זוג ירוקות, זוג חומות. מפגש בארבע עיניים

זוג אחד – ירוקות. מאגר צלול ועמוק של ירוק טרי ורענן. איזמרגד טהור וזך ששואב אותה אליו מבלי לתת לה אפילו את האפשרות להתנגד. מהפנט ומשכר. שכרון כזה שלא היתה מוכנה לוותר עליו בעד שום מחיר שבעולם. 

זוג שני – חומות. עמוקות. מצמוץ קל ואז הן נפקחות. גדולות, שואבות. האישון המזמין מוקף מסגרת – פס שחור , מדויק וסביבו אבקת זהב עדינה שמאירה הכל באור נגוהות. מאופרות בעדינות, סליחה, מאופרות נכון – כך הוא אמר.

והמפגש האולטימטיבי, הבלתי נמנע.

הוא יושב מולה, ולכאורה לנשמות שלהם, לדעות שלהם, ואפילו לרציונל – אין שום משמעות. אלה רק העיניים!

הייתכן שהן נועדו בדיוק לשם כך? לקרב ביניהם ללא תנאים? ללא פחד? לכוון רק לכוונות טובות?

הנה זה קורה. חץ ירוק נשלח לעבר החומות. הוא ננעץ בהן עמוק, והן כאילו יוצאות אליו בחזרה.

הוא מסב את תשומת ליבה לכך שהמושג "מוצאת חן בעיניי" פירושו שהן למעשה הקובעות, העיניים.

היא מצאה את העיניים שלו הופכות חלק משלה. חן גדול. כל השאר כבר לא חשוב. אלה רק שניהם.

הם יודעים שאם לא היו מקבלים את החלטת הירוקות והחומות האלה, היו מחמיצים אושר גדול, אושר שמיועד אך ורק לשניהם.

צריך לזכור – לעיניים אין חובות, אין משכנתה, אין כעסים, חילוקי דעות, אפילו לא היסטוריה משותפת. יש בהן רק את העומק והצלילות. שקוף שקוף. מאוד אמינות ורוצות רק טוב.

חשוב להקשיב להן. לא חכם להתעלם.

בורא עולם מלמעלה, מביט בהן ומחייך. שמח מהעובדה שהצליחו להבין שאלה רק שני הזוגות האלה, הירוקות והחומות, שיענגו האחד את השני עד כלות ויחזרו לחיים הארציים שלהם, לאהבות, לזוגיות, לערכים, כשהן מסופקות ומאושרות. עוד אף אחד לא חטא כשביקש להיות מסופק ומאושר.

ההפנמה הזאת, הידיעה, שזה מאוד אינדיבידואלי לשניהם, זה העולם רק שלהם. יחד עם זאת ההחלטה, הדיסקרטיות, ההבנה, מפרידה את כל זה מכל משהו אחר שנקרא חיים אישיים, חיים של משהו מבחוץ. 

הן סיימו את תפקידן, וכרגע הלב אומר את דברו.

שאלה של ייעוד

אין ספק שזו שאלה של ייעוד. אחרי שמומש הייעוד המשפחתי, הזוגי, ההורי, נשארו שניהם. מחוץ לכל מסגרת אפשרית ומוסברת.

הירוקות מביטות אל תוך החומות.

הן מחייכות חיוך גדול.

שתי ירוקות ושתי חומות.

• עדנה המתובלת - ליצנית וקוסמת בטעם אחר.
  

 האימייל של עדנה