נו, ספר לי משהו מעניין על עצמך צילום: ויז'ואל/פוטוס
בישראל, בה הנורמה החברתית היא שצריך 'להסתדר' בזוגיות עד גיל 30, שאלות כאלה שנשאלות בדייט (או סביב ארוחת החג) מתיישבות לרבים על התחושה הפנימית שיש להם ממילא של כישלון, דיכאון ואכזבה קשה מעצמם"
אפשר להשתמש בדייטים הפחות מוצלחים כ'מגרש אימונים' ולתרגל בהם תשובות שחשבנו עליהן מראש, כדי להרגיש מוכנים יותר בדייטים אחרים, בהם כן נרצה בהמשך הקשר"
לא חשוב עד כמה הטון בו נשאלת השאלה הוא עדין או מתעניין באמת, עדיין היא מתורגמת הרבה פעמים בראשו של השומע לשאלה בנוסח 'איך נכשלת במשימה הכי חשובה בחיים - יצירת זוגיות והקמת משפחה?"
אז איך זה שעוד לא התחתנת?
לכל אחד מאיתנו יש את השאלה או השאלות שמפחידות אותו, כאלה שמעמידות אותנו ערומים מול הפחדים הכי גדולים שלנו. כשמגיעה שאלה כזו, אנחנו יכולים להרגיש פתאום מחנק בגרון, יובש בפה, הסמקה או חיוורון וזיעה קרה. השאלה ששותלת אותי
"לא חשוב כמה פעמים בעבר זה כבר קרה, בכל פעם מחדש, כשהבחור מולי בדייט שואל אותי "למה עדיין לא התחתנת?" אני משתתקת, מסמיקה, נחנקת. עוד אף פעם לא עניתי על זה כמו שצריך. השאלה הזו פשוט שותלת אותי!"
תשובה:
לכל אחד מאיתנו יש את השאלה או השאלות שמפחידות אותו, כאלה שחושפות אותנו ומעמידות אותנו ערומים מול הפחדים הכי גדולים שלנו. כשמגיעה שאלה כזו, אנחנו יכולים להרגיש פתאום מחנק בגרון, יובש בפה, הסמקה או חיוורון וזיעה קרה. יש גם המרגישים שהלב צונח, ממש כמו שהרגשנו כשהמורה היתה מבקשת להראות לה את שיעורי הבית שלא הכנו.
מה יש בשאלות האלה שגורם לנו להרגיש ככה? במה הן נוגעות? מה הן חושפות? מה בעצם אומרת התשובה עלינו? ומה אומרת השאלה על השואל?
אספנו מבחר שאלות "שותלות", ובאמצעותן ננסה לבדוק מה בעצם שואלים אותנו, ומה אנחנו עונים:
• למה עדיין לא התחתנת?
• מתי היתה מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלך?
• כמה זמן נמשכה מערכת היחסים הכי רצינית שלך?
• ספר/י לי משהו מעניין על עצמך.
בישראל, בה הנורמה החברתית היא שצריך "להסתדר" בזוגיות עד גיל 30, שאלות כאלה שנשאלות בדייט (או סביב ארוחת החג) מתיישבות לרבים על התחושה הפנימית שיש להם ממילא של כישלון, דיכאון ואכזבה קשה מעצמם. לא חשוב עד כמה הטון בו נשאלת השאלה הוא עדין או מתעניין באמת, עדיין היא מתורגמת הרבה פעמים בראשו של השומע לשאלה בנוסח "איך נכשלת במשימה הכי חשובה בחיים - יצירת זוגיות והקמת משפחה?" או בקיצור "מה דפוק אצלך?"
אז מה עונים? האם בכלל לענות, אולי להחזיר בשאלה? אולי להגיד שזה נושא שלא מתאים לי לדבר עליו עכשיו, ואולי בזמן אחר?.
מה בעצם שואלים אותנו?
כשנשאלת שאלה כזו בדייט ראשון או בתחילת קשר חדש, צריך לקבל החלטה ראשונית: האם הייתי רוצה שלדייט/קשר הזה יהיה המשך? אם התשובה שלילית, החשיבות של שאלות כאלה ממילא פוחתת במידה רבה, שכן זה לא באמת משנה מה נענה ואיזה רושם תעשה התשובה שלנו. למעשה, אפשר להשתמש בדייטים הפחות מוצלחים כ"מגרש אימונים" ולתרגל בהם תשובות שחשבנו עליהן מראש, כדי להרגיש מוכנים יותר בדייטים אחרים, בהם כן נרצה בהמשך הקשר.
אם התקבלה החלטה שיש עניין בהמשך הקשר, כדאי בשלב הזה להקשיב לטון בו נשאלת השאלה, ולנסות להבין על פיו מה עומד מאחוריה. למשל, השאלה "למה לא התחתנת עד היום?" יכולה להישאל בטון ביקורתי וחוקר, אבל במקרים אחרים יכולה להישאל מתוך פליאה אמיתית, של מישהו שכל כך מתלהב מאיתנו, שהוא פשוט מודה על גורלו הטוב, שפגש מישהו כזה מוצלח ועדיין פנוי.
לא מעט רווקים ורווקות שונאים את השאלה "מתי היתה מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלך?" זו השאלה ששותלת את אלה שברזומה הדייטים שלהם אין יחסים ארוכי טווח, מגורים משותפים או זוגיות יציבה. רבים מהם מרגישים שתשובה ישירה וכנה לשאלה הזו תצייר אותם מיד בעיני השומע כפגומים.
