החיים בצל האנטנות

מהו הנושא הסביבתי המטריד ביותר את הישראלים? באופן מפתיע הנושא שזוכה למירב העניין בשנים האחרונות הוא קרינה, וקרינה ממוקדי שידור סלולאריים בפרט. הדרך בה הוקמה ומוקמת רשת סלולארית של עשרות אלפי אנטנות, תוך הסתרה ורמיסת חוק, הפכו אותה לאויב העם ואותנו לצרכנים חרדים ומבולבלים של אותה הרשת.

נושא הקרינה הסלולארית הוא גם החוט המקשר בין יומה הפעיל האחרון של הכנסת ה- 16, יום חקיקת החוק לקרינה בלתי-מייננת, לדיון הפותח את מושב החורף של הכנסת ה-17 בוועדת פנים והגנת הסביבה.

מלאכת החוק, שעבר בקריאה שנייה ושלישית בימיה האחרונים של הכנסת הקודמת, בזכות השקעה יוצאת דופן של חה"כ יורי שטרן ז"ל, לא הושלמה. החוק עצמו, היווה מערכת סבוכה של פשרות הכרחיות מול כוחן של החברות הסלולאריות. סעיפים הנוגעים בסמכות העירונית להרחקת אנטנות ממוסדות חינוך וחובת אי-הסתרה ויידוע מראש על הקמת אנטנות, נדחקו ממנו בשל עוצמתן הפוליטית.

החוק מזכיר גם את חובת המשרד להגנת הסביבה להגיש תקנות לחוק הקרינה עד ה-1 בינואר 2007. תשעה חודשים חלפו עד שהתקנות הוגשו וגם אז, לא מרצון טוב. רק לחץ של "הפורום לסלולאריות שפויה", כולל איום בפנייה לבג"צ וכמה דיונים סוערים בוועדת פנים והגנת הסביבה, שפנתה למבקר המדינה בעניין, הביאו להגשת התקנות.

בישראל כמו בישראל. המשרד להגנת הסביבה, בין היתר כתוצאה מלחץ חברות הסלולאר ומשרד התקשורת, הוציא מתחת ידו תקנות שלא מקדמות במאום את אותם ישראלים החיים בצל האנטנות. על פי התקנות שהוגשו, מה שהיה הוא שיהיה: אנטנות ימשיכו להיות מוקמות בתוך דירות מגורים, ללא היתרי בנייה, ללא יידוע מוקדם של התושבים, ללא זכות התנגדות, בקרבה מסוכנת למוסדות חינוך, במדידה של עובדי חברות הסלולאר וללא שיפור של תקני החשיפה לקרינה. כל זאת במדינה צפופה בכל קנה מידה, עם שיאים עולמיים בשימוש סלולארי, מה שמביא לחשיפה מוגברת לקרינת האנטנות והמכשירים.

"הישגו" היחיד של המשרד להגנת הסביבה הוא בקביעת אחריות אישית של חברות הסלולאר וחברות המדידה שלהן, המאפשרת תביעה כנגד מנהליהן. אך ללא אכיפה, אין בכך משום הישג: האכיפה מתבססת על אדם אחד שחותם על 20,000 היתרי קרינה בשנה (!) ואשר חסר את הציוד הבסיסי ביותר ליצירת אותו מנגנון פיקוח מיוחל. בתנאים אלו, ה"אחריות אישית" של מנהלי חברות הסלולאר, היא בגדר אות מתה.

והנה המילכוד: אחרי תשעה חודשים בהם הארגונים הירוקים וועדי הפעולה המקומיים מוחים ופועלים להתקנת תקנות שיאפשרו את הפעלת החוק, הם אמורים עכשיו גם לגייס את הכוחות לאכיפת התקנות שהוגשו. שני התסריטים הסבירים בעייתיים: מחד, אי-אישור התקנות על ידי הוועדה וגרירת רגליים נוספת של המשרד, שירחץ בניקיון כפיו כמי שהגיש תקנות. ומאידך, העברת התקנות כפי שהן ונתינת תוקף חוקי להפקרות שקיימת כיום בתחום הקרינה הסלולארית.