אהבה מבוסמת: יינות רומנטיים לט"ו באב

מחפשים יינות מיוחדים לחלוק בהם את ט"ו באב עם אהוביכם או אהובותיכם? הנה שתי אופציות: אחת מבעבעת, ושנייה – ורודה. למה לא יינות אדומים חגיגיים? כי חם מדי, וכבד מדי בשביל יינות כאלה. ולמה לא לבנים? אפשר, אבל הם פחות "חגיגיים".

יינות נתזים - האופציה המבעבעת

אם אתם מחליטים לחגוג את ט"ו באב השנה עם יין מבעבע, הפכו את זה לפתיחה לשנה של בקבוקים שמחים ופיזוזיים. אל תפסיקו לשתות מבעבעים רק בגלל שעבר "חג האהבה". המשיכו לאורך כל הקיץ, הסתיו והחורף, וחגגו איתם את בואו של האביב, באפריל. ההנאה מובטחת, ובמחיר שהוא באמת שווה לכל נפש.

בגלל שינויים במדיניות המסים – שתביא לירידת מחירים - בקרוב יגיעו לכאן לא מעט שמפניות "אמיתיות" (אין דבר כזה "שמפניה אמיתית", יש שמפניה ויש כל השאר, אבל זה במועד אחר), ממותגים שעדיין לא היו בארץ בגלל מחירים לא ריאליים. יהיה שמח מאוד, המבחר יגדל וההיצע ישתפר לאין ערוך. כמו שכבר כתבתי, אני מקווה שהמסעדנים ובעלי החנויות ידעו להעביר את המחירים החדשים לצרכן, ויגדילו בכך את השוק.

בינתיים, כבר עכשיו יש היצע לא רע בשוק, גם בתחום המחירים הנמוך, וממש אין שום סיבה לוותר על התענוג; החמיצות של היינות הקלים, הבועות העדינות של הטובים שבהם ומחיר שנע סביב 40 – 50 שקל, הופכים את המבעבעים ליינות יום – יום נפלאים. באקלים שלנו, כשכל כך חם ולח, ורוצים משהו מרענן, זה פשוט מתבקש.

הגשה של יין מבעבע: לקרר היטב – לילה מראש לפחות. חשוב מאוד למלא מיכל קטן – שמפניירה אמיתית או מאולתרת – בתערובת מים/קרח, ולשמור בה את הבקבוק אחרי פתיחתו. אין מה להכניס כפית כסף או משהו כזה לבקבוק כדי לשמור על הגזים: הם לא יצאו כל כך מהר, ואם היין יישמר קר, הבקבוק יגיע גם לקינוח, אם לא תסיימו אותו כבר במנת הביניים.

לפתוח בזהירות, לא לכוון לאף אחד. להחזיק את הפקק ולסובב את הבקבוק. לחלץ את הפקק בשקט, בעדינות. אם תעשו "פופ" חזק, זה יאמר שהברחתם הרבה מהגז, הארומות וההנאה: "מה שהאוזן שומעת – האף מפסיד".

אם קיררתם ולא הגשתם את הבקבוק – שימרו עוד כמה ימים לכל היותר במקרר. אחר כך הוציאו והעמידו במקום קריר עד לנסיון הבא. לא להשאיר הרבה זמן בקרור.

המלצות? הנה כמה, רובן בתחום המחירים הנמוכים, ואחת – בתחום הבינוני-גבוה, בגלל העניין והמקוריות (בארץ) שלו.

לחובבי היינות המבעבעים המתוקים, אני יכול בשקט להמליץ על הצ'ינזאנו אסטי: הכי מתוק, הכי מוסקטי, הכי "יין לבחורות" (הגדרה שאני לא סובל), אבל קר מאוד, עם גבינה מלוחה או כחולה, אבטיח, פירות או מה שתבחרו – הוא יהיה יופי של יין. גם המלבזיה קאוויקיולי 1928 הם יינות נחמדים מאוד, והמתוק – נקרא Amabile – יתחבב בקלות על כל מי שאוהב יינות מתוקים. בקבוק עטור פרחים, יפה-יפה, שיראה טוב עם כל חבילת שוקולדים או זר פרחים. 46 שקל בחנויות היין.

אם אתם מחפשים משהו יבש: קווה קריסטלינו NV – בכל חנויות "דרך היין" –תמורה טובה ומהנה. אפשר להנות גם מהקווה החצי יבשה של יצרן זה, אבל היא לא החוליה החזקה. היין בעל שנת הבציר (כרגע 2002), כבר יותר מורכב, עמוס בריחות עץ. הוא טוב, אבל לשתיה "חגיגית" באמת, לא בתור משהו קליל וחביב.

