על נסיכות, צפרדעים, תקוות ואכזבות
יש הרבה סיבות שמובילות אנשים לנסות "לשפר" את התדמית שהם מוכרים ברשת. התוצאות מתגלות בשטח במהרה, ואיתן מופיעה התחושה החמוצה של האכזבה. גם רצפים של כשלונות יכולים לייאש. אבל אין ברירה, צריך סבלנות
הרבה אנשים מזכירים את המונח "שוק בשר" כשהם מתארים את אתרי ההיכרויות. ובאמת, קצת כמו בשוק, כל אחד באתר מציג את מרכולתו, בצורה הכי יפה שהוא יכול, והעוברים והשבים מוזמנים להסתכל, להתקרב, "לטעום" וירטואלית. אנשים מתארים את התחושה שלהם ביציאות לדייטים כתחושה של מבחן, או סוג של אודישן. אחרים מרגישים ממש כמו מוצר.
אבל אם לסכם את החוויה המרכזית, שמשותפת לכל אותם גולשים באתרי היכרויות המחפשים קשרים רציניים למטרת זוגיות, נישואים והקמת משפחה – הרי שהחוויה הבסיסית ביותר באתרי היכרויות היא האכזבה.
אפשר לחלק את האכזבות לשני סוגים:
תחושה של רמיה מתעוררת במפגש
האכזבה מהמעלה הראשונה קשורה בתחושה של רמיה או חוסר כנות שמתעוררת במפגש: אתה קובע להיפגש עם בחורה בת 37, ומגלה שהיא בת 41. קבעת להיפגש עם גרוש פלוס שניים, ואת מגלה שהוא בעצם פרוד כבר ארבע שנים
פלוס שלושה ילדים, שניים מהנישואים האחרונים ואחת עוד מקודם. ראית תמונה שלה באתר וממש התלהבת, עד שגילית שהתמונה צולמה בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת. הוא אמנם כתב שגובהו 1.80, אבל אפילו עם עקבים הוא לא יותר מ-1.65. היא סיפרה שהיא מתל אביב, ובפגישה התוודתה שבעצם היא מירושלים, אבל אף אחד לא רוצה לפגוש ירושלמיות ולכן היא מספרת את זה רק בדייטים. התמונה שלה עברה כנראה ריטוש מקצועי, אחרת אין להסביר למה היא נראית שם עשרה קילו פחות, ובלי קמטים.
הרבה אנשים מספקים פרטים לא מדויקים בכרטיסים שלהם ויוצרים אצל האחרים רושם מוטעה. זה לא אומר בהכרח שהם ממש "שקרנים". יש מאות סיבות, טובות יותר או פחות, שמובילות אנשים לנסות "לשפר" את התדמית שהם מוכרים ברשת. התוצאות מתגלות בשטח במהרה, ואיתן מופיעה התחושה החמוצה של האכזבה.
לפעמים מצליחים להתגבר על האכזבה הראשונית הזו ולהמשיך בכל זאת לנסות לבדוק את הקשר. זה קורה בעיקר כשנותנים הסבר טוב לפערים בין מה שהוצג אונליין לבין מה שהתגלה במציאות שמחוץ למחשב. אבל בדרך כלל האכזבה לא מתפוגגת, ובעצם, לרוב המכריע של קשרים שמתחילים בדרך הזו אין סיכוי אמיתי להמשיך.
למה הגדרנו את האכזבה הזו "ממעלה ראשונה"? כי למרות שהיא מתסכלת, מעצבנת וכואבת, היא בכל זאת קלה יותר, כי היא מאפשרת למאוכזב להמשיך להרגיש יחסית טוב עם עצמו: הפעם זו לא אחריותו, ובוודאי לא אשמתו, שהקשר לא הצליח. האחריות כולה מוטלת על כתפי ה"רמאי" שבצד השני. האכזבה מהמעלה השניה קשה יותר, ולצערנו, גם נפוצה יותר.
עוד פגישה לא מוצלחת!
האכזבה מהמעלה השניה היא אכזבה על כך שעוד פגישה, בה שני הצדדים מחפשים כנראה אותו דבר (זוגיות, אהבה, קשר), לא צלחה. שוב זה נכשל! התחושה הקשה הזו, של עוד כישלון אחד בשרשרת של דחיות, כשלונות, תסכולים ואכזבות, היא התחושה המרכזית שמתהלכים איתה רוב האנשים שנמצאים באתרי היכרויות.
