לייב אין בית שמש

כמו בכל שנה, בארוע שהפך כבר למסורת, אירחה בסוכות העיר בית שמש את מיטב ההרכבים והזמרים של הז'אנר היהודי האלטרנטיבי בפסטיבל המוזיקה שלה. אחרי הכישלון המסחרי של פסטיבל ים המלח חששו המארגנים מכמות דלילה של צופים, אבל הפעם הקהל לא איכזב והציף באלפיו (מי אמר בגלל שזה חינם?) את מתחם הפארק העירוני, לשני ימי הופעות והשיא, כמובן, בחירת זמר/ שיר השנה של גולשי ynet יהדות שהצביעו וזכו בפרסים.

היום השני

כמויות אדירות של אנרגיות צבעו את האמפיתאטרון של בית שמש. מאחורי הקלעים אפשר היה להבחין באילן גאלדור המנחה מסנן לאחר ניקוי מצחו מהזיעה הנוטפת: "באמת לא ראיתי עוצמה כזו ואנרגיות כאלו הרבה זמן". מאות המכוניות שחנו והמרחקים שנאלצנו ללכת ברגל עד הכניסה למתחם הפסטיבל יכלו להעיד על כמויות האנשים (אלפים) שחברו יחדיו בפארק בית שמש, שהפכה ליומיים לפסטיבל היהודי הכי מדובר בחול המועד.

השופר שאילן דמרי (המדרגות) ניגן (!) בו תפס אותי בכניסה לאירוע. המדרגות שרו כחצי שעה על הבמה, כולל שירים מאלבומם החדש ופינו את הבמה לחיים דוד. "איך אתה מרגיש?", שאלתי את חיים דוד עשר שניות לפני שעלה לבמה המיוזעת ולקהל החם. "עצבני", זרק לי חיים דוד אך אחרי ניגון 'הימאמי' שפתח בו ולקול צרחות האהבה שהרעיף עליו הקהל אפשר היה להבחין באושר רב נסוך על פניו וזקנו.

ועכשיו הפסקה. זה נכון שאני אמור להיות אובייקטיבי ולכתוב לכם את מה שראיתי ולא לפרגן בכאלה כמויות אך ההפקה והסאונד והקהל (וכמובן החיבוק ש-ynet נתן לאירוע) והזמרים (שעמדו בזמנים) הרשימו מרגע לרגע ברמת מקצועיותם.

ממשיכים. חיים דוד השאיר לשלמה כץ במה חמה וכץ לא איכזב וסיים בהופעה משותפת עם אחיו ושר את להיט החתונות (שאף דיסק אינו שלם בלעדיו) העכשווי של קרליבך שהוא חידש, הניגון ("תידידואו").

ועכשיו רבותי. תופים. היכונו להכתרת אומני ולהקות השנה של ynet יהדות.

השיר 'עוד ישמע' של עדי רן זכה כשיר השנה מהמקורות. להקת 'המושב' זכתה בתואר הרכב השנה בז'אנר הלועזי, ולהקת 'פרה אדומה' קטפה את פרס להקת השנה. בתואר הכפול של זמר השנה ושיר השנה זכה יונתן רזאל עם "ציון". לפני שעלה לבמה הוא נראה מאוד מרוגש ופניו אמרו ענווה של מה אני עושה פה, עזבו אותי מהפרס! תנו לי רק לשיר. וכמובן נתנו לו לשיר את 'שיר ציון'.

יונתן מפנה את הבמה לאריאל זילבר. "יונתן איך היה?". "מרגש...אין מילים". אריאל הקפיץ את הקהל עם 'מסך עשן' ועזב את הקלידים לטובת הרקדת הקהל עם שירו 'ויאוזן דאנס'.

"ערב טוב בית שמש", ירה לתוך המיקרופון ישי לפידות וחישמל את הקהל במשך חצי שעה מטורפת על הבמה. לילה טוב בית שמש. ליל מנוחה.

היום הראשון 

את הערב הראשון פתחו העקבות שהפגינו ביטחון מרשים על הבמה יחסית לכאלו שלא חוו עדיין מופעים בסדר גודל הזה, אחריהם בערב השתלטה מאפיית הרוק הישראלית אמריקנית. "המקור", "סול פארם" ו"חידוש", שאיך שלא תהפוך אותם תמיד תמצא איזה סלומון קטן שנמצא על הבמה עם גיטרה. 

הקהל של הערב הראשון היה מורכב מאמריקנים שהגיעו לחג, קצת חרדים שתמיד נראים לי שובבים והרבה חניכי תנועת עזרא וארבעה אנשים מבית מאיר שלקחתי טרמפ בדרך, באו לשמוח ולקפוץ ולכן קיבלו בחום כל אחד ואחד שעלה לבמה גם אם במקרה זה היה הסאונדמן שעלה לסדר משהו במגברים.

את משבצת המופע המסקרן כבשו גלעד וישראל, אקס שוטי הנבואה, שהפכו עם המוזיקה הסמי אלקטרונית - סמי שאנטי יהודית את המתחם לחצי שעה למסיבה.

את הערב סגרו עדי רן, שבלי ספק לוקח את תואר האבא הרוקר של הסביבה, סיני תור - שעם הכנר המצויין שלו נתן את הפולק רוק שלו ו"יוד" שנתנו כרגיל את הפרשנות היהודית שלהם למה היה קורה אם ג'ימי הנדריקס היה נולד לאמא יהודייה.

אני לא בטוח שלזה התכוון אוהד פישוף (נושאי המגבעת) ששר את "לייב אין בית שמש" אבל אין ספק שמי שהגיע לפסטיבל קיבל מנה לא רעה של מוזיקה ואווירה. ורק שאלה למארגנים: איך עושים פסטיבל בלי דוכן בירות לעזאזל?

מפיק הפסטיבל: ג'ונתי צוובנר. רנ"י הפקות