צר לי אורי, אך מעטים מהציבור הדתי העירוני יענו לקריאתך
לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים דתיים ולהעדיפם על פני מוסדות החינוך של נועם צביה ודומיהם. לכאורה אדם דתי שבחר להתגורר ביישוב מעורב, אמור לשלוח את ילדיו לממ"ד, אלא שלמרות כל המסלול החינוכי שעברו ההורים מהגן ועד תום ישיבת ההסדר מדובר בהורים מפוחדים המניחים כנראה כי החיים הדתיים כה לא אטרקטיביים שאם ילדיהם יחשפו לילד חילוני, מייד יישבו בקסמי החילוניות.
למסקנה זו הגעתי כתוצאה מניסיוני בשנתיים האחרונות בהקמת מוסדות חינוך משותפים לדתיים וחילוניים במזכרת בתיה. הסירוב לחינוך משותף נובע משני טעמים. האחד: "אני מבין מה החילוני מרוויח אך מה הדתי מרוויח". השני: "אינני רוצה להעמיד את ילדי במצב שבו הוא הולך להתפלל בעוד אחרים הולכים לפעילות אחרת" - כלומר מרבית הציבור הדתי איבד את אידיאל הציונות הדתית לשמש גשר לחלקי העם, וחמור לא פחות מכך, רואה בתפילה ובמצוות כנראה כעונש לילדים.
בתום השנה הראשונה ל"קשת מזכרת בתיה" התבררו כמה עובדות:
1.הילדים אוהבים להתפלל, זה לנו המבוגרים שקשה עם השגרה – התגובה הנפוצה של הורים דתיים רבים כלפי המודל של קשת שבו הכיתה מורכבת מקבוצת התפילה וקבוצת המפגש הייתה " זה לא הוגן להעמיד את הילד בפני סיטואציה בה הוא צריך להתפלל בעוד חלק מחבריו עוסקים בפעילות אחרת", " ומה יקרה אם הילד לא ירצה להתפלל" ובכן מסתבר שהתפילה מאוד אטרקטיבית בעיני הילדים ואף עוררה סקרנות רבה בקרב הילדים החילוניים שהרבו להצטרף לתפילותו. כנראה שאנו המבוגרים משליכים על ילדנו את הפחדים שלנו ואת הקושי שלנו להתפלל בהתלהבות מדי יום. לילדים התפילה היא חוויה יום יומית.
2. היכולת של הילדים לקבל מציאות מורכבת גבוהה מהיכולת של המבוגרים – "למה לבלבל את הילדים? לילד יהיה קשה להתמודד עם כך שאחרים מחללים שבת" הייתה תגובה שכיחה של ההורים הדתיים. מסתבר שהיכולת של הילדים להכיל מורכבות ולהבין שהעולם איננו רק שחור ולבן הינה גבוהה כל עוד המסגרות החינוכיות והמשפחה פועלים על פי עקרונות קבועים וגבולות ברורים. בחודשיים הראשונים של השנה אכן עסקו הילדים בשאלת הזהות האישית שלהם ושל חבריהם כיום הם מבינים כי ישנם דתיים, חילוניים ומסורתיים ובכל אחת מהקבוצות ישנם גוונים שונים.
3. היכולת של הילדים לדחות סיפוקים גבוהה מהיכולת של המבוגרים – רבים תהו כיצד יקפידו הילדים על שמירת הכשרות בעת שהם מבקרים אצל חבריהם מהגן ומבית הספר שבבתיהם אין מקפידים על כשרות. גם בנושא זה הוכיחו הילדים כי אם הכללים ברורים הם מספיק אחראיים לשמור עליהם, יתרה מכך החבר החילוני מגלה סובלנות ומכבד את צרכי הכשרות.
בתום השנה הראשונה ברור לי כי בית ספר משותף לדתיים וחילוניים איננו מתאים לכל אחד אך לא בגלל חוסר יכולתם של הילדים לחיות בסביבה מורכבת אלא בגלל הפחד של ההורים. אם אתם לא פוחדים ועדיין מאמינים שהדבר החשוב, כדברי יוסף בורג, הוא המקף המחבר בין הציוני לדתי שלחו את ילדכם להתחנך במוסדות שמממשים אידיאל זה ולא רק מדברים עליו.
הכותב הינו מיוזמי קשת-מזכרת בתיה
לפרטים על מוסדות קשת וקהילת גשר מזכרת בתיה - היכנסו לאתר הקהילה
