שתף קטע נבחר

בתים ראשונים: ממשכנות שאננים לשיכוני דימונה

בית הבטון הראשון למגורים שנבנה בארץ עומד על תילו בפ"ת ועדיין משמש למגורים. בחיפה, הפך הבית הראשון למועדון לילה ובטבריה משמש בית האחיות האיטלקיות כמקום מפגשה של קהילת המאמינים הנוצרית. יצאנו לתור את הארץ ולברר מה עלה בגורלם של בתי מגורים ראשונים ביישובים שונים. התוצאות לפניכם

בית ראשון הוא תמיד סמל - סמל להתחדשות, לפתיחת דף חדש וגם להרבה תקווה. השנה החדשה שזה עתה החלה היא הזדמנות טובה לסייר ברחבי הארץ, לאתר את הבית הראשון ביישובים השונים, להתעניין בתולדותיו ולא פחות חשוב לברר מה עלה בגורלו מיום בנייתו ועד היום.

 

חיפה - הבית הראשון הפך למועדון לילה

את חיפה המודרנית הקים בשלהי המאה ה-18 שליט הגליל ד'אהר אלעומר באזור בו שוכן רחוב העצמאות כיום, בעיר התחתית של חיפה. אחד הבתים הראשונים מאותה תקופה, אומר וליד כרכבי ראש צוות שימור בעיריית חיפה, הוא "בית אלפאשה" על שמו של מושל חיפה במאה ה-19, מוסטפא פאשה אלח'ליל.

 

הבית נבנה בסוף שנות החמישים של המאה ה-19. הוא ניצב בכניסה המזרחית לעיר העתיקה שבנה אלעומר. הבית הוא בן שתי קומות ובחזיתו "תריפורה" (חלון תלת קשתי).

 

"קומת הקרקע של המבנה הבנויה קמרונות שימשה לאחסנה ולבהמות", אומר כרכבי, "ואילו הקומה העליונה שימשה למגורי המשפחה. עדות לפאר הרב מספקות רצפות השיש בחדרים ותקרות הרביץ המעוטרות בציורים מרהיבים.

 

"בשנת 1948 המשפחה נטשה את חיפה והמבנה עבר לרשות המדינה ומאז מצבו החל להתדרדר. היום מצבו הפיזי של הבניין בכי רע, הקומה העליונה עומדת ללא גג הרעפים שנשרף, המרצפות  נבזזו והקומה העליונה עומדת נטושה. בקומת הקרקע של פועלת שלוחה של התיאטרון העירוני 'במה 2' ומועדון לילה".

 

ירושלים - משכנות שאננים פרצו את החומות

השכונה החדשה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים היא "משכנות שאננים". למרות הצפיפות בעיר העתיקה באמצע המאה ה-19, נאלצו שליחו של משה מונטיפיורי לעמול קשות כדי לשכנע את בני ירושלים לעבור להתגורר בה. 

 

כספי העיזבון של היהודי האמריקני יהודה טורא (50 אלף דולר למטרה זו) שימשו לבניית הפרויקט. כאשר מונטיפיורי היה אחד מנאמני העיזבון.

 

"בשנת 1855 מגיע מונטיפיורי בפעם הרביעית לירושלים", מספר איציק שוויקי, רכז ירושלים במועצה לשימור אתרים. "לאחר שבדרך בפגישה עם בסולטן הטורקי הצליח להשיג רישיון לרכוש אדמה ליד ירושלים. בבואו לעיר הוא נפגש עם אחמד אגא דיזדר, בעל אדמות ושליט העיר לשעבר, כדי לשאת ולתת אתו על רכישת אדמה. המשא ומתן נמשך יום שלם, ובסופו רכש מונטיפיורי את חלקת האדמה מחוץ לחומת העיר העתיקה, בסכום של אלף ליש"ט.