כל כך קשה להצליח למצוא זוגיות! לפעמים זה נראה שלאחרים הרבה יותר קל, אבל אם תסתכלו מסביבכם, תגלו שזה ממש לא פשוט. רוב האנשים עוברים מסע ארוך ומפרך עד שהם מוצאים את הזוגיות "הנכונה" להם (וגם אז, באחוזים גבוהים מאוד מהמקרים, היא לא תחזיק מעמד לאורך שנים).
רוב רובם המכריע של המפגשים הראשונים נועדו מראש לכישלון. זה פשוט עניין סטטיסטי. למעשה, זה כמו למצוא מחט בערימה של שחת.
חלק מהאנשים מרים ידיים ומפסיק לחפש
הרבה אנשים נוטים לקחת את הכישלון באופן אישי, ואם הוא קורה הרבה פעמים (וזה בדרך כלל קורה הרבה פעמים, ככל שממשיכים לחפש), מצטברת לאט לאט תחושה לא נעימה, שמשהו כאן פגום, לא בסדר, כי איכשהו רוב הזמן לא נוצרים קשרים. מפעם לפעם, מפגישה לפגישה, ומדייט לא מוצלח אחד לזה שאחריו, תחושת האכזבה מהמעלה השניה גוברת. בסופו של דבר היא מתעצמת לכדי ייאוש. חלק מהאנשים מרים ידיים ומפסיק לחפש: "כנראה שאתרי היכרויות זה לא בשבילי".
אנחנו לא מתכוונים להגיד שהכל תלוי באלת המזל, או לרמוז שאין לאף אחד אחריות על מה שקורה בדייטים. להפך. השאלה אם דייט יהפוך לקשר, ואם הקשר יהפוך לזוגיות במשך הזמן, היא שאלה משמעותית, שאחראים לה שני הצדדים המעורבים.
כל אחד שמגיע לאתרי היכרויות ומחפש צריך לעשות את המקסימום מצדו על מנת להצליח במשימה המורכבת הזו של חיפוש קשרים: מהבחינה החיצונית הוא צריך להבטיח שהוא נראה הכי טוב שהוא יכול, נקי, מטופח ולבוש בצורה שמחמיאה ונוחה לו, ומהבחינה הפנימית הוא צריך להגיע למפגשים פתוח וסקרן להכיר אדם חדש, מחויב להתאמץ בדייט, אפילו שזה לפעמים קשה, מוכן לשים בצד תפישות מוקדמות ולהגיע חדש ורענן, גם אם זה הדייט ה-50 שלו השנה, ובעיקר – מוכן לבוא ממקום של תקווה.
אבל אם זה לא הלך (וברוב המקרים, כאמור, זה לא הולך) צריך להיזכר בסטטיסטיקה, להבין שזה לא כישלון אישי, ולחזור ולשנן שזו פשוט עוד תחנה בדרך: הדרך הארוכה אל עבר הדבר האמיתי, שנמצא שם בחוץ, ומחכה לכם למצוא אותו....
לפני כשנה בערך שימשה יעל שופטת בתחרות חתונת ה- 5000 של קופידון. מאז אנחנו לא שוכחים את שמעון וצמרת, אחד מעשרת הזוגות שהשתתפו בתחרות: צמרת יצאה לדייט אחד לא מוצלח ומייאש. בדייט השני בחייה היא פגשה את שמעון, ומאז הם יחד. מעצבן כמה מזל יש לה, נכון? אבל אנחנו תמיד נזכרים בהם, כי אנחנו יודעים שכדי שהיא תמצא את שמעון, הוא היה צריך לא להתייאש, ולהמשיך לחפש, לנסות ולקוות, במשך יותר משנה.
סיפורי החתונות באתרי ההיכרויות תמיד מרגשים אותנו. כשזה קורה כבר, זה מרגיש כמו בהוליווד, עם כל הפרפרים, ההתרגשויות, הכינורות וכמויות הקיטש ההכרחיות. אבל אם מסתכלים לעומק, בפרטים של סיפורי ההצלחה האלה, רואים תמיד שנדרשה שם הרבה סבלנות, תקווה, והתמודדות עם לא מעט אכזבות ותסכולים בדרך.
בחיים האמיתיים אין נסיכות, ובדרך ל"הם חיו באושר ועושר" יש לא מעט צפרדעים. בסופו של דבר, הצפרדע האמיתית שכל אחד צריך לנשק כדי להצליח למצוא זוגיות היא הצפרדע שבתוכו.
בהצלחה!
גילי ויעל, אתר זוגות
