כמה מלים על "אויב העם"

אחת התכונות הנפוצות במקומותינו, נוגעת ליחסנו לאנשים שונים מאתנו בנגיעה אישית רגשית, אשר לעתים מזומנות נעדרת ראייה עניינית והיא פולשת אל הנעלם והתת מודע.

כזה הוא היחס לאנשי מפתח אשר חוטאים פה ושם בהחלטה גורלית לחיינו, שאינם צועדים בסך בתלמים שאנו התווינו להם. אם ההחלטה נוגעת לדוגמא לחינוך החרדי, האיש מתויג מיידית כאנטיוכוס. כל החלטה נתפסת כגזירה ואם היא מתחום היילודים או היונקים היא משויכת ל'פרעה חדש'. אם היא נושקת לאמירות בוטות של אותם פקידים בנוסח של להשמיד להרוג ולאבד, או אז מככב המן הרשע ועוד דמויות 'מופת' מן הפנתיאון הלאומי של אויבי העם היהודי לדורותיהם.

מזה זמן אני עוקב בדריכות אחר ההתלהמות במקומותינו על אמנון דה הרטוך פקיד בכיר במשרד המשפטים החורץ גורלות, וגוזר תקציבים לשבט ולחסד. מתוך היכרות עם האיש יושרו והגינותו, ביקשתי להגן עליו כבר מזה עידן ועידנים, אך לא היה לי מספיק אומץ לב. ידעתי כמה מטענים נצברו נגד האיש, איך כל החלטה עניינית ככל שתהיה, הכי הגונה בעיניו, הופכת באחת למרושעת, בעיתונות החרדית. גם מסגרת זו לא נקייה מהתייחסות דומה, לרבות הצגת הדברים כאיבה גלויה נגד היהדות הנאמנה כולה.

לאחרונה, בעקבות מתקפות קשות על דה הרטוך, שוחחתי עמו אודות מעלליו. באותו פרק זמן התוודעתי אל ים של החלטות גורליות, ביחס לחינוך החרדי ואי אלו עניינים אחרים השייכים למחננו, וראה זה פלא מתוך מקבץ מקרי של עשרות החלטות, מתקנות, מועילות, הגונות, שזורמות בנתיבים פתוחים עליהן אין מילת שבח אחת, מבצבצת החלטה אחת לשלילה, גם אם אינה מלאת היגיון והגינות לטעמנו, מותר לחלוק עלינו עניינית ולא אישית.

אין שום היגיון להפוך כל החלטה לשלילה, להכרזת מלחמה. לא כל פקיד הוא אויב, בפרט לא אדם שומר מצוות, שביתו מתנהל על אדני חינוך דתי לתפארת והוא אף 'חשוד' על אהבת תורה.

אני יודע שטור זה יעורר קצף רב, ייתכן אף שיגרור בעקבותיו, תגובות נזעמות מן האגף הפוליטי, אך ההחלטה לא לשתוק עוד, נובעת מעין פקוחה מול מהלכים רבים לטוב ולרע. הטוב במאזן הזה גובר על הרע וראוי שגם הציבור ידע.