 

"אבן הפינה הונחה ב-15 באוגוסט 1855. השכונה תוכנה בידי האדריכל הבריטי ויליאם אדוארד סמית, ובנייתה ארכה שנה. מתכנני השכונה עמדו בפני בעיות ביטחון, ולפיכך היא הוקפה בחומה גבוהה ובה שערי ברזל, שנסגרו מידי ערב. המבנה המקורי כלל 16 דירות מרווחות, שני בתי כנסת (אשכנזי וספרדי). כמו כן נבנתה בה טחנת רוח (המפורסמת) שנועדה לספק למתיישבים מקור תעסוקה ולשחרר אותם מן הצורך לצאת מן השכונה כדי לטחון את החיטה.

 

"לאחר החלטת האו"ם בכ"ט נובמבר 1947 הורו הבריטים לתושבים היהודים לפנות את אזור משכנות שאננים ושכונת ימין משה (שהוקמה כ-30 שנה אחרי משכנות שאננים). התושבים סירבו לנטוש ונותרו לגור במקום למרות ירי הצלפים הירדנים.

 

"עם תום מלחמת השחרור נותרו תושבי השכונה על קו גבול, וחלקם עזב. במקומם באו יהודים שגורשו מהעיר העתיקה, ועולים שעלו לישראל בגל העלייה של שנות ה-50", מציין שווקי.

 

רק אחרי מלחמת ששת הימים הפכו השכונות הללו מבוקשות ואף יוקרתיות. מתחם משכנות שאננים שוקם לפני יותר מ-30 שנה בסיוע קרן ירושלים והמקום משמש מרכז תרבות וכנסים בינלאומי וכן כבית ההארחה לאמנים מהארץ והעולם.

 

רק לשם הצדק ההיסטורי נציין כי השכונה השנייה שהוקמה מחוץ לחומות ליד בריכת ממילא היא "מחנה ישראל" ב-1866 ויושבתה על ידי כ-30 משפחות של יהודים שעלו מצפון אפריקה. השכונה השלישית שחרוטה הכי הרבה בתודעת ההתחדשות בירושלים היא "נחלת שבעה", שהוקמה ב-1869 בידי 7 בני ירושלים וביוזמתם. השכונה היא כיום אחד מאזורי הבילוי והתיירות הפופולאריים של ירושלים. יחד עם זאת היא עדיין שכונת מגורים.

 

רחובות - הבית על הגבעה המזרחית

המושבה רחובות הוקמה בשנת 1890 על אדמות היישוב הערבי ח'ירבת דוראן. מייסדיה, שהקימו את חברת "מנוחה ונחלה" לצורך זה, ביקשו להקים מושבה חקלאית עצמאית, בלתי תלויה בברון רוטשילד.

 

בט"ו באב של אתה שנה, הניחו המתיישבים הראשונים את אבן הפינה לבית הראשון - ביתו של אחד המייסדים - לייב יוסיסוב (שלימים שינה את שמו ליוספזון). הבית הוקם ברחוב הראשון של רחובות - רחוב יעקב (על שם יעקב ברוידא, יו"ר חברת "מנוחה ונחלה"). בהמשך נבנו ברחוב בתים נוספים של יתר המייסדים ובהם ניסן קנטרוביץ, וחיים רטשקר.

  

המייסדים המשיכו לבנות את בתיהם זה לצד זה, במגרשים צרים וארוכים כאשר בחזית המגרש נבנה הבית ומאחוריו נטעו עצי פרי והוקמו משקים חקלאיים. 17 משפחות ישבו ברחובות בשנה הראשונה להקמתה, כעבור שנה כבר היו במושבה 77 איכרים ו-200 פועלים.

 

הבית בנוי אבני כורכר וחלונותיו צרים וארוכים. את הבית מקיפה חומה שנבנתה מאבן כורכר מקומית. לימים התגוררה בבית משפחת פורר (בתיה יוספזון שנישאה ליעקב פורר - סבא רבא של ראש העיר כיום, שוקי פורר). היום, נמצא הבית בידי צאצאי לייב יוספזון, אשר משכירים אותו למטרות מגורים.  

  

ראשון לציון - בית הייסמן הפך למוזיאון  

המושבה ראשון לציון נוסדה ב-1882 בידי 10 חברי "ועד חלוצי יסוד המעלה" שעלו מרוסיה. אחד משלושת הבתים הראשונים שהוקמו נבנה על ידי פייבל הייסמן.

