ספר חדש: לא לספור קלוריות, לבחור צבעים

הספר 'חולצת בטן' תופס שתי ציפורים במכה אחת. על צד אחד של הכריכה מתנוססת הכותרת 'נועה רוצה להיות רזה‭,'‬ והעלילה מספרת על נועה העגלגלה, שלובשת את החולצות הרחבות של אחיה הגדול, מקנאה בחתיכה של השכבה וחולמת על עומר, שלא מחזיר לה אהבה. במחצית הספר יש לעצור, להפוך את הספר אל הכותרת 'אמא של נועה רוצה להיות רזה‭,'‬ והעלילה זורמת מזווית הראייה של אשת עסקים נמרצת ותוססת, שאופה עוגת שוקולד מדהימה לרגל מסיבה שנערכת בביתה ובדקה ה־90 פותחת את המקרר ומגלה שחצי ממנה נעלם.

אבל אם חשבתם ש'חולצת בטן' יספק לכן, אם ובת, שלל מתכונים דלי קלוריות והבטחות לדיאטת פגז - תשכחו מזה‭" .‬העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת, גם לאמא וגם לבתה שרוצות לרדת במשקל, היא לא לעשות דיאטה‭,"‬ אומרת הדיאטנית הקלינית עינת לב־ארי, שיזמה את הספר הכפול בעקבות הצרכים שאיבחנה במהלך עבודתה. "הספר הזה הוא אנטי דיאטה ובעד אכילה בריאה‭."‬

לטפח את הדימוי העצמי של הילדים (צילום: Index open) 

סמדר וינברג, מנחת סדנאות אימון שחברה אליה לכתיבה, מפנה אצבע מאשימה כלפי האמהות שמתענות בדיאטות שונות ושלא במודע גורמות לבנותיהן ללכת בדרכן. "נושא הדיאטה בכלל לא צריך לעלות בבית‭,"‬ היא מסבירה. "במקום לדוש בקלוריות ובפחמימות צריך לטפח את הדימוי העצמי של הנערה ולעטוף אותה בתמיכה ובאהבה. רק בדרך זו יתחולל שינוי משמעותי ב'קופסה' של המתבגרת והיא תאמץ, מיוזמתה, הרגלים של תזונה נכונה‭."‬

ספר שנולד מהבטן

השתיים כתבו את הספר בעקבות החוויות האישיות שלהן, כבנות־של וכאמהות־של, ועצותיו המעשיות מתבססות על 'שיטת הרמזור‭,'‬ שאם מעולם לא שמעתן עליה זה לא סימן לחור בהשכלה. זהו מודל חדשני שפיתחה לב־ארי. עד כה הוא נוסה בהצלחה בקרב המטופלות שהגיעו לביתה במטולה, והיא תשמח אם בעקבות הספר הוא יתפשט אל כל רחבי הארץ. אם תרצו: מצפון תיפתח הטובה.

עינת לב־ארי, ‭,48‬ נשואה ואם לשתי בנות, מומחית לתזונת ילדים ולטיפול בהפרעות אכילה, מעולם לא היתה שמנה. "אני גבוהה וספורטיבית‭,"‬ היא מעידה‭",‬אבל בגיל ההתבגרות לא הייתי מרוצה מהגוף שלי ועשיתי נסיונות לרדת במשקל. אמא שלי, שהרבתה לעסוק בדיאטות ואני זוכרת אותה קופצת על חבל אחרי כל לידה, אמרה לי פעם 'הישבן שלך קצת גדל‭.'‬ ההערה הזו נחרטה בי. בצבא כבר סבלתי מבעיות במערכת העיכול בעקבות אכילה לא סדירה. אחרי שנשלחתי לרופא צבאי גיליתי את נפלאות התזונה, והחלטתי להפוך אותה למקצוע‭."‬

