לו הייתי בתיה
מזכרת בתיה מהווה מופת ודוגמא כיצד אפשר לשמר את הישן ולשלבו בחדש. מיכל בן ארי גילתה במושבה הוותיקה מתחם ציורי ויפהפה שכולל גלריות, בתי קפה, בתים פרטיים ששומרו ואפילו צימר, שמיועד לליל הכלולות בלבד
מזכרת בתיה הייתה למעשה היישוב הראשון אשר בהקמתו היה מעורב הברון דה-רוטשילד. 11 מייסדיו עלו על הקרקע ב-7 בנובמבר 1883, וקראו למקום עקרון, משום שחשבו שבמקום זה שכנה העיר המקראית עקרון. ארבע שנים מאוחר יותר ביקר הברון במקום, ושינה את שם המושבה למזכרת בתיה (חרף התנגדות התושבים).
מייסדי המושבה נודעו כחקלאים חרוצים ושומרי מצוות וזכו לאהדה והערכה רבה מצד הברון. החקלאים מצידם, לא ממש התלהבו משלטון פקידי הברון, ונהגו להסתכסך איתם על בסיס קבוע. עיתוני התקופה, ראו אף הם במזכרת בתיה מושבה לתפארת, "... הוא המושב האחד בארץ הקדושה, אשר יושביו המה איכרים פשוטים ותמימים ועובדים את אדמתם בחפץ לב וברצינות, ונהנים מיגיע כפם" (האסיף 6, תרנ"ד 1894).
המקום הנכון
בהשראת אמו של הברון הזמנתי גם אני את אמי, להצטרף אלי, לביקור במושבה הוותיקה. כבר בכניסה, ברחוב רוטשילד, ידעתי שזה המקום בשבילי. למודת אכזבות מסיורי ברחבי הארץ, שמחתי לגלות שהרשות המקומית השכילה לא להרוס את המבנים הישנים תמורת מזומנים, אלא בדיוק להיפך – להשקיע כספים, כדי לשמר את נכסיה ההיסטוריים של המושבה.
בית ברח' רוטשילד. המבנים הישנים שומרו (צילומים: מיכל בן ארי)
שיתוף פעולה בין הרשות המקומית ובין המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות הניב פעילות שימור מקיפה במושבה. חלק גדול מהאתרים ההיסטוריים עבר שימור, ובמיוחד הרחוב הראשי, שזכה לטיפול מיוחד, כולל שחזור גדרות העץ, ריהוט הרחוב והתקנת פנסי תאורה שמקנים לרחוב צביון נוסטלגי. גם הבתים הישנים שומרו ביד אוהבת, והתוצאה שהתקבלה היא מתחם ציורי ויפהפה, שתמהילו כולל בתים פרטיים, גלריות אמנים ולצידם מספר בתי קפה וחנויות מעוצבות.
לא במפתיע, אמנים רבים בחרו להתיישב במזכרת בתיה. חלקם מיקמו את הסטודיו שלהם ברחוב הראשי כאשר הבתים הישנים, מן הסתם, מעוררים בהם השראה. כך ניתן להתרשם מעבודותיהן של כמה צורפות כישרוניות, כגון אורית וולף (רח' רוטשילד 5) או רונית אור דומב (רח' רוטשילד 28), ולצידן קרמיקאים דוגמת מיכל אדלר שלו, (רח' רוטשילד 19).
כשפוסעים מעדנות ברחוב רוטשילד, כדאי להתבונן בתריסי העץ הישנים ששוחזרו ונצבעו בשלל גוונים. מעניין מאוד גם להעיף מבט בשמות המשפחה של הדיירים בבתים המשופצים, ולגלות בהם את השמות מלר וארקין – בני הדור החמישי ל-11 האיכרים שהקימו את מזכרת בתיה, שמתגוררים בבתים שבנו אבות-אבותיהם במאה ה-19.
הפעמון ששלח הברון
המפגש של רחוב רוטשילד עם רחוב המייסדים הוא ליבה ההיסטורי של מזכרת בתיה. בו ניצב מוזיאון המושבה ע"ש סרן ערן שמיר, בבניין שבנה הברון רוטשילד עבור פקידיו עוד בשנת 1885. במהלך השנים שימש הבניין כבית ועד המושבה, משטרת היישובים העבריים, המועצה המקומית, בית הדואר ועוד. אולם, בשנת 1987 השתנה ייעודו והוא היה למוזיאון.
חזית המבנה שמרה על צורתה הנושנה, ובחצר מפוזרות כמה עדויות לגלגוליו הקודמים של המקום - פעמון ששלח הברון מצרפת, שובך יונים עתיק ותא טלפון אדום משכבר הימים.
מוזיאון המושבה. משמר ומתעד את עברה
במוזיאון, שמתעד ומשמר את ההיסטוריה של המושבה, מוצגים כלים חקלאים, צעצועים, תעודות ותמונות, אשר מגוללים את סיפור הקמתה של המושבה, ואת חיי היומיום בה. בנוסף, מארגן המוזיאון סיורים אל האתרים ההיסטוריים של המושבה (רח' רוטשילד 40, טלפון: 08-9349525).
קזר, מה?
סביב המוזיאון נמצאות ארבעה קזרמות ששופצו בחן רב. הקזרמות שנבנו
בשנת 1883 היו למעשה המבנים הראשונים במושבה המתהווה. בכל קזרמה שכזו שני מפלסים: התחתון נועד למגורי בעלי החיים והעליון לבני המשפחה.