 

הבית ברחוב כיכר המייסדים 8 היה בית איכרים טיפוסי של אותם ימים, אשר שאב השראה מהסגנון המזרח אירופי: מבנה דו קומתי מאבני כורכר מטויחות וגג רעפים. לבניין מרתף שתקרתו עשויה ממספר קשתות וקורות ברזל לחיזוק. בפינות הבית הונחו אבני גזית ששימשו כעמודי חיזוק. מדרגות חיצוניות הובילו לקומת המגורים הראשונה. לקומה השנייה הוליך גרם מדרגות פנימי והחצר היתה מוקפת בחומה.

 

חמש שנים אחר שהגיע לראשון לציון מכר הייסמן את ביתו לאהרון לייב אמצ'יסלבסקי ועזב את המושבה.

בעליו החדשים השכיר את קומת המרתף למגורים. אחד הדיירים היה לא אחר מאשר המשורר נפתלי הרץ אימבר מחבר "התקווה".

 

בראשון לציון מתפארים ומספרים כי אימבר כתב במהלך מגוריו במקום את שני הבתים הראשונים של שיר הפועלים "תקוותנו", שהפך לימים להמנון הלאומי. חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, אומר כי אימבר אמנם התגורר זמן מה בבית הייסמן, אך את הטיוטה הראשונה של "התקוה" לא כתב בבית זה אלא בביתו של נכבד יהודי שבו השתכן בעיר יאסי ברומניה, ארבע שנים לפני שנוסדה ראשון לציון.

 

בסוף שנות ה-70 רכשה עיריית ראשון לציון את הבית לצרכי שימור, במסגרת זו שוקמה המעטפת החיצונית שלו והוא צורף למתחם מוזיאון העיר.

 

פתח תקוה - בית הבטון הראשון למגורים בארץ

אם המושבות פתח תקוה הוקמה לפני 129 שנים על אדמות הכפר הערבי "מלאבס" על גדות נחל הירקון. מייסידיה, ירושלמים מהעיר העתיקה שהחליטו לחדש את עבודת החקלאות בארץ ישראל בידי יהודים. בין המייסידם היו יואל משה סלומון, יהושע שטממפר, דוד גוטמן וזרח ברנט. הם רכשו תחילה כ-3,000 דונם של שטחי ביצות והחלו לעבד את האדמה בהרבה קשיים.

 

בתיה הראשונים של פתח תקוה הוקמו סביב הרחובות חובבי ציון ופינסקר וכיכר המייסדים של היום שבו נחפרה הבאר הראשונה. הבתים נבנו בחזית החלקות החקלאיות. בחלק האחורי הוקמו מבני המשק. הבתים נבנו מלבני טיט ואבני כורכר.

 

מוניקה כהן הממונה על שימור אתרים בעיריית פתח תקוה מספרת, כי החלקות הצרות והארוכות הן תולדה של תוכנית שהגה אחד המייסדים - חיים משה סלור. הוא חילק את הקרקע ל-10 חלקים שווים ואותם שב וחילק ב-10, כך נוצרו 100 חלקות צרות ברוחב של כמה מטרים ובעלות חזית שווה.

 

אחד הבתים מראשית המושבה, שעדיין עומד על תילו ואף משמש למגורים, הוא ביתה של משפחת למפרט ברחוב חובבי ציון 19. האדריכל וחוקר תולדות פתח תקוה, רפי רייש, אומר כי "מדובר בבית המגורים הראשון מבטון שנבנה בארץ, ככל הנראה בשנים 1907-1908 סביב תקופת העלייה השנייה שהביאה רבים מקרב העולים לפתח תקוה. המבנה הוקם כמקשה אחת, עם תקרות גבוהות ורצפות מצוירות, כאשר כל התשתיות חיצוניות, עם חלונות קטנים הצופים אל הרחוב וחלונות ענקים אל פנים החלקה".

