לבנון בשדרות

עוד שבוע לא שקט עבר על שדרות וסביבתה. שרת החוץ ביקרה במקום עם ניצול השואה טום לנטוס, כיום יושב ראש ועדת החוץ של הקונגרס האמריקני, ואמרה ש"בישראל חיים תחת מתקפה יומיומית של קסאמים". טוב, לא בכל ישראל - רק בשדרות והסביבה. לפעמים מדווחים בתקשורת ולפעמים לא. לארי אליסון, הבעלים של חברת התוכנה "אורקל" שהתלווה לביקור, התחייב למגן את המתנ"ס. אם המדינה לא עוזרת – התורמים ימגנו. אם לא גאידמק אז אליסון.

שר הביטחון צוטט כאומר שאבו מאזן לא מסוגל "לספק את הסחורה" ושהסדר מדיני עם הפלסטינים הינו פנטזיה. נכון. אז מה עושים? ממשיכים לדון על המחסומים. והנה הבוקר עוד דיווח קצר ושגרתי לפיו "נחתו" עוד שלוש רקטות קסאם בסביבות שדרות. לא היו נפגעים. למה אנחנו מחכים? לרגע שחס וחלילה יפגע קסאם בגן ילדים?

וכך חוזרים על עצמם שלושת כשלי מלחמת לבנון השניה, בשידור חי משדרות.

• קבלת החלטות: אז לא הבינו שמדובר במלחמה ופעלו בחופזה קצרת ראיה ואילו היום לא מקבלים החלטות ברורות עם משימות מוגדרות היטב, כנדרש במצב של מלחמה לכל דבר ועניין.
• הפעלת הצבא: אז לא ידעו כיצד יש להפעיל צבא יבשה גדול וחזק ואפילו לא גייסו אותו בזמן. כאז כן היום, צבא גדול רובץ ללא שימוש, פרוס ומחכה לפקודה שלא מגיעה.
• העורף ממשיך להיות מופקר: לאחר שנים של ספיגת רקטות קסאם באזור עוטף עזה (עד כה למעלה מ-2,500 קסאמים רק בשדרות עצמה), יש עדיין למעלה מ-1,500 בתים ללא כל מיגון, רוב מקומות העבודה ללא מענה ראוי ומוסדות החינוך באזור לא ערוכים לפתיחת שנת הלימודים. כאז כן עכשיו הריבון "דופק נפקדות" ומודיע ש"לא נמגן את עצמנו לדעת". אז לידיעתך – כל ההשקעות במיגון לא מגיעות לכדי אחוז מתקציב הביטחון.

כשלי המלחמה האחרונה והמשכם היום, משאירים אותנו בהרגשה האיומה שאין מנהיגות, אין דרך ואין אחריות. עכשיו צריך לעשות את מה שלא השכלנו לעשות במלחמת לבנון השניה – לנצח.

כן, יש מענה צבאי לשני היעדים האסטרטגיים העיקריים שלפנינו: מניעת ירי רקטות קסאם קטלניות על תושבי שדרות והסביבה ומניעת הפיכת חמאס לחיזבאללה מס' 2 תוך תקופה קצרה. לשם כך יש לבודד את רצועת עזה ולהוסיף לסיכול הממוקד, ללחץ הכלכלי ולפעולות נגד החמאס, כולל הכנסת כוחות לאזורים שמהם נורות הרקטות וכיבוש מחדש של אזור "ציר פילדלפי", לשליטה על הגבול הישראלי-מצרי אותו לא היינו צריכים לעזוב. בסוגיות ההומניטאריות שיעלו בעקבות מדיניות זו יש לטפל ברגישות אבל להבהיר שגם לנו יש בעיה הומניטארית – החיילים החטופים.

מענה צבאי זה צריך להיות מופעל כדי לתת לתושבי שדרות והסביבה את הביטחון שהמדינה חייבת לכל אזרח, אך גם כדי להחזיר את הרגשת ביטחון לישראלים השואלים "איך נסמוך על הנהגה שנכשלה בלבנון, ושלא יכולה לתת היום תשובה לקסאמים, שתדע להתמודד עם האיום הגרעיני האיראני?"

באמת איך? לתשובה הזו, שצריכה לצאת מירושלים ולהוות מרכיב מוביל למדיניות שלנו בסוגיה הפלסטינית, מחכים כולם – משדרות ועד רמאללה ודמשק, מחמאסטן עד טהראן.

אלוף (מיל') עוזי דיין הוא יו"ר תנועת תפנית וראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר