שתף קטע נבחר

דברים קטנים שמפריעים לאשה גדולה

קיץ, חם. אני מזיעה, כמו כולם. זה הזמן לקנות בגד ים. ניסיתם פעם להידחק לחדר הלבשה קטן כשיש עליכם הרבה קילוגרמים עודפים? החזיה נראית כמו שני אוהלים, ולמה בגד ים בצבע תכלת גורם לי להיראות כמו מדוזה?

קורה לי לפעמים, שאני מחליטה להיות אופטימית ונכנסת לחנויות לחפש בגדים, חנויות שהן לא ב"מידות גדולות". מגיעה המוכרת, שהיא נורא צרה בירכיים ואין לה כמעט חזה, מביטה עליי במבט חומל ואומרת לי: "אין לנו במידה שלך, חמודה".

 

30 אלף פעם בשנה אני מחליטה לעשות דיאטה. קונה ירקות, אוכלת לחם קל וגבינות רזות, אבל ברגע אחד קטן, כלומר, אם מישהו במקרה מציע פיצה או חטיף, אני מהרהרת בעניין שנייה וחצי והופ - זה כבר בפה שלי.

 

כשיש לי חבר סוף סוף, ואני מחליטה להיות סקסית, אני הולכת לחנות להלבשה תחתונה. המוכרת מבטיחה לי מיד: "יש לנו חזיות משגעות במידה שלך ובצבעים אופנתיים". היא מביאה לי שלל חזיות כחולות, ואדומות וצהובות וחזיות סקסיות מסאטן. אבל איכשהו, ממש באורח פלא, אני מוצאת את עצמי שוב עם שתי חזיות בצבע גוף או שחור, מעין שני אוהלים גדולים, שניתן לקחת לפיקניק אם מחליטים לישון בטבע. שום דבר מהמבחר הססגוני פשוט לא עולה עליי.

 

תחתונים שסבתא שלי היתה לובשת

אותו הדבר קורה עם תחתונים. אם החלטתי להפתיע את עצמי עם תחתונים סקסיים, והמוכרת מבטיחה שהגיעו דגמים "ממש מצוינים וענקיים במיוחד", אני מקבלת בסוף תחתונים שסבתא שלי היתה ממש שמחה ללבוש, לפני 30 שנה. מין דגם כזה שלבשה ברידג'ט ג'ונס לפגישה עם יו גראנט.

 

ראיתי פעם פרסומת, לקחו בחורה שמנה והלבישו אותה בבייבידול ענק, וזה נראה כל כך רע! אני מודה, נראה שהחינוך לרזון מושרש גם אצלי. אני, ה"גדולה", הפכתי בראש שלי לשמנה-רזה, שמבקרת אפילו את אותן פירמות שמנסות לעשות את השינוי ולפרסם גם מודעות עם נשים שמנות.

 

הנה, הקיץ הגיע. אני לא מאמינה שהוא כבר כאן, ואני עוד לא ממש מוכנה. מסתבר שאת אף פעם לא מוכנה לקיץ, כשיש לך הרבה קילוגרמים עודפים.

 

ללכת לקנות בגד ים כשאת שמנה. חוויה מזעזעת. אני נכנסת בזהירות, אני מפחדת. מזיעה, נהייה לי לא טוב. אני עוברת על כל הצבעים היפים וחושבת לעצמי: יופי. השנה יש מבחר ממש מדהים של צבעים. מה שאני לא יודעת, שזה תקף רק עד מידה 40, או 42 במקרה הטוב. ויש גם הפתעות, בנות. לפעמים יש בגד ים בצבע תכלת, בו סביר שתיראי כמו איזה מדוזה שהגיעה למופע אורח מול חופי ישראל, הצגה חד-פעמית, בואו מהר לראות...

 

בסוף אני מוצאת את עצמי מול בגד ים שחור, כמה מפתיע. אז כן, יש מבחר אדיר, אבל מה לעשות ששחור הכי מחמיא?

 

אני לוקחת כמה בגדי ים שחורים והולכת למדוד, ואז קורה דבר מדהים. יש שם איזה חמישה תאי מדידה. אני משחקת אותה רגועה, אבל שמה לב שמכל תא יוצאת איזה בת עשרה, או אשה קצת יותר מבוגרת, ורובן רזות!

 

למה כל הרזות האלה היו צריכות להגיע דווקא ביום שלי? זה כאילו החליטו פה אחד להביא אותי לדמעות.

 

היי, לא ידעתי שאני כל כך גדולה. הראי לא משקר

חם לי. תמיד חם לי. יש הרי הרבה ממני, ותא ההלבשה - קטן. אני מתפשטת. היי, לא ידעתי שאני כל כך גדולה. הראי לא משקר.

 

אני יוצאת מתא ההלבשה, והמוכרת שבדיוק עברה שם אומרת לי: "זה נראה עלייך יופי". יש שתי אפשרויות: אז שהיא נולדה היא שקרנית פתולוגית, או שהיא עיוורת. המוכרת הפתולוגית קוראת לשותפה שלה למשמרת וצועקת לה: "תראי איזה יופי זה נראה עליה, נכון?" אלא שלשותפה שלה יש מבט קצת פחות מתלהב. האמת כבר כאן. ממש מול הפנים שלי.

 

אבל אני רוצה ללכת לים, אני לא רוצה להיות תמיד החריגה, תמיד זו שלא קופצת למים, שלא חיה את החיים, רק בגלל שאני שמנה.

 

ואולי זאת הטעות שלי, שחיכיתי ואני תמיד מחכה למה שיקרה כשאהיה רזה, אז אולי יבוא איזה תיקון. אז אני גם אהיה עשירה יותר, יפה יותר, יהיה לי את החבר הנכון, שייקח אותי למקומות הנכונים ויקנה לי יהלומים.

 

אז זהו, שלא. המצב הזה בו אני נמנעת מלעשות דברים קורה לי יותר מדי פעמים בחיים.

 

אנשים מחכים כל הזמן שיקרה להם משהו יותר טוב בחיים, ובינתיים הזמן עובר והם לא הופכים להיות מאושרים, אלא מתוסכלים יותר.

 

בסוף אני קונה בגד ים שחור, שבאופן די מקרי הוא גם הכי יקר. אולי זה בגלל שיש בו יותר בד?

 

האימייל של דפנה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
גם אני רוצה כאלה
צילום: רויטרס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים