המיתולוגיה של­ כוכב חמה

כוכבי הלכת דוברים ניב קדום של מיתוסים. שמותיהם משיבים לחיים את שאירע לפני ההיסטוריה, לפני המדע, כשפרומתאוס נכבל בשלשלאות אל הסלע ההוא בהרי הקווקז כעונש על גניבת האש מהשמיים, ואירופה לא היתה יבשת אלא ילדה עדיין, אהובתו של אל מחופש לשור שפיתה אותה.

בימים ההם הרמס - או מרקוריוס, כפי שקראו הרומאים לשליח האלים היווני - טס, מהיר כמחשבה, בשליחויות שמימיות, שזיכו אותו ביותר אזכורים מכל אל אולימפי אחר בקורות המיתולוגיה: אחרי שאלת הקציר איבדה את

בתה היחידה לאל העולם התחתון, נשלח מרקוריוס לשאת ולתת על הצלת הקורבן, והסיע אותה הביתה במרכבה מוזהבת רתומה לסוסים שחורים; כשקיבל קופידון את משאלתו והפך את פסיכה לבת אלמוות - ולפיכך ראויה להינשא לו - מרקוריוס הוא שהוביל את הכלה אל תוך ארמון האלים.

כוכב חמה ברח מהאפלה

כוכב הלכת חמה, מרקורי, הופיע לעיני הקדמונים, כפי שהוא מופיע כיום לעין לא מזוינת, מעל האופק בלבד, שם שייט באזור הדמדומים שבין יום ולילה.

כוכב חמה הזריז הקדים את השמש בזריחה או רדף אחריה בעת השקיעה. את כוכבי הלכת האחרים - מאדים, צדק ושבתאי - אפשר לראות גבוה בשמיים כל הלילה במשך חודשים תמימים. ואולם כוכב חמה ברח תמיד מהאפלה אל האור או להפך ונעלם מטווח הראייה תוך שעה אחת. בדומה לכך, האל מרקוריוס שימש מתווך, חוצה את ממלכות החיים והמתים, מלווה את נשמות המתים למטה, אל מנוחתם האחרונה בשאול.

ייתכן שהמיתוס הוא שהעניק לכוכב את שמו של האל, כיוון ששיקף את מאפייניו, או אולי זו הייתה התנהגותו של הכוכב שעוררה את האגדות על האל. כך או כך, האיחוד של מרקורי כוכב הלכת עם מרקוריוס האלוהי - ועם הרמס ועם האלוהות הבבלית נאבו החכמה לפניו - נחתם עד המאה החמישית לפני הספירה.

דמותו העקשנית של מרקוריוס, צנום ונחוש כרץ מרתון, היא התגלמות אנושית של השליחות. הכנפיים שעל סנדליו מדרבנות אותו, שלוח לפנים בכוח הכנפיים שעל כובעו ובכוחות הקסם של מטהו המכונף.

המהירות היא פסגת כוחותיו, אבל מרקוריוס קנה לו תהילה גם כרוצח ענקי (אחרי ששחט את ארגוס בעל אלף העיניים) וכאל המוזיקה (כיוון שהמציא את הנבל, ובנו, פאן, עיצב את חליל הקנים של הרועים), כאל המסחר ומגן הסוחרים (בשל כך נרמז שמו במילים כמו "merchant", סוחר, ו-"mercantile", מסחרי), אל הבגידות והגנבות (כיוון שגנב עדרים מאחיו למחצה, אפולו, ביום הראשון לחייו), אל צחות הלשון (כיוון שנתן לפנדורה את מתנת השפה), וכן אל הערמומיות, הידע, המזל, הדרכים, הטיילים, הגברים הצעירים בכלל והרועים בפרט. מטהו, שנחש שזור בו, סמל הרפואה, נקשר במרוצת הדורות לפוריות או להחלמה או לחוכמה.