באחת הקזרמות פועלת היום חנות הבגדים "הברונית", שם קולע לכל הדעות (הבגדים בחנות קולעים לא פחות). בקזרמה סמוכה שוכנת מסעדה חביבה העונה לשם, איך לא, "קזרמה" ואשר בעליה הם נצר לאחת המשפחות המייסדות, שהתגוררה בעבר במבנה (רוטשילד 36).
ממולן נמצאת קזרמת לוין, יחידת המגורים המשפחתית של משפחת לוין, גם היא מהמשפחות המייסדות של המושבה. הקזרמה שופצה בשנת 2005 על ידי המועצה לשימור אתרים, ובימים אלה היא ממתינה להחלטה בנוגע לייעודה – האם תהיה חלק ממוזיאון המושבה, או שמא תושכר ליזם פרטי שיפעיל במקום עסק כלכלי.
מון אמור, מושבתי
סיור במזכרת בתיה מזכיר מאד טיול בכפר קטן בצרפת. ההשוואה לחו"ל בוודאי תיצור תרעומת אצל חלק מהקוראים, אבל במקרה של מזכרת בתיה היא מתבקשת מאליה. הברון דה-רוטשילד ניסה לשוות למושבה סגנון צרפתי, והצליח בכך.
קחו לדוגמא את בית "משק הברון" שנבנה בשנת 1892 לשימוש בני המושבה. רעפי הגג הובאו במיוחד ממרסיי, כמו גם העץ ופריטי הברזל. המבנה המרשים, על מגדליו וחצרו הרחבה, אשר שופץ בשנת 2000, שאב את השראתו ממבנים דומים בצרפת. כיום הוא מהווה חלק ממכלול מוזיאון המושבה, ומוצגות בו תערוכות מתחלפות (רח' המייסדים 12).
ליד בית משק הברון שוכנת באר האנטיליה. זוהי הבאר הראשונה של המושבה ששוחזרה, והיא ניתנת להפעלה - היום, בדיוק כמו לפני 120 שנה.
הצמחייה העשירה שניטעה במזכרת בתיה, גפנים בכל פינה, תאנים, בוגונוויליה סגלגלה מתלפפת סביב עצי ברוש ודקלי וושינגטוניה עתיקים, יוצרים שכיית חמדה המשלבת בין ארומה צרפתית לבין טעם של מושבה ארץ ישראלית ותיקה.
בוגונוויליה סגלגלה בבאר אנטיליה
הניחוח הצרפתי עורר בי תשוקה נושנה ומוכרת, לבית קפה, אותו מצאתי במתחם שמאחורי המוזיאון. הרפתות הישנות, שנבנו מאבני כורכר זהובות, שופצו והפכו לבית קפה מקסים בשם "שיראין". היה נעים לשבת בחצר הישנה, להקשיב לקול ציוץ הציפורים וליהנות מכוס קפה טוב. גם המתחם הפנימי מעוצב כדבעי, ומוצגות בו עבודות של אמני הסביבה.
בליל הכלולות
מי שרוצה להרגיש כמו בטיול בחו"ל עד הסוף, מוזמן להישאר ללון ב"פינה של מיכל" (שום קשר לכותבת הכתבה). זהו מלון בוטיק הממוקם בקזרמה נוספת ששופצה. הריהוט בחדרים עשוי עץ בשילוב ברזל ומשתלב באווירה הנוסטלגית הכללית. בקומה הראשונה נמצאת חנות ססגונית למתנות (רח' רוטשילד 35).
"ליל כלולות", הוא צימר ייחודי השוכן בתוך מבנה כורכר שהוקם ב-1902. בעבר אמנם שימש רפת, אך עבר מטמורפוזה לחדר אירוח, וכיום הוא מיועד אך ורק לזוגות ערב נישואיהם. מקורו של הרעיון בזוגות הרבים שמגיעים למזכרת בתיה להצטלם על רקע אתריה ההיסטוריים. כיום הם יכולים להגיע לצימר כבר מהבוקר, להתארגן, להצטלם, להתחתן ולחזור לארוחת הלילה (רח' המייסדים 7, טלפון: 08-9340899).
תפילת ערבית
סיור במזכרת בתיה לא יהיה שלם בלי ביקור בבית הכנסת המפואר שבפינת הרחובות רוטשילד ומוהליבר. בשנת 1927 הציע הברון רוטשילד לתושבי מזכרת בתיה מתנת פרידה, והם ביקשו שיקים להם בית כנסת חדש, במקום הישן שנסדק. מבנה בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל פנחס היט בסגנון אקלקטי שמזכיר מצודות אירופאיות.
בית ברחוב המייסדים
מה צופן בחובו העתיד?
לסיכומו של היום הפסטורלי, אוכל לומר בלב שלם כי מזכרת בתיה משמשת מושבה למופת, ודוגמא כיצד אפשר לשמר את הישן, ולהפכו, בשילוב עם החדש, למנוף תיירותי.
פעולות השימור שנעשו עד היום במזכרת בתיה היו תוצאה של יזמות מקומית, ובימים אלו הולכת ומתגבשת תוכנית אב לפיתוח התיירות בעיירה. יתרונות הפיתוח ברורים, ניתן להשלים את פעולות השימור באתרים בעלי ערך ההיסטורי וליצור מתחם שימור הומוגני. גם החסרונות ידועים, פיתוח ענף מדי יכלול הפרעה לחיי התושבים, החמרת הבעיות התחבורתיות והכנסת פעילות מסחרית בשבת לתוך המושבה.
אם יצליחו לפתח את התיירות, מבלי לפגוע באיכות החיים של התושבים, תוך כדי שמירה על אופייה וצביונה של המושבה, הרי זה משובח.