אבל מה, בעצם, שואלים אותנו בשאלה "מתי היתה מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלך?". אם סיימנו קשר רציני ממש עכשיו, אולי השואל תוהה לעצמו אם הוא מתפקד בתור ריבאונד. אולי הוא תוהה אם אנחנו פנויים באמת לקשר, או רק מחפשים נחמה. הרבה פעמים השאלה מלמדת השואל יותר משהיא מלמדת על הנשאל.
ככל שעולה רמת העניין באדם שיושב ממול, כך עולה חשיבות השאלה שלו ששותלת, והיא הופכת יותר ויותר לשאלה מכשילה. במקרים רבים, כמו נבואה שמגשימה את עצמה, מוצא עצמו הנשאל מגיב רע, מסתבך עם עצמו, מתפתל, ובסופו של דבר מציג את עצמו הרבה יותר גרוע מאשר אילו היה עונה ישר ולעניין.
אז מה עונים?
כשמדובר בשאלות ששותלות, למעשה, מה שחשוב יותר מנוסח התשובה הם הטון והביטחון שמתלווים אליה. אם מצליחים לענות בקלילות ואסרטיביות, נמנעים מכניסה למצוקה ומנפילה לבורות מיותרים ומצליחים לצאת מהשאלה בשלום.
1. התקפה כסוג של הגנה
במקום להסתבך בהתפתלויות, תשובות מעורפלות וניסוחים פתלתלים, אפשר להחזיר את השאלה לשואל "ומה איתך?". בחורות ש"נשתלות" מהשאלה "אז איך זה שאת עדיין לא נשואה?" שוכחות לפעמים, מרוב לחץ, שהשואל אותן נמצא באותו מצב. אם הוא בדייט מולן, מן הסתם גם הוא טרם התחתן, או שהתחתן עם האשה הלא נכונה וכבר התגרש ממנה. כשזוכרים את זה, מבינים שהשאלה לא חייבת להיות שיפוטית או ביקורתית, אלא באמת מתעניינת – וזה מוציא את העוקץ מהקושי שבה.
2. שקרים לבנים, אפורים או שחורים
לא מעט אנשים בוחרים לטשטש את התשובה ולהגיש לשואל נוסח מעודן של האמת, שלפעמים די רחוק ממנה. וכך, במקרים בהם התשובה המדויקת לשאלה "מתי היה הקשר האחרון המשמעותי שלך?" היא "במילניום הקודם", בוחר הנשאל להזכיר ולפרט לגבי קשרים אקראיים וזניחים שהיו לו בשנה האחרונה, או לנסח לעצמו קשרים שבעצם היו לחברים ומכרים אחרים שלו.
3. הבריחה להומור
יש שמנסים לנסח לעצמם תשובות שמנסות להצחיק. למשל, לשאלה הנפוצה "אז איך זה שעוד לא מצאת זוגיות?" הם משיבים משהו כמו "כי כולכם עיוורים" או "חיכיתי רק לך". ברוב המקרים התשובות לא באמת מצחיקות, והן לא משאירות רושם טוב על השומע.
4. לשלוף את קלף האמת
כל הדרכים הקודמות, כמובן, אפשריות ולגיטימיות, אבל אנחנו מציעים לדבוק בקלף האמת. בסופו של דבר, גם אם מתאמנים, מתרגלים, מתנסים ומנסים תשובות אחרות – הכי קל להגיד את האמת הזמינה, הפשוטה, שיוצאת מהלב. היא גם זו שנכנסת ללב השומע. האמת היא אנחנו, בלי זיופים והתחמקויות. ומי שיהיה בסופו של דבר בן הזוג שלנו, יקבל אותנו כמו שאנחנו.
חשוב לזכור
משקלה וחשיבותה של ה"שאלה ששותלת אותנו" הם בדיוק המשקל שאנחנו מעניקים לה. אם ניתן לשאלה לגרום לנו לקפוא, לגמגם, להתנצל, להרגיש אשמים, להרגיש פחות טובים ופחות שווים – כך בדיוק נהיה ונרגיש. בסופו של דבר, התחושה שלנו לגבי עצמנו אינה קשורה לשאלות ששואלים אותנו או לאנשים שמולנו, אלא לדרך שבה אנחנו תופשים ומקבלים את עצמנו.
רבים מהרווקים לא נמצאים עדיין בזוגיות ממגוון סיבות טובות מאוד: יש כאלה שסדרי העדיפויות שלהם הביאו אותם קודם ללמוד, לבסס את עצמם כלכלית, להסתדר ולצאת לעצמאות, ורק עכשיו הם פנויים לזוגיות. אחרים היו צריכים לפתור דברים עם עצמם בטרם יוכלו לפנות לחיפוש קשרים ארוכים, אם בגלל משפחות המוצא שלהם, הילדוּת או מטענים אחרים שהם נושאים איתם. אחרים פשוט מאחרים לפרוח - בגיל 33 "התעוררו" ומתחילים את החיפוש, כשבני גילם מזמן מצאו והסתדרו. ויש גם את אלה שפשוט עדיין לא מצאו.
לאחר שהבנו שהיושב או היושבת מולנו אינם יותר טובים מאיתנו, לאחר שהסכמנו שלא הם אלו שישפטו אותנו, לאחר שקיבלנו את עצמנו כפי שאנחנו עכשיו, מה שנכון לומר כתשובה לשאלות שותלות זו פשוט האמת. משהו כמו: "לא היתה לי מערכת יחסים משמעותית כבר הרבה שנים, לא מצאתי מישהי/ו שרציתי לחלוק איתו את חיי, עד עכשיו הייתי עסוק/ה בדברים אחרים, ועכשיו החלטתי שאני רוצה זוגיות ומשפחה".
ולאחר שענינו - יהיה מה שיהיה. מי שיזכה להיות בן הזוג שלנו יהיה זה שידע להקשיב ולקבל אותנו כמו שאנחנו באמת.
