זכורני שכאשר נשאל פעם ערפאת מדוע הוא דרש בהסכם אוסלו אספקת שיריוניות ונשק כבד עבור "המשטרה הפלסטינית החזקה" הוא הרים גבותיו ושאל-תמה: "מה זאת אומרת, אני צריך לאכוף חוק וסדר מול חמאס"."שריוניות אוסלו" נמצאות היום בידי חמאס בבנין הסראיה הכבוש בעזה.
אירועי עזה הציגו את פת"ח באור עגום. הם הוכיחו שהשנים הרבות של שהיית הארגון בגלות בחו"ל, ההתחככות עם אירופה, ישראל וארה"ב הפכו אותו שונה, מפוכח יותר, מיליטנטי פחות. הלהט המהפכני נמוג, הוא הפך שמן, זחוח, ממוסד יותר, כמו כל ארגון מערבי מצוי. אלא מאי? פת"ח לא מכיר בכך, הוא אמנם רוצה להידמות למערב אבל מבלי לשלם את מחיר ההצטרפות, מלחמה בחמאס למשל.
| סבר פסימי |
|
| רק לא שארם א-שייח / סבר פלוצקר |
|
יותר מדי פעמים נועדנו בשארם, מעולם לא יצא מזה דבר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אם הרשות תמשיך לדבוק במדיניותה הישנה נושנה, שבה ניתן לנהל מו"מ לשלום ובמקביל "לשחרר את פלסטין הכבושה", חמאס יכול להיות רגוע - הוא יגיע גם לשכם ולחברון. אם ימשיך אבו מאזן להגיע למו"מ בלשכתו של אולמרט ובה בעת ישגרו אנשיו חולייה של גדודי חללי אל-אקצה לפיגוע בישראל, גם שארית תומכי פת"ח בגדה יעברו לתמוך בחמאס. חמאס, כבר למדנו, יודע טוב יותר את המלאכה הקרויה המאבק המזוין, ומיומן יותר לנקוט בטרור. לא כדאי לפת"ח להתחרות בו, הוא יובס שוב ושוב.
את מה שקורה בין הפת"ח לבין חמאס בשטחים בשנתיים האחרונות, מיטיב לבטא פתגם ערבי עתיק יומין האומר "לימדנו אותם לקבץ נדבות, והם השיגו אותנו בהגעה אל סיפי הבתים". בדיוק כך. כשפת"ח, מחצית שנות ה-60, חרט על דגלו את המאבק המזוין, הטרור והשמדת ישראל, חמאס טרם היה בתכנון. אט אט למד חמא"ס מפת"ח פרק בהלכות טרור, עד שבשלהי שנות ה-80, במסע הרג רצחני נגד חיילי צה"ל ואזרחים ישראליים, איים להאפיל על המאבק המזוין של ערפאת . חלפו שני עשורים נוספים והטבח שערכו חאלד משעל ואסמעיל הניה באנשיהם של אבו מאזן ומוחמד דחלאן עוד יכנס להיסטוריה הפלסטינית כיום איזכור נוראי. "מג'זרה ע'זה", טבח עזה, יוצמד מעתה לזוועות כפר קאסם ודיר יאסין. הגולם, יש אומרים ברשות, קם על יוצרו.
מה התחדש ומדוע דווקא עכשיו? פת"ח על מנגנוניו השונים ספג בעזה לא רק מפלה מודיעינית וצבאית ניצחת, אלא גם הובס תבוסה אידיאולוגית, תבוסתו של הקו שהנחה אותו מאז הסכמי אוסלו ואף קודם לכן, קו שדגל ב"אחדות השורה".
לקח להם זמן, אבל אבו מאזן ואנשיו כבר מבינים שהם חוו אירוע מכונן, כזה שממנו יכולים הם או להמריא או לצנוח אל תהום הנשייה. הם מבינים סוף-סוף שהם וחמאס לא יוכלו לדור עוד בכפיפה אחת. אפילו לגדודי חללי אל-אקצה, הרודפים כיום במרץ רב אחר מבוקשי חמאס בשכם כאילו היו כוח "דובדבן", ברור היום שהמחסום בפני זליגת חמאס לגדה הוא הצבת חלופה של שלום שתבדל את פת"ח באופן ברור מחמאס.
ערב ועידת שארם א-שיח מבינים ראשי פת"ח שעיקר הקושי שלהם עתה הוא בהתוויית קו אידיאולוגי חדש, כזה שיבהיר לכל תושב בגדה ואחר כך ברצועה, שכשמדובר בסכנה האיסלאמית הפונדמנטליסטית - ישראל ופת"ח וכל תושב פלסטיני חפץ שלום נמצאים באותו הצד של המתרס. זה לא קל, אבל אפשרי. תנאי בסיסי לכך הוא יציאה פומבית של אבו מאזן בהכרזה אודות שיתוף פעולה גלוי עם ישראל נגד האויב המשותף, חמאס. כל התנהלות עמומה אחרת, כזו שתנקוט שוב בהונאה מול ישראל והמערב או כזו שתנסה ליהנות מכל העולמות ללא השקעת מאמצים וקרבנות, תיכשל. חמאס אורב בפינה.
הכותב מילא שורת תפקידים בשטחים וכיום חוקר את החברה הפלסטינית במוסד שמואל נאמן בטכניון