כוכב חמה וחבריו הטיילים הסבו אליהם תשומת לב בכך שנעו בקרב הכוכבים הקבועים - כך זכו בשמם 'planetai', שמשמעותו ביוונית "משוטטים". סדירות תנועותיהם יצרה "קוסמוס" מתוך "כאוס", גם אלה מילים ביוונית, ונתנה השראה ללקסיקון שלם של תיאור התנועות הפלנטאריות. ממש כפי ששמות האלים עדיין נקשרים אל כוכבי הלכת, מוסיפים מושגים יווניים אחרים, כמו 'אפוגי', 'פריגי', 'אקסצנטריות', ו'אפמיריס', לשמש בדיונים מדעיים.

המודל של תלמי

הצופים הראשונים שטבעו מילים אלה ממלאים את שורותיה של רשימת גיבורים ארוכה, מתאלס איש מילטוס (642-546 לפנה"ס), המדען היווני המייסד, שחזה ליקוי חמה וחקר את מהות החומר ביקום, ועד אפלטון (427-347 לפנה"ס), שראה את כוכבי הלכת כמקובעים על שבע ספֶרות של גביש לא נראה, שזורים זה בזה, מסתחררים בספירה השמינית של הכוכבים הקבועים, וכולם ממוקדים סביב כדור הארץ המוצק.

אריסטו (384-322 לפנה"ס) הגדיל את מספרן של הספֶרות השמימיות ל-54, כדי לספק הסבר טוב יותר לסטיות ממסלולים מעגליים הנצפות במסלוליהם של כוכבי הלכת, ועד שביסס תלמי את האסטרונומיה, במאה השנייה לספירה, הורחבו עוד יותר הספֶרות הראשיות, בעזרת מעגלים משוכללים קטנים יותר, 'אפי–סייקלים' (epicycles) ו'דפרנטים' (deferents), הדרושים לקיזוז המורכבויות הנצפות של התנועות הפלנטאריות.

"אני יודע שבן תמותה אני מטבעי ובן חלוף", נכתב במבוא למסתו האסטרונומית הגדולה של תלמי,

ה'אלמג'סט' (Almagest), "אבל כאשר אני עוקב להנאתי אחר ההתפתלויות של הגופים השמימיים לפנים ולאחור, רגלי לא נוגעות עוד בארץ: עומד אנוכי בנוכחות זאוס עצמו ונוטל מהאמברוזיה - מזון האלים".

במודל של תלמי כוכב חמה נע סביב כדור הארץ, ממש מאחורי הירח. הדחף לתנועה נבע מכוח אלוהי, חיצוני למארג הספֶרות. עם זאת, כעבור כאלף שנים ויותר, ב-1543, כשאירגן מחדש את הפלנטות, טען קופרניקוס שהשמש הכול יכולה, "כמו היתה יושבת על כס המלוכה", והיא, למעשה, "שולטת על משפחת הפלנטות". בלי שציין במפורש את הכוח העומד מאחורי שליטתה של השמש, מיקם קופרניקוס את כוכבי הלכת סביבה לפי סדר מהירותם, וקבע את כוכב חמה קרוב ביותר ללב השמש כיוון שהוא המהיר מכולם.

הקרבה אל השמש

ואכן, קרבתו של כוכב חמה אל השמש היא הגורם המכריע בנוגע לכוכב זה, לא רק התקדמותו המסחררת בחלל - התופעה היחידה הניתנת לצפייה בקלות מכדור הארץ - אלא גם הניגודיות הפנימית שלו, חומו, כובדו, והיסטוריית האסונות שהותירה אותו קטן כל כך (רק כשליש מקוטרו של כדור הארץ).

בשל משיכתה של השמש הקרובה כוכב חמה ממהר במסלולו, במהירות ממוצעת של 48 ק"מ לשנייה. בקצב זה, פי שניים כמעט מהילוכו של כדור הארץ, נדרשים לכוכב חמה רק 88 ימי ארץ להשלמת מסעו הסיבובי. עם זאת, הגרביטציה חסרת הפשרות הזאת, המאיצה את מהלכו של כוכב חמה, היא גם שעוצרת את סיבובו על צירו.

כוכב הלכת הזה שועט קדימה במהירות גבוהה הרבה יותר מן המהירות שבה הוא מסתחרר, ולכן נאלץ כל אזור בו להמתין חצי שנה מרקורית (כשישה שבועות ארציים) מעליית השמש לאור מלא של צהרי היום. לבסוף יורד הערב רק בסוף השנה, ומרגע שיורד הלילה הארוך תעבור עוד שנה מרקורית בטרם תשוב ותזרח השמש. וכך ממהרות וחולפות השנים, ואילו הימים משתרכים לנצח.

בימי עלומיה של מערכת השמש הסתובב כוכב חמה על צירו, קרוב לוודאי, מהר יותר. ייתכן שכל אחד מימיו ארך אז כשמונה שעות, וייתכן גם שבשנה המרקורית המהירה היו מאות ימים כאלה. ואולם תנועות הגאות שעוררה השמש במרכזו המותך של חמה, גרמו לסיבובו לדעוך בהדרגה עד לקצב הילוכו האיטי.

השחר של כוכב חמה עולה בחום מלובן. לכוכב הלכת הזה אין אטמוספֶרה מגִנה, שיכולה לכוף את אור הבוקר ולעשותו ל"אאוס ילידת הבוקר, ורודת–אצבעות", המוכרת משירו של הומרוס.

השמש הסמוכה מתגנבת אל השמיים השחורים, עולה בהם עצומה בגודלה, קוטרה פי שלושה כמעט מן הגלגל הנראה מכדור הארץ. בלי תיווכו של האוויר, המפזר את חום השמש ואוצר אותו בתוכו, באזורים אחדים של כוכב חמה יכול החום בשעות היום להתיך מתכות, ובשעות הלילה - הן מצטננות למאות מעלות מתחת לנקודת הקפיאה. נוגה אמנם חמה יותר בסך הכול, בגלל השמיכה העבה של גזים אטמוספריים העוטפת אותה, ופלוטו הוא, בסיכומו של דבר, קר יותר, בשל מרחקו מהשמש; אבל בשום מקום אחר במערכת השמש אין טמפרטורות קיצוניות יותר דרות בכפיפה אחת.

הניגוד החד בין יום ללילה מפצה על היעדרם של שינויים עונתיים בכוכב חמה. בכוכב הלכת הזה אין עונות של ממש, כיוון שהוא עומד ישר ואינו נשען על ציר מוטה, כמו כדור הארץ. האור והחום פוגעים תמיד היישר בקו המשווה של כוכב חמה, ואילו הקטבים הצפוני והדרומי, שאינם מקבלים אור שמש ישיר, נותרים צוננים, יחסית, כל העת. למעשה, באזורי הקוטב, ככל הנראה, מסתתרים בתוך מכתשים מצבורים של קרח, מים שמקורם בכוכבי שביט שהשתמרו קפואים בצל התמידי.

חבוי בזוהר

כוכב חמה אינו נראה בדרך כלל מכדור הארץ, אלא נחבא בזוהרה של השמש. אפשר להבחין בכוכב הלכת בעין לא מזוינת רק כשמסלולו נושא אותו הרחק למזרח או למערב מהשמש בשמי כדור הארץ. ב'אלונגציות' (שינויים במרחק הזוויתי מהשמש) אלה מרחף לעיתים כוכב חמה מעל האופק כל בוקר וכל ערב במשך ימים או שבועות. ובכל זאת, קשה לראותו, כיוון שהשמיים בהירים, יחסית, בזמנים אלה, וכוכב חמה קטן ורחוק כל כך. גם בשיא קרבתו אל כדור הארץ, עדיין מפרידים בינינו לבין כוכב חמה 80 מיליון קילומטרים, רחוק למדי בהשוואה, למשל, למרחק מן הירח - 400 אלף קילומטרים בממוצע.