כשבנותיה הגיעו לגיל ההתבגרות, לב־ארי כבר היתה מודעת לעובדה שהדיאטה עוברת מדור לדור ונזהרה בלשונה. "בתקופות מסוימות ממש הלכתי על ביצים כדי לא להחמיר את המצב. אחת מבנותי היתה מלאה, ובמהלך ארוחה, כשהיא שאלה אותי אם אפשר לקחת עוד סיבוב מהקערה, לא פלטתי תשובה שלילית, מפני שידעתי שהיא תנסה לתפוס אותי במילה ותגיד 'טוב, את חושבת שאני שמנה‭.'‬ כשמחשבה כזו חולפת בראש של נערה, זה מסוכן. כל האנורקטיות התחילו בדיאטה בנאלית שהתפתחה להפרעת אכילה‭."‬

עבור סמדר וינברג, ‭,47‬ עורכת דין ומגשרת משפחתית שהתמחתה בקוצ'ינג, כתיבת הספר היתה סוג של סגירת מעגל. "‬כנערה הייתי שמנמונת. כמו נועה, לבשתי חולצות גדולות מעל הג'ינס, ויחד עם החברות שלי ניסיתי את כל הדיאטות שבעולם. המשקל היה נושא מרכזי בחיים שלנו וכל קילוגרם שהתווסף זכה למעמד של טרגדיה בינלאומית. גם ראיתי שאמא שלי עושה דיאטות, למרות שבעיניי היא היתה רזה וחתיכה, וזה השפיע עלי מאוד. לקח לי זמן להבין שאכילה היא סימפטום, היא סוג של 'דווקא‭.'‬ כשאמא שלך אומרת לך כל הזמן 'את שמנה‭,'‬ את רוצה לרצות אותה ואוכלת במידה כשהיא במטבח. אבל ברגע שהיא יוצאת מהבית, את מסתערת על חבילת ופלים‭."‬

"כשהפסקתי לחשוב על אוכל התחלתי לרדת במשקל (צילום: ויז'ואל פוטוס)

ביום נישואיה, לפני 25 שנה, שקלה וינברג 74 ק"ג. "לא הייתי שמנה, אבל הייתי מלאה. אחרי הלידות לא עשיתי שום דיאטה, פשוט נתתי לקילוגרמים המיותרים לנשור ממני עם הזמן. יכול להיות שההריונות והלידות האיצו את קצב חילוף החומרים שלי, אבל זו לא היתה הסיבה העיקרית. פעם האוכל היה נושא, סוגיה, הוא היה על השולחן ותפס מקום ומשקל. דווקא כשהפסקתי לחשוב עליו התחלתי לרדת במשקל‭."‬

וינברג, אם לחמישה ילדים, שומרת כבר שנים על משקל יציב. 60 ק"ג. "כשהתחלתי להתמודד עם נושא המשקל בתור אמא, נזכרתי בכל מיני אמירות שהותירו בי משקעים מרים, למרות שחלק מהן נבעו מכוונות טובות.

כשמורה לספורט מאדירה את הרזון של התלמידות הרזות ורק מהן היא מבקשת להדגים את התרגיל, היא צורבת בנפש של הבנות היותר מלאות את האמירה 'אתן פחות טובות ואתן פחות שוות בגלל שאתן מלאות‭.'‬ כשאמא אומרת לבתה 'תראי כמה זללת, את אוכלת כמו חזיר‭,'‬ היא צורבת דימוי עצמי נמוך בנפש של הילדה, וזה נזק לשנים‭."‬

וינברג מאשימה את האמהות בהעברת מסרים כפולים. "אנחנו מסבירות לילדים כמה חשוב לאכול בריא ולמה אסור לדלג על ארוחת הבוקר, אבל אנחנו מתרוצצות כמו משוגעות בין הבית לקריירה, מראות לילדים שבמשך היום לא אכלנו שום דבר, ובערב טורפות מול הטלוויזיה‭,"‬ היא אומרת. "חינוך לתזונה נכונה, כמו חינוך

 לזהירות בדרכים ונגד התנהגות אלימה, הוא לא תיק שההורים יכולים להפיל על מוסדות החינוך והפסיכולוגים והיועצים. הוא מתחיל בבית.

"כשנערה לומדת לקבל את עצמה כמו שהיא, רף התסכולים שלה יורד ויש לה פחות סיבות ודחפים לאכילה לא מבוקרת. כשהדימוי העצמי שלה חיובי היא לא כועסת, לא מתוסכלת, לא אלימה, לא חייבת לעשן חשיש בגלל ש'כולם מעשנים' ולא חייבת לעשות פירסינג בגלל ש'כולם עושים‭.'‬ היא בוחרת לעצמה, מפני שהבחירות הן חלק מהאישיות העצמאית שלה‭."‬

שתי הנשים נפגשו לפני שש שנים בקורס מנהיגות נשים של ויצ"ו, שבו לב־ארי העבירה פרויקט על 'ניפוץ מודל הברבי, שמקבע אפליה של נשים‭.'‬ לב־ארי, שחיפשה דרך ליצור שינוי חברתי, הציעה לוינברג לכתוב ספר עלילתי שיעורר הזדהות בקרב נערות. "‬כשהתקרבנו לסוף הסיפור של נועה, הגיבורה השמנמנה, נפל לי האסימון והצעתי לסמדר לכתוב חצי שני, מזווית הראייה של ההורים, מפני שהשינוי יוכל להתממש רק אם נתקוף את שתי האוכלוסיות: אם גם נבין את הצרכים של הילד, וגם נטפל בדרך שבה כל המשפחה מתייחסת לנושא האוכל‭."‬

לא מגזימים באדום

'שיטת הרמזור' של לב־ארי מבוססת על שלושה צבעים: אדום, צהוב וירוק, שמתייחסים לכל קבוצות המזון - דגנים, ירקות ופירות, שומנים, בשר ותחליפיו, מוצרי חלב ותחליפיו, ממתקים וחטיפים.

בטבלה האדומה מופיעים, לדוגמה, מאפים מקמח לבן (פיתות, בגטים, פיצות, בורקס‭,(‬ צ'יפס, דגני בוקר ממותקים, מנה חמה למיניה, נקניקיות ונקניקים שומניים, שניצל תירס, מעדני חלב מתוקים, משקאות קלים (כולל מיצים 'טבעיים‭,'‬ קוקה קולה רגיל ודיאט‭,(‬ עוגות, חטיפים מלוחים, אבקות מרק וחומרי צבע וטעם מלאכותיים.

בטבלה הצהובה מופיעים לחם מחיטה מלאה, אורז לבן ומלא, קוסקוס ובורגול, מיצי פירות סחוטים, כל הפירות הטריים בצורתם השלמה, טחינה, פיצוחים לא קלויים, עוף, הודו, ביצים, המבורגר על האש, נקניקים דלי שומן, גבינות עד ‭5%‬ שומן, גלידה איכותית ושוקולד מריר.

טבלת הירוק כוללת את כל הירקות (עם המלצה לאכול בכל יום ירקות בחמישה צבעים‭,(‬ קטניות, יוגורט עד ‭3%‬ שומן, פופקורן ביתי, סוכריות ללא סוכר, וכמובן מים.

ההמלצה של לב־ארי: לאכול רוב היום ירוק וצהוב, ומדי פעם לגוון באדום. "זו שיטה מאוד נוחה, ילדים מתחברים לצבעים, וקל מאוד לדבר עליה בלי להפוך את האוכל לנושא בעל משקל‭,"‬ היא מסבירה. "כשאמא אומרת לילד 'אתה קצת מגזים באדום‭,'‬ זה נשמע הרבה יותר טוב מ'אתה אוכל יותר מדי ממתקים‭.'‬ זה בסדר לאכול ממתק, אבל בצבע האדום לא כדאי להגזים‭."‬

"בכל השיטות האחרות, שמתבססות על קלוריות או על נקודות, מפעילים על האדם תוכנית מסוימת וכופים עליו ללכת במסלול מוגדר‭,"‬ מוסיפה וינברג. "כל השיטות האלה מטפלות בהתנהגות, ואילו אנחנו מנסות לטפל בתפיסה שעומדת בבסיס ההתנהגות. זה מקום שעד כה כמעט לא נגעו בו.

