בכל הקשור ברגשות, אני מעדיף לא לדייק

"צורת הדיבור שלך פוגעת ב'דיוק' של המילים ושל המסר", היא אמרה. "יש משהו נורא מיותר בחזרתיות שלך. זה גורם נניח לצד השני להגיד 'טוב, טוב, הבנתי'. זה אומר בעצם שהמסר שלך לא היה קצר ומדויק, אלא ארוך ומייגע".

"אני מאוד לא מדויק בכל מה שקשור ברגשות", אמרתי.

"דווקא במסרים הרגשיים, הדיוק הוא קריטי", אמרה.

"לא, לא. רק לא זה", מיהרתי להגיב, "אני לא רוצה להיות מדויק במסרים רגשיים. אני רוצה להיות פרוע, אסוציאטיבי, מתפרש לכל הכיוונים, אינטואיטיבי ומוגזם. שום דיוק".

"אני חושבת שדיוק משרה ביטחון ביחסים", אמרה.

משחקים של וידוי והתכחשות

הדיבור על רגשות הוא בעייתי. מעורבים בו יותר מדי עניינים של מוסר, כבוד ודימוי עצמי, ולכן, במקום להבהיר ולחדד, הנטייה היא לנהל לעתים אסטרטגיה שלמה של מילים מתפזרות. להגיד ולא להגיד. יותר לרמוז מאשר להסיר ספקות.

במצב כזה, אפשר להבין את הצורך במסרים רגשיים מדויקים. מגיע שלב בו חייבים לדבר בגילוי, בדרך הכי קצרה והכי ברורה. משחק של וידויים והכחשות טוב אולי לחיזור, לשלב של הגישושים, אבל הוא מכאיב ומיותר כדרך חיים. מערכת יחסים בה השותפים אינם מעבירים מסרים רגשיים מדויקים היא מערכת מכאיבה, ממוטטת, ולעתים קטלנית.

בשלב מסוים, כשצצה שאלה כמו "התגעגעת?", הצפייה היא לתשובות של "כן", או "לא". התשובה האחרונה שאפשר לצפות לה במקרה כזה היא משהו כמו "זו לא שאלה של אם התגעגעתי...", תשובה שיכולה להתפתח לדיבור ארוך ומתפתל.

הצורך בדיוק עולה בכל מערכת יחסים, ולא רק בקשר רומנטי. גם ידידים רוצים לדעת לפעמים איפה הם עומדים בדיוק ביחסים ביניהם. בלי להבהיר כוונות וגבולות, ידידים יכולים לחנוק זה את זה מתוך כוונות טובות.

חייבים לעשות לפעמים סדר ביחסים, ואי אפשר לעשות סדר בלי שמדברים ברור, מציבים גבולות, או פורצים גבולות בהסכמה.

מסרים של ריקנות רגשית

הבעיה היא שהדיוק הרגשי עלול להתקבל רע. הוא נוטה להיות תבניתי, נוסחתי, אוניברסלי, כלומר – לא אישי, ולכן נוטה לשדר ריקנות רגשית. אין מי שאינם מבינים מיד למה הכוונה במשפט "אני אוהב אותך", אבל דווקא בגלל זה מתעורר חשד בדבר דלותו הרגשית. 

נניח שקפקא היה מסתפק במשפט כמו "אני לא יודע מה אני רוצה". משפט מדויק, ללא ספק, כי קפקא באמת לא ידע מה הוא רוצה באותו רגע, אבל משפט דל בתוכן רגשי. לא ברור ממנו, למשל, עד כמה פליצה חשובה לו, גם אם הוא לא יודע מה הוא רוצה, וקשה להבין ממנו את העומק של לבטיו. עודף המילים, הפירוט והאריכות יוצרים אותנטיות רגשית, שלטעמי חשובה לא פחות, ואולי יותר, מהדיוק הרגשי.

מסרים אותנטיים נוטים להשתנות מאדם לאדם, הן באורכם והן בסגנונם. לא מספיק להגיד "אני דואג לך", אלא חשוב, למען התוכן הרגשי, להגיד את זה בצורה אישית. המורכבות, הדימויים, השפה האישית, החזרתיות, ולפעמים אפילו הגמגום המהוסס וההתלבטות, מצליחים להעביר יותר רגש מכל משפט קצר, תבניתי, ברור מאוד, שאין בו אף מילה אחת מיותרת.

מסר רגשי יכול לחדור כמו חץ מושחז של קופידון, ולהבדיל – לחלחל כמו טיפות מים. משפט קצר, כמו "את חסרה לי", מעביר מסר מושחז ומיידי, אבל ספק עד כמה הוא מצליח להשפיע בהשוואה למשפט מחלחל שאומר משהו כמו "אני לא יודע מה קרה לי לאחר שנסעת לאמא שלך, אבל הרגשתי שאני לא מצליח להתרכז".

לצעוק עשרות פעמים – אני אוהב אותך

מסר רגשי לא חייב להיות מדויק, אלא מובן. לשון מתיילדת יכולה להבהיר מסר ארוטי, מילים משחקיות יכולות ללמד על נחת רוח, וגיבוב שטויות יכול לבטא שמחה. לכל אדם מסרים רגשיים משלו. מישהו יכול לצעוק 20 פעם ברציפות "אני אוהב אותך", כדי לבטא את "אני אוהב אותך מאוד". החזרתיות, במקרה הזה, הופכת את עוצמת אהבתו למובנת יותר.

אי אפשר בלי מסרים מדויקים. מסרים מעורפלים אינם טובים למערכת יחסים יציבה ומתמשכת. יחד עם זאת, מסרים מדויקים מאיימים לעתים על העומק והתוכן של מסרים רגשיים. אין ביטחון ביחסים בלי מסרים שמצליחים להעביר עומק רגשי.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.