 

הבית עבר גלגולים רבים ובשנות ה-50 של המאה הקודמת עברה להתגורר בבית עם משפחתה פסיה סימון המתגוררת בו עד היום. "גרנו ביחד שתי משפחות, אנחנו וגברת למפרט הזקנה חלקנו את המטבח ואת חדרי השירותים" היא מספרת. "הורי גרו כאן עד שנפטרו לפני מספר שנים ומאז אני מתגוררת בבית בדמי מפתח. זהו בית שקשה מאוד לתחזק, התקרות גבוהות ובגלל אופי הבנייה קר פה מאוד בחורף וחם בקיץ. המבנה נראה היום בדיוק כפי שנראה לפני כמה עשורים".

 

בת ים - הבית ששימש כמפקדה בריטית

לעיר בת ים, מתברר, יש היסטוריה ארוכה. העיר, בשמה הקודם בית וגן, הוקמה בשנת 1926 על ידי חברת "אחווה" לאחר שמחיר הקרקעות בתל אביב האמירו. ההיסטוריון וחוקר בת ים, דב חרן, מספר כי העיר הוקמה "משיקולים כלכליים ואידיאולוגיים כאחד. המטרה היתה להקים יישוב בעל זיקה לדת כמענה לחילוניות של תל-אביב. בהיבט הכלכלי, מחירי הקרקעות בתל-אביב עלו מאוד באותה תקופה ובבת ים השכנה היה אפשר להשיג קרקעות מאוד בזול וזה מה שמושך את 13 המשפחות הראשונות להתיישב בה".

 

בשנת 1929, בצל המאורעות, תושבי יפו הערבים מבריחים את תושבי העיר והבריטים תופסים אחיזה בחלק מבתיו ואף מקימים על שפת הים תחנה צבאית. בשנת 1931 חוזרים המתיישבים לעיר. במקביל, יש התיישבות של בני העלייה החמישית והעיר כבר מונה 1,500 תושבים.

 

הבניין הישן ביותר בבת ים הוא "בית הנוטרים" שהוקם בשנת 1936, בקרן הרחובות הרצל וירושלים, לא הרחק מחוף הים ושימש את הנוטרים (שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי).

 

"בבניין התגורר בין היתר מפקד ההגנה בבת-ים, מאיר ירקוני, ועם זאת הוא שימש מפקדה בריטית עד פרוץ מלחמת השחרור, מאז עבר בין ידיים פרטיות", אומר חרן. מדובר בבנין מעוגל בן שתי קומות ומרפסת בקומה השנייה שנשאר כפי שהיה במקור. בקומת המסד שלו בתי עסק והקומה השנייה משמשת למגורים.

 

אביבה פלד מוותיקות בת ים מספרת שביום הכרזת המדינה הצטופפו כל תושבי בת ים מתחת לבניין וחגגו על רקע מוזיקה שהושמעה ממרפסת הבניין. הבניין לא עבר שיפוץ במשך השנים למעט חיזוק מרפסת שהתמוטטה לפני 10 שנים. הבניין מוזנח ומתפורר ובעלי העסקים שבו מתלוננים על העזובה.

 

טבריה - בית האחיות ברחוב המדרגות

מהו הבית הראשון שנבנה בטבריה בעת החדשה? ובכן, במעלה רחוב דונה גרציה בסמוך לגבעה עליה שכנה מצודה עות'מאנית, נמצא "בית האחיות האיטלקיות" שהוא הבניין הראשון שנבנה מחוץ לחומות בשנת 1908. טבריה עצמה הוקמה בסביבות 19-20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס (בנו של המלך הורדוס), שהיה שליט הגליל באותו הזמן.

 

"האחיות הקתוליות מהמנזר הפרנציסקני", מספרת קתרינה הלפרין מלשכת המידע של טבריה, "ביקשו לבנות בית ספר ואכסניה לתלמידות נוצריות ומוסלמיות, אולם הטורקים אסרו על בנייה מחוץ לחומה ולכן התבצעו העבודות בלילות. להבדיל מבתיה האחרים של טבריה, הבניין לא נבנה אבני בזלת וגיר. במהלך השנים הוא שופץ והורחב".