זאת ועוד, בשעה שהוא מתקרב אל כדור הארץ מצטמק החלק המואר של כוכב חמה לחרמש בלבד. רק הצופים המתמידים ביותר יוכלו לזהותו, ורק בעזרתו של המזל הטוב. קופרניקוס, כלוא בין מזג האוויר הנורא של צפון פולין לבין טבעו המתבודד של כוכב חמה, הצליח בכך אף פחות מהקדמונים. כך, למשל, הוא מתלונן בספרו 'על הסיבובים' (De Revolutionibus): "לקדמונים היה היתרון של שמיים צלולים יותר; הנילוס - כך הם אומרים - אינו פולט אדים מצועפים כל כך כמו אלה העולים מן הוויסטולה".

קופרניקוס טוען עוד נגד תנועתו של כוכב חמה: "הכוכב עינה אותנו בחידותיו הרבות ובעבודה המפרכת הכרוכה בחקירת 
צפונותיו". ביקום שדמיין קופרניקוס עומדת השמש במרכז, ובקביעת סדרם של כוכבי הלכת סביבה הוא התבסס על התצפיות של אסטרונומים אחרים, קדמונים ובני זמנו גם יחד. ואולם איש מהם לא ראה את כוכב חמה די פעמים או די במדויק כדי לעזור לקופרניקוס לבסס את הנחותיו בדבר מסלולו, כפי שקיווה.

הפרפקציוניסט הדני טיכו ברהה, שנולד ב-1546, שלוש שנים אחרי מותו של קופרניקוס, צבר לא מעט תצפיות בכוכב חמה - 85 לפחות - מהטירה האסטרונומית שלו באי איבֶן, שבה עיצב ופיתח מכשירים למדידת מיקומו של כל כוכב לכת בזמנים שצוינו במדויק. יוהאן קפלר, שותפו הגרמני של ברהה, ירש את אוצר הנתונים הזה, וב-1609 קבע במדויק את מסלוליהם של כל המשוטטים האלה, "ואפילו של כוכב חמה עצמו".

כוכב קשה

כעבור זמן העריך קפלר, כי למרות הקושי לצפות בכוכב חמה באופק הוא יוכל אולי ללכוד אותו גבוה בשמיים, באחת מן ההזדמנויות המיוחדות הנקראות 'מעבר' (transit), שבהן חייב כוכב הלכת לחלוף על פני השמש. ואז, באמצעות הקרנה של דימוי השמש דרך טלסקופ על גבי נייר - כך יוכל לצפות בו בבטחה - יזהה את צורתו הכהה של כוכב חמה נע מקצה אחד של דסקת השמש אל הקצה האחר במשך כמה שעות.

ב-1629 חזה קפלר כי 'מעבר מרקורי' כזה יתחולל ב-7 בנובמבר 1631, אבל הוא מת כשנה לפני האירוע. בהשראת תחזיתו של קפלר התכונן האסטרונום הפריזאי פייר גאסֶנְדי לחזות במעבר, ואז, כשנגלה לפניו האירוע, פחות או יותר בזמן החזוי, והוא לבדו חזה בו מבעד לעננים החולפים, התפרץ בשטף של מטפורות ורמיזות מיתולוגיות.

"קילניוס הערמומי הזה", כתב גאסנדי (הוא מכנה את הכוכב בשם הנגזר משמו של ההר קילנה בארקדיה, מקום הולדתו של האל מרקוריוס), "זימן ערפל לכסות את הארץ, ואז הופיע מוקדם וקטן מהצפוי, והיה יכול לחלוף בדרכו בלי שנזהה אותו ואף בלי שנבחין בו.

