מריח כמו רוח נעורים

עמוס אלנבוגן מנסה להצחיק את קוראיו בעזרת הטור "מילה של גבר" כבר למעלה מעשר שנים. כשאינו מצליח הוא מתנחם בזרועותיה של אשתו אורלי (הידועה בכינוייה "מאמי") ושלושת ילדיו. להשלמת תשלומי המשכנתא, מתפרנס כמאייר וכמנחה סדנאות אוכל.

• ספיישל טורים אישיים - הכותבים של עיתון "לאשה" מתארחים באתר:
  

אורנה ננר , איילת שני , דניאלה לונדון-דקל

כשאתה מתחיל לקחת זרי פרחים בחתונות בלי לחשוב שזאת פדיחה, כשסטייק אנטרקוט ארבע מאות גרם בעשר בלילה גורם לך צרבת יותר מאשר הנאה, כשאתה עובר לשבת במושב האחורי של המונית, כשהחיילת ההיא שלקחת טרמפ מעוררת אצלך גם רגשות אבהיים בזמן שאתה מפשיט אותה בדמיונך, כשטלפון אחרי שתים עשרה בלילה מכניס אותך לסרטים, כשאתה מוצא עם ההורים שלך יותר שפה משותפת מאשר עם הילדים שלך, כשלהיכנס למיטה לפני השעה עשר לא נראה לך מוזר במיוחד, כשהלוויות של הורים של חברים הופכות לדרך עיקרית לפגוש חברי ילדות, כשרשת ב' נמצאת אצלך בתחנות השמורות ברדיו של האוטו, כשהמנהלת של בית הספר יותר צעירה ממך, כשחברים הדבילים שלך מהתיכון הם הפוליטיקאים אילי ההון וההיי־טקיסטים שכותבים עליהם בעיתון, כשיש לך באמבטיה יותר תכשירים נגד התקרחות מאשר בקבוקי אפטר שייב, כשאתה מכיר את רוב המונחים הרפואיים שמופיעים בבדיקת הדם שלך, כשאתה יותר עייף בסוף השבוע מאשר בתחילתו, כשאתה עושה דיאטה אבל לא יורד במשקל, כשחרבון טוב עושה לך את היום, כשתמונות הילדות שלך באלבום משנות את צבען למין ורוד־צהבהב דהוי כזה, כשאתה מגיע למסקנה שאתה צריך להוריד שערות באף ובאוזניים ולא מפני שאתה מטרוסקסואל, כשאין לך מושג מה מובן המילה מטרוסקסואל, כשאתה משתדל לסחוב כמה שיותר עם הסלולרי הישן שלך ובלבד שלא תצטרך להתעסק עם ממשק חדש, כשהספר שלך מסביר לך מה ההבדל בין לעשות צבע ולעשות שטיפה (רמז: אין באמת הבדל), כשאתה שואל מי אחרון בתור ומיד אחר כך הולך לשבת בצד, כשאתה מכיר בשמות לפחות שלושה ממתיקים שונים, כשהילד שלך מסביר לך כמו למפגר איך משתמשים באיי־סי־קיו , כשאתה אומר איי־סי־קיו ולא אייסי, כשאתה משתולל כל היום בפסטיבל בומבמלה אבל חוזר לישון בבית, כשאתה לוקח את הכרית שלך איתך לחופשה במלון, כשאתה עושה מנוי לעיתון בוקר, כשמקומות נפתחים, מצליחים, נופלים ונסגרים בלי שאתה אפילו שומע עליהם, כשאתה מבין שבסיבוב הזה כנראה כבר לא תהיה מיליונר,שחקן קולנוע או שר בממשלה, כשאתה מתכנן במשך חצי שנה טיול לסין, אבל מוצא את עצמך בסוף בכפר נופש בטורקיה, כשאתה מתחיל לגזור קופוני הנחה מהעיתון, כשאתה מוצא בארנק קופוני הנחה מלפני שלושה חודשים, כשפונים אלך עם הקידומת "אדוני", כשאומרים לך שאתה נראה מצוין לגילך, כשמפסיקים להגיד לך שאתה נראה מצוין לגילך, כששואלים אותך לפני שמוזגים לך עוד כוסית, כשאתה מעדיף לשבת ליד שולחן ולא על הבר, כשאתה מתחיל לחדד עפרונות סתם כך בלי סיבה, כשאתה מתחיל לקחת סנדוויצ'ים מהבופה של המלון, כשאתה כבר לא טורח לעשות בדיקות איידס, כשאתה יודע מה ההבדל בין כולסטרול טוב לכולסטרול רע, כשיש לך יותר מעשרה מגנטים של בעלי מקצוע על המקרר, כשאתה קורא למועדון "דיסקוטק", לבר "פאב", לשאכטה "צינגלה" ולכוסית "שאפה", כשהצלצול של הסלולר שלך הוא הרינגטון המקורי של נוקיה, כשבמסיבה שאתה מרים יש מטבל גבינה, כשאתה זוכר להחליף מכונית כל שנתיים, אבל שוכח איפה שמת את המפתחות אתמול בערב, כשאתה פותח את כפתור המכנסיים עוד לפני שאתה מתחיל לאכול, וכשאתה קולט שאתה מזדהה עם לפחות חמישים אחוז ממה שכתוב כאן, זה סימן... זה סימן שאתה מזדקן. 

נ.ב. יש אנשים שנולדים זקנים ויש זקנים שנשארים ילדים.