מדריך: כל תופעות העור של התינוק

כולם רוצים עור רך וחלק כמו של תינוק, אבל מה לעשות שלא תמיד הוא כזה? למעשה, הימים, השבועות והחודשים הראשונים לחיי הרך הנולד מלווים במקרים רבים בשלל גושים, כתמים, תפרחות ועוד צרות עוריות, שמעלים את מפלס החרדה של ההורים. אלא שרוב התופעות האלה נעלמות מאליהן, ולמעשה לרובן אין כלל הסבר. הן פשוט מתרחשות, וזהו.

ברוב המקרים אין כלל צורך לפנות לרופא. האחות במחלקת היילודים בבית החולים וגם אחות טיפת חלב מנוסה יזהו מיד שמדובר בתופעה רגילה שחולפת מאליה. חלק אחר של המקרים מאובחן בקלות אצל רופא הילדים וניתן לטיפול פשוט בבית. יחד עם ד"ר דני בן־אמיתי, מנהל יחידת העור במרכז שניידר לרפואת ילדים, אנחנו מביאים לפניכם את הממצאים העיקריים שתוכלו למצוא על עור התינוק.

אריתמה טוקסיקום נאונטורום

פריחה שכיחה שמופיעה לרוב ביומיים־שלושה הראשונים לחיים. מדובר בפריחה שמורכבת משלפוחיות זעירות קטנות מוקפות בהילה אדומה סביב, שמפושטת באזורים רבים של הגוף. הפריחה נמשכת בין כמה שעות לשבוע. לעיתים היא מעוררת דאגה משום שהיא מזכירה פריחות ויראליות או זיהומים חיידקיים. עם זאת, האריתמה הזו ניתנת לזיהוי בקלות גם מרחוק. לא ברור מדוע הפריחה מתרחשת, אך ככל הנראה היא מערבת מנגנוני אלרגיה בגוף. הפריחה לא מסוכנת, חולפת מאליה, לא דורשת כל טיפול ולא מגבירה כל סיכון להתפתחות אלרגיות בעתיד.

נאונטל פוסטולוזיס

מחלה שמופיעה אחרי הלידה מסיבה לא ידועה וחולפת מאליה. היא מתחילה כפריחה שלפוחיתית, שחולפת בתוך שעות עד ימים בודדים, אך מותירה כתמים חומים על פני העור. הפריחה מופיעה בדרך כלל על הגו, לא מלווה בסימפטומים נוספים, לא מגרדת וגם לא דורשת כל טיפול.

שלפוחיות מציצה

רפלקס המציצה של התינוקות נותן את אותותיו גם על העור. כשהתינוק מוצץ אצבע, כף יד או אפילו את רגלו, מתרחשת הפרדה של השכבה העורית השטחית מזו העמוקה, ומצטבר נוזל ביניהן. התופעה מתרחשת פעמים רבות אצל תינוקות מיד אחרי הלידה וחולפת אחרי כמה ימים. כל השלפוחיות מופיעות רק במקומות שאליהם הצליח התינוק להגיע עם פיו. השלפוחיות לא מלוות בדלקת, לא מסוכנות ולא דורשות כל טיפול.

מיליאריה

הסבתות נהגו לקרוא לתופעה 'חררה'. מדובר בחסימה של בלוטות זיעה, שגורמת להופעת שלפוחיות צלולות על גבי העור. השלפוחיות זעירות, ולעיתים מתלווה אליהן תגובה דלקתית. אז מופיעות שלפוחיות עם הילה אדומה סביבן, שמכונות מיליאריה רוברה. המקומות האופייניים להופעת שלפוחיות המיליאריה הם פנים, גו עליון וקפל הצוואר. התופעה מאוד שכיחה בעיקר אצל תינוקות שסובלים מהזעה מרובה. הטיפול כולל רחצה מרובה, אוורור טוב של החדר, טמפרטורה שלא עולה על 22 מעלות ולבוש קל יותר.

כתם מונגולי

את הנגע הכחול שמופיע אצל תינוקות רבים, לרוב באזורי הגב התחתון והעכוז, תיאר לראשונה בסוף המאה ה־19 רופא גרמני שעבד ביפן. התיאוריה אז גרסה שהכתם אופייני רק לגזע המונגולי, אך היום ידוע שכתם מונגולי – Mongolian Spot – אופייני לכל הגזעים והעדות. מאחר שהמונח מונגולואיד מתקשר לתסמונת דאון, הוחלף שם הכתם בשנים האחרונות למלאנוזיס עורי (Dermal Melanosis).

הסיבה להיווצרות הכתם טמונה בתאים יוצרי הפיגמנט מלאנין, הם המלאנוציטים. מקורם של אלה באזור שקרוי הרכס הנוירלי, שממנו מתפתחת מערכת העצבים של העובר. אותם מלאנוציטים נודדים מהרכס הנוירלי עד לעור. אלא שאם התרחשה הפרעה בנדידתם, הם מגיעים לאזור המעבר שבין שכבת האפידרמיס של העור לשכבה הפנימית יותר - דרמיס - שם הם נעצרים.