ואולם אפולו מורגל בתעלוליו עוד מינקותו (מרקורי גנב בשחר ימיו את עדריו של אפולו), והוא נטה לטובתנו, וערך הכול כדי שלא יוכל לצאת ולחמוק מזיהוי, אף על פי שאיש לא הבחין בו בהיכנסו. וכך ניתנה לי ההזדמנות לאחוז לרגע קט בסנדליו המכונפים, אפילו בשעת מנוסתו. בר מזל אני יותר מרבים–רבים מצופיו של הרמס, שחיפשו לשווא אחר המעבר, ואילו אני ראיתי אותו במקום שאיש לא ראה אותו עד היום, בכתרו של פוֹיְבּוֹס, נוצץ בזוהר הברקת".

הפתעתו של גאסנדי מהופעתו המוקדמת של כוכב חמה - קפלר חזה שהוא יתגלה בצהרי היום, והוא הופיע למעשה בשעה תשע בבוקר לערך - אינה גורעת דבר מהישגו של קפלר, שנזהר ויעץ לאסטרונומים להתחיל בחיפוש המעבר ביום שלפני, ב-6 בנובמבר, למקרה ששגה בחישוביו, ואף להמשיך ולשמור על ערנות ב-8 בנובמבר.

עם זאת, הערתו של גאסנדי על מידותיו הקטנות של כוכב חמה עוררה הפתעה גדולה. בדוח הרשמי שחיבר הדגיש את תדהמתו ממידותיו הקטנות של כוכב הלכת, והסביר כי פטר אותו תחילה ככתם שמש, אבל בשל מהירות תנועתו הבין לבסוף כי אין זה אלא השליח המכונף עצמו. גאסנדי שיער שקוטרו של כוכב חמה יהיה כ-1 חלקי 15 מקוטרה של השמש, כפי שהעריך תלמי כ-1,500 שנים לפניו.

ואולם התצפית במעבר גילתה, כי כוכב חמה הוא רק שבריר מן ההערכה הזאת, פחות ממאית מרוחבה הנראה של השמש. בזכות השימוש בטלסקופ, בשילוב תצפיותיו של גאסנדי בצלליתו של כוכב חמה כנגד השמש, פשט הכוכב את הזוהר המטושטש, את הדמות המאדירה שעטה בדרך כלל בהופעותיו באופק.

במשך כמה העשורים הבאים, בעזרתם של מכשירי מדידה מדויקים המוצבים על טלסקופים משופרים, הצליחו האסטרונומים לקצץ את מידותיו של כוכב חמה ולקבוע אותן קרוב לגודלו הידוע כיום - כ-4,900 קילומטרים מצד לצד, כלומר, פחות מ-1 חלקי 300 מגודלה של השמש.

עד סוף המאה ה-17 הוחלפו ההנחות בדבר משיכות מיסטיות ומגנטיות בין השמש לכוכבי הלכת בכוח הכבידה, שהציע סר אייזק ניוטון ב-1687 בספרו 'היסודות המתמטיים של מדע הטבע' (Principia Mathematica). היה נראה כאילו חישוביו של ניוטון וחוק הכבידה האוניברסלי שלו מעניקים לאסטרונומים שליטה על השמיים עצמם.

כעת היה ניתן לחשב במדויק את מיקומו של כל גוף שמימי בכל שעה ובכל יום, ואם חרגו התנועות הנצפות מן החזוי, נדרשו השמיים להפיק כוכב חדש להסבר של חוסר ההתאמה. כך, למעשה, "התגלה" נפטון ב-1845, בסימני עיפרון על הנייר, שנה שלמה לפני שאותר הגוף המרוחק מבעד לעדשת הטלסקופ.

במאה ה-20 ובמאה ה-21 המשיך כוכב חמה להיות מטרה קשה. אפילו טלסקופ החלל 'האבל', הסובב מעל האטמוספֶרה של כדור הארץ, נמנע מלהביט אל כוכב חמה, מחשש להפנות את האופטיקה העדינה שלו קרוב מדי אל השמש, ועד כה עמדה חללית אחת בלבד מול החום והקרינה העוינים של הסביבה הקרובה אליו.