עוד קווה: קודורניו קלאסיקו ברוט – יבוא החברה הסקוטית – גם זה יהיה יין שיתחבב עליכם בלי קושי. קל, יבש ולעניין, מרענן ונעים.

סנטה אנה אקסטרא ברוט – בעל ארומות מצוינות אבל פה טיפה מאכזב. למרות זאת – בובה של בקבוק, במיוחד במחירי מבצע או עסקאות 1+1 וכד'.

פה ושם יש יינות מבעבעים ורודים. בגדול, אין סיבה מיוחדת להעדיף או לדחות יינות ורודים על פני יינות לבנים. זה עניין של טעם אישי וצורך (חגיגיות? חג האהבה? ורדים ושוקולדים?). סגנונית, יינות מבעבעים-ורודים יהיו מעט יותר פירותיים ורכים מיינות מבעבעים לבנים מקבילים. יין מבעבע ורוד שאני יכול להמליץ עליו הוא קווה מרקס דה מוניסטרול גראנד ריזרבה שביבוא "בסט וויינס": יבש אבל מעט יותר פירותי מהמקביל הלבן שלו.

יינות "מיוחדים"

בתחום היינות היקרים שאינם שמפניה, אבל הם מעניינים וטובים, אפשר למצוא את ה- sparkling shiraz האוסטרליים הטובים. להביא בקבוק כזה זאת אמירה, והיות ובארץ לא רגילים לשתות יינות מסוג זה – מובטח לכם נושא לשיחה לערב שלם.

מדובר ביין אדום מבעבע: יין שיראז, עשוי בשיטה המסורתית. התחושה של לשתות יין אדום יבש, מבעבע היא מוזרה במקצת, אבל אחרי הכוסית השניה, קל מאוד להמשיך לשתות וליהנות.

ה- Barossa Valley Estate E & E Sparkling Shiraz 2002 הוא יופי של דוגמא לז'אנר הזה. ליין צבע אדום סגול כהה, כמעט אטום. באף: פרי שחור טרי, ניחוח של שמרים ואז פרחים סגולים. בפה: פרי רענן, אדום-חמצמץ. יין בעל מתיקות רבה, על אף היובש היחסי. המחיר יקר – כ- 500 שקל, אבל מאוד מאוד מיוחד, לחגיגה עם מי שבאמת אוהבים. אגב, מאותו יקב ומאותה שנה אפשר למצוא את ה- E&E Black Pepper Shiraz 2002, שהוא יין פשוט גדול.

יינות רוזה - האופציה הורודה

למי שאינם חובבי יינות מבעבעים, יינות רוזה ורודים יהיו רומנטיים להחריד. יש ביניהם יבשים, יש חצי יבשים. יש כאלה שהם יותר "מתוחכמים" ויש פשוטים, אולי פשוטים מדי.

החגיגי ביותר מתוצרת הארץ הוא הרקנאטי רוזה 2006: בקבוק שמנמן, שקוף, אטרקטיבי. במקרה הזה גם הנוזל שבפנים חגיגי ואטרקטיבי. 70 שקל לערך בחנויות היין, אם נשאר.

מרום גליל פיוז'ן רוזה 2006 של סגל, עשוי ענבי טמפרניו: יופי של יין. קררו אותו היטב ושתו עם עוף בגריל, גבינות קלות או דגים מטוגנים. 36 שקל לבקבוק. הרוזה 2006 של דלתון (חצי יבש) וזה של הרי גליל, גם הם שניהם יתנו תמורה טובה לכסף, פחות או יותר באותו מחיר.

תוצרת חוץ: מרקס דה קסרס הוא יופי של יין רוזה, שמעלה זיכרונות נעימים. גם הוא יתאים לארוחה זוגית של פירות ים קלים, סרדינים מטוגנים וגם אוכל ים תיכוני, מקומי.

הגשה, בכל יינות הרוזה, מחייבת קירור ושמירה בשמפניירה אם שותים כשמאוד חם. היות ומדובר ביינות קלים, אגביים כמעט, אפשר לייצר איתם חגיגה דווקא ב"הפוך על הפוך". במקום לשמור עליהם בבקבוק, אפשר להעביר אותם דווקא לקראף, או לקנקן יפה. זה לא שגרתי, אלא מפתיע. קנקן נאה, חגיגי, מלא ביין ורוד יפה, לצידו שתי כוסות יין גבוהות ומצוחצחות, מגש גבינות קלות ופירות הם בדיוק הדברים שצריכים, לחגיגת קיץ של אמצע חודש אב. לחיים!

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק ".