מתניים צרים, האופקים גם
מי שנרשם למדעי הרוח, שמע פעמים רבות מספור את השאלה "מה עושים עם זה?" אסף וול חושב שהזנחת מדעי הרוח והיהדות במערכות החינוך והאקדמיה גובה מאתנו מחיר חברתי בלתי נסבל. כן, גם מאלו שלמדו מתמטיקה והנדסת חשמל
אם הבת שלך בטוחה שקליגולה הוא בעל רשת חנויות נעליים, מקומך איתנו. אם הבן שלך מוכן להישבע שהגרנד-קניון הוא תופעת שופינג הנמצאת בדרך שמחה גולן בחיפה ולא תופעה גיאולוגית ממדבריות אריזונה, ברוך הבא. אתם כנראה, יחד עם כולנו, לוקים בבעייה המאפיינת את החברה הישראלית – הסגידה ל"תרבות הצריכה", שהתנחלה והשרישה בכל מקום פנוי שמצאה. תרבות זו מזלזלת בכל דבר שאינו פרקטי או שאינו מניב רווח מיידי.
קל לבקר את הצעירים על כי אופקיהם רחבים בערך כמותניה של בר רפאלי ולקונן על הידע המועט שלהם בתחומים שמעבר לעופריה של ברת הזהר ולעכוזו המתוקשר של שכטר, עופר בפני עצמו. אבל בואו נתפנה מכך לרגע ונעסוק במשהו שכולנו מאוד אוהבים: חיפוש אשמים. מי אשם בכך שתרבות הצריכה ממלאת כמעט את כל סדר יומנו הלאומי?
רק אנחנו. בגלל הוואקום שהשארנו.
בורות ריקים אינם נשארים כאלו לאורך ימים. מיד הם מתמלאים בנחשים ובעקרבים. גם המציאות שלנו, בה עבור רבים הלכו לעולמן האידיאולוגיות הישנות, קרי: הדת, הסוציאליזם וכו', השאירה אחריה רִיק השואב לתוכו את כל הנמצא סביבו. ומה שנמצא סביבו היא תרבות המערב. מדובר בדרך חיים המכילה מעט תרבות ו90% שומן רווי של הבלים ושופינג. אולי בשל כך מקדישים ישראלים רבים יותר זמן למדידת מסך הפלזמה החדש שיכניסו לביתם מאשר לשאלה מדוע הם בכלל חיים. הרי זוהי שאלה לפילוסופים, ופילוסופיה עבורם היא מילת גנאי.
מדוע עלתה כל כך קרנם של המדעים המדויקים? האם חלל ערכי יכול להתמלא על ידי מתמטיקה ופיזיקה? האם האוניברסיטאות, שכיום נדמה כי הגיעו למצב בו כל תכליתן היא ללכת יד ביד עם מפעלים תעשייתיים ולספק להן מהנדסים ומדענים, האם הן ממלאות את ייעודן כלפי החברה הישראלית? מבחן התוצאה החברתי מראה חד משמעית שלא.
גם המהנדסים בנפגעים
ההתנהלות הזו פוגעת גם בך ידידי איש המדעים המדויקים. מה עוזר לך, המהנדס המרויח 20,000 שקל בחודש, אם הבן שלך חוטף מכות על בסיס קבוע מכמה ערסים שהוריהם לא ממש שמעו על חינוך הומאניסטי? סביר עוד להניח כי אותו פושטק שפרץ לרכב שקיבלת מהליסינג וגנב את המחשב הנייד שלך, מעולם לא קרא את "החטא ועונשו" או התעמק בפילוסופיות המוסר של הרמב"ם ושל קאנט. רצוני לומר כי השקעה בפרט, אין בה די לרווחתו האישית של האדם אם סביבתו אינה עומדת על בסיס ערכי איתן.
אז מה בכל זאת "עושים עם זה"? עושים חברה טובה יותר. עושים נוער ערכי יותר שלא עסוק רק בטלנובלות ובלעשות סמים במועדונים. עושים פוליטיקה ראויה יותר. יהדות, ספרות, היסטוריה, פילוסופיה ואפילו ציונות – אינן מילים גסות. אין צורך לפחד. לא כל מי שרוכש ידע בפילוסופיה יהפוך למכוער כסוקרטס ואין הכרח לחזור בתשובה בעקבות לימוד תנ"ך או מחשבת ישראל.
הייתי מבקש מקברניטי המדינה להשקיע בעניין זה בבתי הספר ולהפסיק 'לייבש' את החוגים למדעי הרוח, אך בימים האלה אין מלך בישראל. לכן אני פונה אליכם הקוראים. אל ההורים, שיבקשו יותר העשרה וחוגים בנושאים אלו ולא רק במחשבים ובמדעים. אל הסטודנטים הנרשמים למדעי המחשב ופיזיקה, כדי שייקחו גם קורסי העשרה בחוגים של מדעי הרוח. חוגים אלו אמנם אינם מניבים תשואה מיידית המזניקה את מדדי ההיי-טק והנדל"ן, אך ההשקעה בהם לטווח הארוך הכרחית. לפני איכות החיים, יש לדעת למה ואיך חיים.
אסף וול בעל תואר ראשון בפילוסופיה. זוכה פרס הדיקן למצטייני תואר שני בחוג לתולדות עם ישראל, אונ' חיפה
_a.jpg "צילום ירון ברנר")