'מרינר 10', שליחת כדור הארץ לכוכב חמה, טסה לצידו פעמיים ב-1974 ועוד פעם ב-1975. היא שידרה אלפי תמונות ומדידות של נוף מנוקב במכתשים, במשקעים קטנים ועד לאגני ענק. הנתיבים הכהים או הבהירים שהותירו הרסיסים סימנו את המקומות שבהם הפכו התקפות חדשות את פניהן של הישנות. הלבה שזרמה על פני הצלקות שהותירו ההתנגשויות, החליקה חלק מהשקעים, אבל ככלל, כוכב חמה המסכן והחבוט שימר בבהירות את שרידיה של התקופה -
שהסתיימה לפני ארבעה מיליארד שנים כמעט - שבה איימו רסיסי השאריות מיצירתה של מערכת השמש על כוכבי הלכת הרכים.

ההתקפה האלימה ביותר על כוכב חמה הותירה בו פצע ברוחב 1,300 קילומטרים, המכונה אגן קלוריס ('האגן של החוֹם'). ההרים שגובהם כקילומטר בשולי קלוריס זינקו, קרוב לוודאי, כתוצאה מן הפיצוץ המסיבי שחפר את האגן, וסביב ההרים מכל עבר התגלו עוד סימנים להמולה, ברכסים ובקרקע מחוספסת, המכים גלים לאורך מאות קילומטרים. ההתנגשות בקלוריס שילחה גם גלי הלם דרך חלקו הפנימי של כוכב חמה, דחוס ומתכתי, ועוררה רעידות אדמה שהרימו את הקרום בצד המרוחק של עולם זה וחתכו אותו לחלקים.

תמונות פוטומונטאז' מ'מרינר 10', שלכדו פחות ממחצית מפניו של כוכב חמה, חשפו רשת של מדרונות וקווי שבר, המצביעים על כך שכל הכוכב התכווץ לממדיו הנוכחיים מאיזו התחלה גדולה יותר. כשהתכווץ חלקו הפנימי של כוכב חמה, הקרום הגלובלי התאים את עצמו לעולם, שנעשה לפתע קטן יותר, כמו איזה תעלול חשאי של האל מרקוריוס, המסווה את עצמו תמיד.

לאחר 30 שנים ללא חקירה מדעית, נמצאת כעת בדרכה אל כוכב חמה חללית חדשה, 'מסנג'ר' (MESSENGER - ראשי תיבות של המילים Mercury Surface, Space Environment, Geochemistry, and Ranging). החללית, ששוגרה באוגוסט 2004, למרות השם שניתן לה אינה מסוגלת לעוף במהירות ובישירות, והיא תגיע לקרבת כוכב חמה רק בינואר 2008. מהמפגש הראשון עם הכוכב תתחיל 'מסנג'ר' במאמץ מיפוי מפורט, הדורש שלוש טיסות מעל כוכב חמה במשך שלוש השנים הבאות, ובה בעת תקיף את השמש, מוגנת בשמשייה עשויה בד קֶרָמי.

אז, במארס 2011, תתמרן 'מסנג'ר' את עצמה אל מסלול סביב כוכב חמה עצמו, למסע שייארך שנה שלמה (בזמן כדור הארץ), לניטור של כוכב הלכת בשניים מימיו הארוכים. 'מסנג'ר', שתקיף את כוכב חמה במהירות שוב ושוב כל 12 שעות, תתפקד כאורקל חדש, ותזרים תשובות לשאלות שהעלו מבקשי האמת הלהוטים מכדור הארץ.

מתוך "כוכי הלכת", ספר חדש בהוצאת מודן. פרקי הספר עוקבים אחר כוכבי הלכת, ומפתחים בהשראתם דיון מקיף ורחב בנושאים המעסיקים עד היום את חובבי המדע וגם את מתנגדיו - עב"מים, אסטרולוגיה, דת.