"הספר הזה עובד על אחד מהכלים של הקוצ'ינג, שהוא 'התחברות רגשית מבפנים החוצה‭.'‬ כשנערה עגלגלה יושבת מול הטלוויזיה ורואה דוגמניות צרות מותן ובעלות רגליים ארוכות ודקות, זו הסביבה שמשפיעה עליה. כדי לרצות אותי, כאמא או כיועצת, היא תישבע לי שהפסיקה לזלול שוקולד, ואני אאמין לה עד שאמצא את

 עטיפות השוקולד מתחת למיטתה. מצידו השני של המטבע, נערה רזה תישבע לי שהיא אוכלת כשהיא בעצם מרעיבה את עצמה. לכן התפקיד שלי כהורה הוא ליצור אצל הילד שלי מסננת נגד ההשפעות הסביבתיות האלה.

"אם אגיד לילד 'יש שיטה מעולה, תאכל כך וכך ותעשה ספורט‭,'‬ אני אבנה עבורו מודל שיכול להיות שהוא יתחבר אליו ויכול להיות שלא. אבל אם אצליח להכניס את הילד אל מאחורי הקלעים של עולם הרגשות שלי, ומצד שני אצליח להיכנס לעולם הרגשות שלו ולהבין מה מסתתר מאחורי ההתנהגות ומאחורי השפה החיצונית שבה הוא משתמש, אוכל לייצר התחברות רגשית והשינויים יתרחשו ב'קופסה' שלו בלי שהוא ירגיש שמישהו לוחץ עליו ומשנה אותו. במקרה כזה, הנערה תבוא אלי בערב ותגיד 'אני רוצה לאכול סלט בשיטת הרמזור' או 'אני רוצה להצטרף אלייך לצעידה‭,'‬ וזה יהיה השינוי האמיתי‭." ‬

אם השינויים מתחוללים ב'קופסה‭,'‬ למה החלטתן לקרוא לספר 'חולצת בטן‭?'‬

"חולצת בטן היא סמל, אייקון אופנה‭,"‬ מסבירה לב־ארי, "ואנחנו אומרות לאישה או לנערה שזה בסדר להתאים את עצמה לאופנה, בתנאי שהיא מרגישה נוח עם הגוף שלה ומקבלת את נתוניה הגופניים שאין באפשרותה לשנותם. הספר הזה נכתב לדור האמהות הצעיר, מפני שהדור שלנו כבד אבוד. חוסר הקבלה וחוסר ההשלמה כבר טבוע בנו עמוק‭."‬

"נכון‭,"‬ מאשרת וינברג. "אנחנו כבר נגועות, נושאות את החיידקים, אבל אנחנו יכולות לפתח מודעות ובאמצעותה להשפיע על הדור הבא. חייבים לעבוד על מניעה, מפני ששכיחות הפרעות האכילה הולכת וגדלה והגיל יורד‭."‬

יש עצת זהב לאם ולבת?

לב־ארי: "להפסיק להילחם במשקל. לאכול מגוון ומסודר, לעשות פעילות גופנית, ולא להיבהל אם מדי פעם בא לנו משהו אדום‭."‬

וינברג: "לא להאדיר את הרזון באמירות כמו 'איזה יופי, כמה רזית‭.'‬ אפילו מחמאות שקשורות במשקל מהוות סכנה למבוגרים, קל וחומר לילדים‭."‬