'היתקעותם' של המלאנוציטים בשכבה הפנימית גורמת להחזר צבע כחול, וזהו גוון הכתם. התופעה חולפת ברוב המקרים במהלך השנים הראשונות לחיים, אך גם אם חלק ממנה נותר – מדובר בכתם קוסמטי בלבד, שלא דורש כל טיפול. במקרים שבהם הכתם מופיע ברגליים, בכתפיים או בזרועות, הוא נוטה להישאר כל החיים, אך גם הוא לא מסוכן ולא דורש טיפול.

קוטיס מרמורטה

הופעת כלי דם זעירים על פני העור שגורמת לצורה של 'עור שיש'. התופעה, שנראית כרשת כחלחלה על פני העור, מתרחשת בחודשים הראשונים לחיים, לרוב בזמן חשיפה לקור. עם חימום התינוק הכתמים נעלמים. אם התופעה לא חולפת מאליה בתוך שעה ומצבו הכללי של התינוק ירוד (אפתיות, ישנוניות יותר מהרגיל, חום גבוה או נמוך במיוחד), עלול הקוטיס לסמל מצב רפואי בעייתי יותר, שדורש אבחון של רופא.

נמק תת עורי

נמק של השומן התת עורי הוא תופעה לא שכיחה בתינוקות בשלים ובפגים ושכיחה יותר בתינוקות שלידתם היתה מסובכת. על העור נראים אזורים נוקשים של עור אדמדם, לעיתים רגיש למגע. הסיבה להיווצרות הנמק היא שינוי ביחס בין שומן רווי לשומן לא רווי בעור, מה שגורר התמצקות של השומנים בשכבה התת עורית ותגובה דלקתית סביבה. הנמק התת עורי לא דורש טיפול וחולף ברוב המקרים מאליו.

אקנה

אף שאנו מכנים אותם 'פצעי בגרות', הרי שאקנה עשויה להופיע גם מיד אחרי הלידה. התופעה נגרמת עקב פעילות יתר של בלוטת החלב: החלב שנוצר לא מופרש החוצה, כיוון שזקיקי השיער חסומים, מה שעשוי להביא להופעת מוגלה. אקנה של היילוד מיוחסת לרוב לשינויים הורמונליים בעקבות הלידה או לחלב האם. התופעה לרוב חולפת מאליה ודורשת רק רחצה וניקוי של העור. במקרים חמורים ימליץ הרופא להוסיף תכשירים מקומיים דוגמת אוקסי.

תפרחת חיתולים

בעידן החיתול הרב פעמי התופעה היתה שכיחה ביותר, אך עם השימוש בחיתולים חד פעמיים שכיחותה ירדה. ועדיין, 80% מהתינוקות יסבלו מדלקת עור של החיתולים. מדובר בהפרעה שמכונה Irritant Contact Dermatitis – תגובה אלרגית של העור לחשיפה לתכולה שבחיתול: שתן, צואה, אמוניה, חיידקים, חומציות, חיכוך ולחות. התוצאה היא אדמומיות ואי שקט של התינוק.

הטיפול העיקרי בתפרחת חיתולים הוא ניתוק בין גורם המחלה - החיתול ותוכנו - לבין העור. יש לבצע החלפה תכופה של חיתולים, להשאיר את התינוק כמה שיותר ללא חיתול ולהשתמש במשחות שמכילות את החומר צינק אוקסיד ויוצרות חיץ בין העור לחיתול. כשהתפרחת עקשנית ניתן להוסיף טלק למשחה, מה שהופך אותה לסמיכה ועבה יותר עד שיכולת החדירה של התוצרים בחיתול לעור נעשית מוגבלת. פעמים רבות ממליצים רופאים לטפל בתכשירים סטרואידיים, אך אלה כוללים תופעות לוואי של שיעור יתר ודלדול העור, ולכן הם לא מומלצים.

המאנגיומה

תופעה שכיחה בגיל הינקות, שמופיעה בקרב 12%-10% מהיילודים. ההמאנגיומה נוצרת בשל קצב חלוקה מהיר של תאים מסוג אנדותל בדופן כלי הדם, מה שגורם לשגשוג של כלי הדם. עדיין לא ברור מדוע התופעה מתרחשת, והיא מופיעה פי 5 יותר בבנות מאשר בבנים. בשני שלישים מהמקרים מופיעה ההמאנגיומה באזור הראש או הצוואר. התופעה שכיחה יותר ככל שגיל ההריון ומשקל הלידה נמוכים יותר.

אצל פגים שמשקל הלידה שלהם פחות מקילו, שכיחות ההמאנגיומה עשויה להגיע ל־35% מהמקרים. המאנגיומה נראית כבליטה אדומה אליפטית מעל פני העור והיא עשויה להישאר גם 15 חודשים, אז מתחיל שלב של נסיגה. היא לא נעלמת אלא נסוגה בתהליך איטי, שנמשך לעיתים שנים. בתום תהליך הנסיגה נעלמת ההמאנגיומה לחלוטין אצל כ־50% מהילדים, ואצל השאר היא תותיר סימנים: גוון שונה של העור, צלקת או קפל עור. ככל שקצב הנסיגה של ההמאנגיומה מהיר יותר, התוצאה האסתטית הסופית טובה יותר.

