הבעל לקח את הכל - עבר ועתיד
בתהליך הגירושין שלה הפסידה אסתר את הכל. כתנאי לגט, דרש בעלה לקבל את החלק שלה בדירה, וגם עוד כמה אלפי דולרים שנאלצה לקבץ נדבות כדי להשיגם. אפילו את תמונות הילדים הוא שמר לעצמו. סיפור שהוא פצע פתוח בן 30 שנה
לפני מספר שבועות התקשרה אליי נסערת מאוד אשה מבוגרת, בת יותר מ-60. בת שיחי, נקרא לה אסתר, סיפרה ששמעה ברדיו דברים מפי מנכ"ל בתי הדין הרבניים, הרב אלי בן דהן, על מספרן המועט של מסורבות הגט. היא התרעמה. "חבל שלא מפרסמים את הסיפור שלי", אמרה לי בטלפון.
ניכר מן הקול שלה, שעל אף שההתרחשויות קרו לפני שנים רבות, הפצע עדיין רחוק מלהגליד. השיחה עמה היתה מעניינת ומרגשת במיוחד, והבטחתי לעצמי להעלות את זה על הכתב בהזדמנות ראשונה.
"אני יצאתי מן הנישואין עירומה עם תחתונים", אמרה. "היינו נשואים 12 שנה, מתוכן יותר מחמש שנים נאבקתי למען הגט".
לדבריה, בעלה התעלל בה ובילדים שלה, אבל אז לא ידעו לקרוא לדברים האלו בשם.
"הדיונים בבית הדין היו איומים", היא מתארת. "אני לא הבנתי מה נעשה, ובעלי צרח כל הזמן. אף אחד לא התייחס אליי. חוץ מפעם אחת שהדיין איים להוציא את הבעל מן האולם, הם לא עשו דבר ולא קיבלו שום החלטה בענייננו". בסופו של דבר, הסכים הבעל לתת לאסתר גט אבל רק בתמורה לקבלת החלק שלה בדירה. בנוסף, גם ויתרה לו אסתר על מזונות לכל ילדיהם.
"הבעל לקח הכל. אפילו תמונות של הילדים הוא לקח לעצמו, וכיום אין לילדים אף תמונה מילדותם. התחננתי שיתן לי לפחות את קופסת הכפתורים שאספתי במשך השנים, אבל הוא לא ויתר על כלום". ולא זו בלבד, אלא שבעלה דרש ממנה, כתנאי לגט, סכום של כמה אלפי דולרים שלא היה לעיל ידה לתת לו. אסתר פנתה לרב השכונה, וביקשה ממנו מכתב לצדקה. הרב נתן לה מכתב ורשות לדפוק בדלתות על מנת לקבץ נדבות, כדי לפדות את עצמה משבי הנישואין.
אחרי הגירושין, כך מספרת אסתר, בעלה המשיך להתעלל בה ובילדיהם. בסופו של דבר, הקשר עמו נותק כליל, לאחר ביקור טראומטי של הילדים בביתו - שם נעל אותם בחדר למשך כמה ימים. האב הפסיק להתעניין בילדיו, ואפילו לא הגיע לחתונות שלהם. בכאב גדול סיפרה אסתר כי הוא אינו יודע שהיום הוא סב לנכדים רבים. "נתתי את כל חיי לילדים – ולפחות בזה הצלחתי. כל אחד מהם הקים משפחה לתפארת", היא אומרת בגאווה לא מוסתרת.
גברים תכליתיים
את מחיר הסחיטה המשיכה אסתר לשלם במשך שנים רבות, ובעצם עד היום הזה. "היו לי הרבה מחזרים והיו לי למעלה מארבעה גברים במשך השנים שיכולתי להתחתן איתם", היא ממשיכה. "גברים דתיים הם מאד נחמדים, אבל הם תכליתיים מאד. כל אחד בתורו ירד מן הפרק כאשר התברר לו שאין לי דירה. בעצם, הויתור על חלקי בדירה היה ויתור על זוגיות לכל החיים".
והנה הודאה אישית שלי: לא ביקשתי מאסתר, כפי שאני עושה בדרך כלל, שתגבה את דבריה במסמכים. ידעתי שהיא לא יכולה להמציא לי מסמכים מלפני שלושים שנה. תאמרו: אולי הסיפור מצוץ מן האצבע? אולי יש צד שני לסיפור? אולי אסתר שכחה לציין שהיא בגדה בבעלה עם 20 גברים, נישלה את בעלה מכל כספו והכניסה אותו לחובות לפני שנטשה אותו וחטפה את הילדים לחו"ל? אולי, אבל סביר להניח שלא. הסיפור העצוב של אסתר היה מוכר לי מדי והוא משתלב יפה, לצערי, בתוך מה שידוע לנו על המתרחש כיום בבית הדין הרבני.
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390