שתף קטע נבחר

ילדים פלסטינים לא משחקים תופסת

מאתר ההנצחה הרשמי לחללי צה"ל מתברר שהיו בינינו מי שלא היססו לגייס גם ילדים. אך הילדים שנהרגו מאש כוחותינו בעזה הם "ברגים במכונת המלחמה המשוכללת"

באתר ההנצחה הרשמי לחללי צה"ל, נכתב על נסים גיני: "התנדב כעשרות חבריו הקטנים, להגנת עירו ומולדתו ותבע תפקיד... הוטל עליו לשמש מקשר בין עמדה לעמדה ואת תפקידו זה מילא באחריות ובנאמנות של מבוגר בתוך ברד כדורים ורעמי פצצות... בעת נפילת אחת העמדות בידי האויב, נפצע קשה ואחרי יום של מכאובים מת... בן עשר שנים היה במותו, הצעיר בחללי מערכות ישראל".

 

סיפורו של נסים גיני סופר לנו כתלמידים בבית הספר היסודי במהלך יום טיול בעקבות לוחמי תש"ח. הוא סופר כסיפור גבורה, מבלי שאיש העז לומר משהו בגנות גיבורי מלחמת השחרור שגייסו לשורותיהם ילד בן 10. נזכרתי בו השבוע כאשר קראתי את אוסף הקלישאות שנשלפו מדף המסרים של יחידת דובר צה"ל בתגובה להרג הילדים בעזה.

 

דובר צה"ל משחרר לאוויר סיסמאות שמטרתן להקל עלינו האזרחים להתמודד עם התוצאות הנוראות של המתקפות על עזה. מדובר בדאגה כנה לרגשות הציבור, מחשש שאם הציבור יהיה מודע יותר לסבל שנגרם בשמו, הוא עוד עלול לשאול שאלות לגבי פעילות צה"ל ברצועה, וגם לדרוש תשובות. מכל הסיסמאות והשקרים האלה, מקוממים במיוחד אלה הנוגעים לפגיעה באוכלוסיה האזרחית.

 

"לצערנו הפלסטינים פועלים במכוון מתוך אוכלוסיה אזרחית" – זו הקלישאה המשמשת כל אימת שחיל האוויר יורה טיל לרכב חולף במרכז שוק הומה והורג אזרחים. בצה"ל כמובן מקפידים שהקצינים ייסעו רק בכבישים בינעירוניים והרחק מאוכלוסיה אזרחית. הם אינם לנים בבתיהם שבכוכב יאיר או במכבים. מפקדי הכוחות ברצועה אינם שוכרים חדרים בקיבוצי האזור. מזל שאת הקריה הרחיקו ממוקדי אוכלוסיה.

 

כאשר נהרגים ילדים במה שצה"ל מכנה "מרחבי שיגור הקסאמים", ההסבר התורן הוא "הפלסטינים יודעים היטב שמדובר באזורים אסורים לשהייה." ה"אזורים האסורים" הם הגדרות שרירותיות שהחילה ישראל על עשרות ק"מ רבועים ברצועה, ובניגוד לדעה הרווחת, לרבים מהפלסטינים אין מושג איפה עוברים קווי התיחום שלהם. בודאי לא לילדים שיוצאים להסתובב בדיונות אחר הצהריים. לפי ההיגיון הצה"לי, ילדים פלסטינים לעולם אינם יוצאים להסתובב סתם כך בשדות, כפי שילדים ישראלים למשל לעולם אינם משחקים עם נפלים של פגזים, שהרי כל אחד יודע שפגז הוא פגז. הם לעולם אינם משחקים בנשק, שהרי כל אחד יודע שנשק זה נשק. ובכל זאת, כשאצלנו מתרחשת תאונה טרגית שכזו, כולם מתרכזים בטרגדיה ושוכחים להאשים את הילד.

 

"הפלסטינים עושים שימוש ציני בילדים" – לשיטת צה"ל הילדים שנהרגו השבוע בעזה הגיעו למקום מאחד משני טעמים – או שהם חלק מחוליית טרור צעירה במיוחד, או שנשלחו לשם על-ידי ארגוני הטרור כמגנים אנושיים. ילדים פלסטינים אינם עשויים מאותו חומר ממנו עשויים ילדים ישראלים שלעתים משוטטים להנאתם ולעתים מחפשים הרפתקאות מסוכנות, בעיקר מתוך שעמום. כשילד פלסטיני נהרג מאש כוחות צה"ל, הוא ודאי עשה משהו מאד לא בסדר. חבל שהם לא לומדים מילדי היישוב היהודי בחברון כיצד לטפח ילדות לתפארת.

 

הקלישאות הצה"ליות אינן עומדות במבחן המציאות. הן נוגדות כל הגיון פשוט של כל אדם שעיניו בראשו והיה פעם ילד. מניסיוננו האישי אנחנו יודעים שלא תמיד ניתן לשלוט בילדים. מניסיוננו הלאומי אנחנו יודעים שעם במאבק מגייס את כל כוחותיו. אם ללמוד מהאתר של משרד הביטחון, מסתבר שלפחות כשמדובר בעם ישראל, היו בינינו מי שלא היססו לגייס גם ילדים, ועד היום סוכני המורשת הביטחונית מתפארים בכך. הקלישאות האלה מצליחות להתקבל בחברה הישראלית ואצל עיתונאים שחוש הביקורת שלהם נאלם, כי אנחנו כל-כך זקוקים להן. כי החיים הרבה יותר קלים כשהילד הפלסטיני הוא בורג במכונת מלחמה משוכללת שקמה עלינו.

 

בעיניים של צעיר ישראלי בשנת 2007, מי שהתירו לנסים גיני בן העשר להיות חייל, עשו מעשה נפשע. כך גם מי שאינם מרחיקים ילדים פלסטינים או ישראלים מאזורי סכנה מיידית ומוחשית. אני יכול להבין שבימים של מאבק לחיים ולמוות הדברים נראים אחרת, גם ברובע היהודי בימי מלחמת השחרור וגם בעזה בימים אלה. אני למד על כך מאתר "יזכור" של משרד הביטחון שמתפאר בילדים יהודים שנפלו חלל בשורותיו. חבל שדובר צה"ל לא גולש לשם קצת יותר.

 

עדכון – "עם ירידת המאמר לדפוס", התברר שתחקיר צה"ל מעלה ששלושת הילדים שיחקו תופסת. פלסטינים? תופסת? ילדים? אין סוף להפתעות.

 

הכותב הוא חבר הנהלת מרצ

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים