חרוב מצוי

שם בוטני: ceratonia siliqua

משפחה: הכליליים caesalpiniaceae

תקופת פריחה: ספטמבר - נובמבר

תקופת עלווה: כל השנה

אזור פריחה: נפוץ מאוד ולעיתים שולט ביער פרק בכל החבל הים תיכוני בעיקר במקומות מופרים. נדיר מאוד בוואדיות הר הנגב הנמוך. גובהו עשוי להגיע עד 12 מטרים

לחרוב פרי דמוי תרמיל באורך של עד כ-20 סנטימטר, שמכיל בין 10 ל 15 זרעים. זרעי עץ החרוב שקולים אחד לשני, ובעלי משקל זהה, דבר שהפך אותם בימי קדם, למידת משקל אוניברסלית.

צילום: יגאל בן ארי

פרי החרוב משמש בראש ובראשונה למאכל בהמה. הפרי מתוק ומפיקים ממנו גם דבש, ממתקים, קמח לעוגות, תחליף לשוקולד ותכשירי רפואה. משמש כתרופה נגד שלשול, פצעים בפה, סוכרת, מחלות כלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים.

החרוב לא מוזכר בתנ"ך אך מוזכר פעמים רבות בתלמוד ובספרות המדרשית. כך מסופר על רשב"י ובנו שברחו למערה בגליל מפני הרומאים, וניזונו שנים ארוכות מפרי עץ זה. עוד מוזכר שחוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב ותמה עליו, כיוון שהעץ היה אמור לתת פירות רק לאחר 70 שנה מזמן נטיעתו (כפי שמוזכר בבבלי, מסכת בכורות ח/א); על כך ענה אותו אדם לחוני: "כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני".