אהבה לא לומדים בבית ספר, וטוב שכך

האם הצלחה באהבה היא אכן עניין של ידע? האם יודעי דבר מאושרים יותר באהבתם? האם מחוננים, אנשים שלומדים מהר, אוהבים טוב יותר מאחרים? האם מי שמצליחים יותר בלימודי אהבה שלמים יותר עם אהבתם?

להשתמש באהבה בצורה שגויה

"שום דבר טוב אינו טוב, אם אין אנו יודעים להשתמש בו בצורה נכונה", מצטט פרופ' יוחנן גלוקר את אפלטון, במאמר שפרסם בספר "מידות ורגשות" (בעריכת אסא כשר ואהרון נמדר). נדיבות שעושים בה שימוש לא נכון היא, לדבריו, פזרנות. בריאות שמושגת על ידי התנזרות גמורה מהנאות החיים היא שימוש שגוי בדבר טוב. אומץ לב יכול להוביל אדם לסכנות מיותרות, כאלה שפחדן אינו מגיע אליהן לעולם. וכך גם המוסר - אדם מוסרי עלול לוותר למען הזולת על כל מה שיש לו, ובכך לפגוע בעצמו שלא לצורך.

החכם הוא מי שיודע לעשות שימוש נבון ומשכיל בדברים הטובים. האם חכמים יודעים, למשל, גם לא לנהוג באהבה בפזרנות, לא לבודד אותה משאר הנאות החיים, לא להתעלם למענה מהסכנות ולא לפגוע בעצמם בגללה?

לאהוב בדיוק כמו שכתוב בספרים

האם אכן החכמים הם בני ובנות זוג אידיאליים? העובדות, בכל מקרה, אינן מובילות בהכרח למסקנה הזו. מי לא מכיר חכמים שנכשלו בחיי האהבה שלהם? נוצר אפילו רושם שדווקא החכמים מסוגלים פחות לאהוב מכפי שראוי לאהוב.

השאלה היא בעצם, האם ניתן ללמוד אהבה כמו שניתן ללמד הנדסה ורפואה? ויש שאלה נוספת – האם אנחנו בכלל רוצים שאהבה תהיה נושא לימודי שיכשיר אותנו כבני זוג, כמו שמכשירים מהנדסים ורופאים? השאלה השנייה חשובה יותר לדעתי. האם אנחנו רוצים להיות נבונים וידענים ברגעי אהבה מרגשים?

אהבה היא חומר שניתן ללמוד וללמד אותו. היא אמנם ספונטנית, מפתיעה, משתנה מאדם לאדם ומזוג לזוג, אבל עדיין היא תופעה שהמדע יכול לחקור אותה, לצבור לגביה מידע ולהגיע למסקנות אוניברסליות. השאלה היא אם מתבקש מכך גם מסלול הכשרה לאוהבים.

אהבה כמו גשר, מחזרים כמו מהנדסים

נשווה אהבה לבניית גשר, ונצא מהנחה סבירה שיש חוקי טבע שמאפשרים את הקמת הגשר וחוקי טבע שמאפשרים את האהבה. התעלמות מהחוקים בשני המקרים יכולה לגרום הרס, אבל השאלה היא אם בשני המקרים נדרשים כללי התנהגות שהם פועל יוצא של ידיעת החוקים והגורמים המעורבים. אני מנסה להבחין בין ידיעה לבין ההכרח לפעול על פי אותה ידיעה.

אין ספק לגבי הקמת גשר. מבצע כזה דורש כללים. לא כל אחד רשאי לתכנן גשר, לא כל אחד רשאי להוציא את התוכנית אל הפועל, ולא כל אחד יכול לבנות גשר בכל מקום שעולה על דעתו. שורה ארוכה של כללים מסדירים זאת, ובראש ובראשונה כללים שמתנים את הקמת גשר באנשים שקיבלו לכך הכשרה מתאימה. הכללים המוקפדים באים לחסוך באסונות, בחיי אדם ובמפגעים סביבתיים.

אהבה יכולה להיות מסוכנת לא פחות. יותר אנשים מוצאים את מותם באהבתם מאשר בהליכה או בנסיעה על גשר. אהבה גם מסכנת את הבריאות, במיוחד את בריאות הנפש, יותר מכל גשר מט לנפול. ונראה, כביכול, שאם כבר כללי בטיחות והכשרה מוקדמת, הרי שאהבה היא לפני הכל.

אהבה בנויה דווקא על המכשולים שלה

אהבה בנויה על מכשלותיה. אילו היה לנו מסלול הכשרה לאוהבים, שמטרתו להבטיח אהבות בטוחות, בדומה לבניית גשר, לא היתה אהבה בעולם. בניית גשר מבוססת על שיקול דעת רציונלי, בעוד שאהבה היא רגש שמטריף את שיקול הדעת. בגשרים אסור לאפשר הפתעות, בעוד שאין אהבה מתמשכת ללא הפתעות. אסור לבנות גשר עם מקדם כלשהו של כישלון, בעוד שאין אהבה בלי התרגשות מפני כישלון אפשרי. אסור לבנות גשר בלי להבטיח מראש שהבנייה תעלה יפה, בעוד שאהבה בנויה על כך שהיא לא מובטחת מראש. אין לבנות גשר שאינו תואם את המציאות, בעוד שאהבה אינה תואמת את המציאות על פי טבעה. ואסור לבנות גשר, או לשנות את תכנונו, בצורה ספונטנית, בעוד שאין עומק לאהבה ללא ספונטניות.

אם יש מה ללמוד על אהבה, הרי שחשוב ללמוד כיצד לא ללמוד עליה. רצוי לקבל עצות והדרכה במקרה של מערכת יחסים לא תקינה, וראוי שבני נוער יילמדו על יחסי מין ועל הבדלים בינם לבין אהבה, אבל אין ללמוד אהבה כמו שלומדים הנדסה ורפואה. אהבה נהרסת מעצם לימודה ומאבדת מטעמה המרגש דווקא מעצם ההכשרה לקראתה.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.