סוריה: לקבל החלטה עכשיו

במקרה של מלחמה נגד סוריה, ניצבת ישראל בפני שאלת יסוד: האם עיקר המאמץ צריך להיות מכוון נגד מערך הטילים והרקטות הסורי כדי להסיר את האיום מעל לעורף, או להתרכז בהכרעת הצבא הסורי וכפועל יוצא מכך, את המלחמה.

ההחלטה צריכה להתקבל על ידי הממשלה ולא על ידי הצבא. ממנה יגזרו תוכניות חירום, הצטיידות, אימונים, והפעלת הכוח. אי-קבלת ההחלטה פירושן אילוץ צה"ל להיערך לשתי החלופות, ושקבלת ההחלטה רק עם פריצת המלחמה תחת תנאי לחץ לא-אופטימליים.

קיימות שלוש סיבות לבחירה בחלופה הראשונה:

ראשית, תפקידו של צבא להגן על אזרחי המדינה, אשר - לאור מספרי הטילים והרקטות הסוריים וטווחיהם - עלולים מאות מהם להיהרג. שנית, תפיסת הניצחון או ההפסד תיקבע לפי המצב בעורף הישראלי. הישגים בחזית לא יאפילו על תחושת הכישלון ותדמית החולשה שתגרום פגיעה קשה וממושכת. שלישית, מערך הטילים והרקטות שנבנה על ידי אסד האב והורחב על ידי בנו הוא הזרוע העיקרית של הצבא הסורי, אשר באמצעותה הוא מקווה להשיג מאזן אסטרטגי מול עדיפותו היבשתית והאווירית של צה"ל. לכן, זרוע אסטרטגית זו צריכה להיות המטרה העיקרית ויש לפעול נגדה באמצעות מערכת החץ, 'פעילות ציד' של חיל האוויר והפעלה נרחבת של כוחות מוסקים בעומק הסורי.

לחלופה השנייה רציונאל שונה: אין דרך להשמיד את כל הטילים והרקטות, בוודאי שלא את הרקטות המאיימות על חציה הצפוני של ישראל, מאחר שתמיד תיוותר לסוריה יכולת שיורית משמעותית. לכן הדרך להביא להפסקת הירי הינה להכריע את המלחמה באופן הקלאסי (תפיסת שטח והשמדת צבא), ועל ידי כך לגרום לסוריה להפסיק את הירי. עיקר המאמץ אם כך צריך להיות תמרון יבשתי, והבקעת מערך ההגנה הסורי בואכה דמשק. כמו כן, כיבוש שטח הינו סימן מוחשי לניצחון, ותואם את קביעתו של הרמטכ"ל שאת המלחמה הבאה צריך לסיים באופן שלא ישתמע לשתי פנים.

אין מדובר בבחירה בין שתי חלופות 'טהורות', אלא בהחלטה על זהותו של המאמץ העיקרי. מכיוון שבמלחמה זו אין סכנת תבוסה ובוודאי לא סכנה לקיום המדינה, החלופה הראשונה – הגנה על חיי האזרחים - עדיפה. זאת ועוד, למרות נטייתו של צה"ל לחזור לאתוס של תמרון מכריע, לא ברור אם ניתן בכלל "להכריע" את סוריה באמצעות כיבוש והשמדה. הצבא הסורי מיומן בקרבות נסיגה והשהיה, ומערך ההגנה הרווי בין הגבול לדמשק ידרוש קרב הבקעה יקר בנפגעים ובזמן, בעוד העורף ממשיך 'לספוג'. כדי לטפל באופן יעיל יותר במערך הרקטות קצרות הטווח, להרחיק את האיום היבשתי הסורי, ולצרוב תודעת הישג כדאי יהיה להתקדם מזרחה כעשרה קילומטר וגם לתפוס את החרמון הסורי.

אין ההכרח בהכרעה לטובת החלופה המועדפת במאמר זה. אך חשוב שממשלת ישראל תתעמק בנושא כבר עכשיו. גם אם תעדיף להימנע מהחלטה כעת, לפחות כאשר יגיע המועד לכך מקבלי ההחלטות יכירו את הסוגיה הסבוכה והקריטית זו לעומקה.

ד"ר רוני ברט, ראש דסק ארה"ב במכון למחקרי ביטחון לאומי