בדרך כלל המאנגיומה דורשת מעקב בלבד ולא מצריכה כל טיפול. במקרים שבהם ההמאנגיומה מפריעה לתפקוד איבר – כמו זו שלוחצת על העין או על דרכי הנשימה העליונות - הטיפול נעשה באשפוז וכולל הזרקת סטרואידים לתוך הווריד במנות גבוהות במשך שישה שבועות, ואחריה הזרקה במינון יורד של סטרואידים. במקרים של המאנגיומות קטנות ניתן לבצע הזרקה של סטרואידים לתוך הנגע עצמו. הטיפול בלייזר נמצא לא יעיל ברוב המקרים, והדרך הטובה ביותר היא, כאמור, להמתין בסבלנות, תוך ביקורות תכופות אצל רופא עור.

שיעור יתר

פלומה עדינה ורכה מכסה פעמים רבות את גוף העובר ומגיעה לשיאה בסביבות החודש השביעי להריון. הפלומה הזו נוטה לנשור לפני הלידה או זמן קצר אחריה. אלא שלעיתים השיעור נמשך גם הלאה במהלך חיי היילוד ולרוב הוא נובע מסיבה משפחתית: אצל הורים שעירים עלול להופיע שיעור יתר גם אצל היילוד. ברוב המקרים השיער ינשור במהלך החודשים או השנים הראשונות לחיים. כך או כך, לא מומלץ לבצע כל טיפול להסרת שיער אצל התינוק או הילד, משום שמתחת לגיל 18 הוא נמצא לא יעיל. במקרים חמורים ימליץ הרופא על שימוש במשחה שמבהירה את השיער.

קשקשת קרקפתית

תופעה שכיחה מאוד שגורמת להופעת קשקשים על הקרקפת. בדרך כלל התופעה חולפת מאליה ולא גורמת לכל בעיה או סימפטום. במקרים עיקשים יותר היא עלולה לנבוע מדלקת עור אלרגית. כך או כך, ניתן לטפל בקלות בקשקשים באמצעות תכשירים שמיועדים למטרה הזו וסירוק.

תג עורי

אצל חלק מהיילודים מופיע חלק עור נוסף, לרוב סביב האוזניים. ברוב המקרים הוא חסר משמעות רפואית, אך קיימים דיווחים בספרות הרפואית על קשר בין החלק העורי הנוסף לבין הפרעות כלייתיות. הטיפול לרוב דורש רק הסרה קוסמטית של עודף העור וביצוע אולטרסאונד כלייתי במהלך החודשים הראשונים לחייו של היילוד.

פסוריאזיס

המחלה העורית הזו עלולה להופיע גם בגיל הינקות. פעמים רבות הביטוי הראשון למחלה הוא פריחה שנראית תחילה כתפרחת חיתולים. במחלה הזו מתחלקים תאי העור במהירות של עד פי 27 מתאים רגילים. התוצאה היא הופעת קשקשת, בעיקר בקפלי עור או באזורי לחץ על העור, אדמומיות וגרד. אין מרפא למחלה, אך קיימים תכשירים רבים, כמו גם טיפול בפוטותרפיה, שמביאים להפוגה חלקית.

פורפורה

פורפורה היא אחת התופעות העוריות השכיחות יותר אצל תינוקות וילדים, אך היא עלולה להיות גם המסוכנת מכולן. פורפורה מתבטאת בדימומים תת עוריים שנראים כנקודות אדומות קטנות באזורים שונים של הגוף. קל להבדיל בין נקודת פורפורה לבין תפרחת אחרת, משום שפורפורה לא נעלמת בלחיצה בעוד ששאר סוגי התפרחות מלבינים למשך כמה שניות אחרי מגע.

הסכנה החמורה ביותר של פורפורה היא שילוב שלה עם חום גבוה, מה שעלול להצביע על דלקת חיידקית קטלנית ששמה מנינגוקוקסמיה. ללא טיפול מיידי הדלקת הזו גורמת לפגיעה קשה ביותר ואף למוות. פורפורה עלולה לסמן גם הפרעה במערכת הקרישה ורמה נמוכה של טסיות דם (טרומבוציטופניה אידיופטית פורפורית – ITP), שמצריכה לעיתים עירוי של טסיות.

בכל מקרה של ספק פנו לרופא. עד אז, לחצו בעדינות על כל נקודה אדומה חשודה כזו באמצעות האצבע. אם הנקודה נעלמת למשך כשתי שניות וחוזרת לצבעה הרגיל – לא מדובר בפורפורה. אם הנקודה נותרת אדומה גם אחרי הלחיצה הקלה עליה, ככל הנראה מדובר בפורפורה.