 

בעשורים הראשונים של המאה ה-20 שימש הבית כבית ספר ובהמשך שימש בעיקר כאכסניה לקהילת המאמינים.

 

הבניין נמצא עד היום בבעלות פרטית של הזרם הקתולי שמרכזו בעיר חיפה ומאמינים המשתייכים אליו ניתן למצוא גם בנצרת ובהר האושר. במהלך השנה הוא מוחזק בכל שלושה חודשים על ידי זוג אחר מקהילת המאמינים הבינלאומית. בשנת 2000, עם ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס בישראל, ריכז הבית קהילה גדולה מאוד של מאמינים, מאז הוא נשמר במתכונתו הנוכחית והכניסה אליו לא מתאפשרת לתיירים.

 

תל-אביב - הבית שנבנה בעבודה עברית

ראשיתה של תל-אביב, היתה באחוזת בית, שכיום אנו קוראים לה "תל אביב הקטנה".

 

באפריל 1909 נערכה הגרלת המגרשים והונחה אבן הפינה להקמתה של העיר. חודשיים לאחר ההגרלה החלה בנייתו של הבית הראשון בתל-אביב - בית ראובן סגל ברחוב יהודה הלוי 25, אולם הבית ההיסטורי נהרס בשנת 1965, כמו בתים רבים נוספים. תודעת השימור עד לא היתה באוויר.

 

לעומת זאת אחד מבתיה הראשונים של העיר ששרדו ושומרו, הוא ביתו של עקיבא וייס שנמנה על מייסדי העיר, בקרן הרחובות הרצל ואחד העם. וייס החל בבניית הבית לאחר ההגרלה ההיסטורית ועבר להתגורר בו כעבור שנה. כציוני נלהב, החליט וייס כי ביתו ייבנה אך ורק בעבודה עברית ובשיטה שונה מזו שבה השתמשו ערביי האזור. לא עוד אבני כורכר מסותתות, אלא לבני בטון לבנות ואדמדמות שייצר עבורו בית החרושת "ארבר" ביפו. בהמשך הוסיף קומה לבית והרחיב את חזיתו.

 

הבית עבר גלגולים שונים עד שנרכש על ידי חברת אפריקה ישראל. בשנת 2000 שוקם הבית על ידי החברה, בין היתר כתנאי לבניית המגדל הסמוך לו. כיום שוכנת בקומה הראשונה מסעדה ובקומה השנייה שוכן משרד עורכי דין.

 

דימונה: מהאוניה לשיכון 

דימונה הוקמה ב-1955 בידי 36 משפחות של עולים מצפון אפריקה שהובאו אליה היישר מן האניה כחלק מהחלטה ממשלתית על יישוב הנגב. דימונה גם הוקמה מתוך כוונה לשמש למגוריהם של עובדי מפעלי ים המלח. מאוחר יותר, עם הקמת הקריה הגרעינית (1958), הפכה דימונה גם למקום המגורים של עובדים מהקריה. רק ב-1969 הוכרזה כעיר.

 

התושבים הראשונים שוכנו בפחונים והחלו בבניית בתיהם. בהמשך הם תוגברו על ידי גרעין של צעירים, בחלקם משוחררים מצה"ל, חברי תנועות נוער שסייעו בהקמת העיר. קשה לזהות בדימונה בית ראשון אחד אלא שכונות שכונות שהוקמו בראשיתה בסגנון של שיכונים.

 

"הבתים הראשונים של דימונה", מספר אבי איטח תושב העיר, "נבנו בשכונת הערבה שכונתה פעם שכונת 'באבא סאלי' בכניסה הדרומית לעיר, באזור בית העלמין. במהלך השנים נבנו במקום בתים חדשים, אך הבתים הראשונים של העיר עדיין קיימים בחלקם ומתגוררת בהם אוכלוסייה מבוגרת מאוד ועולים מבריה"מ לשעבר".

 

היכנסו למדור שימור של ynet

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בית אלפאשה בחיפה. כיום מועדון לילה
מומלצים