"איך אדם שיש לו רק יד אחת חותך עגבניה"?

בשנת 1973 ביקר דני ברק, מהנדס מכונות בהכשרתו, בבית החולים תל-השומר שם פגש בפצוע מלחמה שהתקשה ללחוץ על לחצן המצוקה. מבנה הלחצן, שחייב את הפצוע לאגרף את ידו, דרש שינוי וברק החליט להיענות לאתגר. תוך זמן קצר קיבל הפצוע לחצן חלופי, שהצריך פעולה ידנית בסיסית יותר וכך נפתרה מצוקתו. בהמשך, חבר ברק לפרופ' רפי רוזין, אז מנהל אגף השיקום בבית החולים ויחד הקימו את עמותת מילב"ת, המספקת כיום בעזרת מתנדביה כ-500 פתרונות כאלה בשנה. 

• לחצו כאן כדי להכיר יוזמות חברתיות נוספות הזקוקות לכם
  

"אני לא אוהב את המילה 'המצאה' וגם לא את המילה 'פטנט'", מצהיר ברק (75) כבר בתחילת השיחה. "כששומעים את המילים הללו מדמיינים קרני לייזר ופתרונות היי-טק מסובכים. אני מעדיף מונחים של פתרונות, מונחים פשוטים יותר הקשורים לחיי היומיום של בעלי המוגבלויות". עיקרון הפשטות המנחה את ברק במהלך השיחה, בולט גם בעבודתם השוטפת של מתנדבי העמותה, המתאימים מתקנים לכל סוגי המוגבלויות כמעט. "איך אדם שיש לו רק יד אחת חותך עגבניה?", הוא שואל, ומיד עונה בעצמו: "אם מתקינים מעין מסמרים על קרש החיתוך שלו, הוא יכול לנעוץ את העגבניה במסמר ולחתוך בקלות, מבלי שהיא 'תברח' לו לכל הכיוונים".

"מעדיף פתרונות פשוטים". מתקן לאכילה (צילום: באדיבות מילב"ת)

"המצאות של סיכת ביטחון ופיסת בד"

אחד המקרים אותם סייע ברק לפתור הוא של נערה שנפגעה בתאונת דרכים ונותרה משותקת כמעט בכל חלקי גופה, פרט לידיה. "הרופאים ציוו עליה להישאר בתנוחת שכיבה", הוא משחזר, "אך היא היתה בדיוק בתקופת בחינות והיה עליה לקרוא חומר רב. בתנוחה שבה היא היתה, זה היה מאוד לא נוח והיא התקשתה". לאחר שסרק את חדרה והבין את מגבלותיה, החליט ברק להתקין מעל ראשה שני צינורות פלסטיק וביניהם הניח משטח שקוף. "הנערה היתה מניחה את הספר עם הפנים למשטח, ופשוט קוראת אותו מלמטה. כשסיימה, היתה לוקחת את הספר לידיה, מדפדפת לעמוד הבא, ומניחה אותו חזרה".    

במקרים אחרים סייעו מתנדבי העמותה להכנת מתקן לגריבת גרביים, עבור אדם שהתקשה להתכופף, ואף המציאו פטנט פשוט להפליא המאפשר לעיוורים להדליק נרות. כל שעל העיוור לעשות הוא להשחיל את הנר דרך לולאת מתכת, המחוברת למצת. פעולה זו מביאה את המצת באופן מדויק אל פתילו של הנר ואף ומקבעת את תזוזתו כך שלא יוכל לזוז. "רוב הזמן מדובר בפעולות מאוד פשוטות", מתעקש ברק, "דברים שאנחנו מרכיבים מסיכת ביטחון ופיסת בד. זה לא נשמע זוהר, אבל זה מותאם באופן מושלם למידותיו של המבקש". במקרים בהם מופעלים הפתרונות האישיים מממן מזמין השירות את עלות החומרים, ואת העבודה והזמן המושקעים - מעניקים המתנדבים.  

מתקן להדלקת נר לעיוורים (צילום: באדיבות מילב"ת) 

"משנים את הסביבה, לא את האדם"

מאז הוקמה העמותה בשנת 1982, פרצו עובדיה ומתנדביה את גבולות לחצני המצוקה, וכיום הם מספקים גם שירותי ייעוץ והדרכה לאנשים רבים. בשנת 2006 למעלה מ-20,000 בני אדם הסתייעו בשירותיהם, ועבור אלו מביניהם שלא מצאו את מבוקשם בשוק, נבנו אביזרי עזר אישיים. "המטרה היא קודם כל להראות להם מה קיים", מבהיר ברק. אחת הדוגמאות השכיחות לדבריו, היא "למשל בסיטואציה שמישהו עבר אירוע מוחי, או תאונה. הרבה פעמים מגיעה לפה אדם שמישהו מבני משפחתו נפגע והם עדיין בהלם. אין להם עדיין מושג לגבי הבעיות שעימן יתמודדו. אנחנו פה גם כדי להסביר, ואם אין פתרון קיים - לסייע בגיבושו". 

מאגר המתנדבים של העמותה מונה כיום כ-300 בעלי מקצוע. לדברי מיכל דויטשר, רכזת המתנדבים "כמות המתנדבים הרשומים אצלינו היא גדולה, אך יש תמיד צורך בעוד עזרה". בצוות הקיים כיום ניתן למצוא מהנדסים מסוגים שונים, נגרים, מסגרים אנשים מתחום הבנייה והיצירה. "החשוב הוא שיבואו אנשים שירצו להיכנס לנעליים של בעל המוגבלות ולנשמה שלו", מדגיש ברק. "הטכנולוגיה היום נבנית למען אנשים בריאים, מתפקדים, בגובה מסוים. כשאדם חורג מהסטנדרט הזה, הסביבה לא מתאימה לו, ואנחנו כאן כדי לשנות את הסביבה, לא את האדם".