אחוות הטבעת: מסע של קרח ואש באיסלנד
איסלנד שונה מכל מה שהכרנו - יש בה ויקינגים, קרחונים, גייזרים, מעיינות חמים ותופעות געשיות. דוד שטיינברג יוצא למסע בצפון הרחוק והיקר, אל המקומות שנראים כאילו אלוהים לא סיים את העבודה, ומגלה שכל מה שמספרים על איסלנד הוא אמת לאמיתה
מאז ומעולם איסלנד נשמעה לי כמו הדבר הכי שונה מכל מה שהכרתי: ויקינגים, קרחונים, גייזרים, מעיינות חמים, תופעות געשיות, ארץ שבה אלוהים עדיין לא סיים את העבודה. וכשהגעתי לשם גיליתי שכל מה ששמעתי אכן היה נכון. 

  

נקודת ההתחלה של מסלולנו ממזרח למערב, לעבר רייקיאביק הבירה,
הייתה אגילסטאד'ר (Egilstaðir), העיירה המרכזית במזרח איסלנד, הנמצאת על כביש הטבעת האיסלנדי האיסלנדי (Hringvegur, כביש מס' 1) שאורכו 1,339 ק"מ. 

 

ביציאה מאגילסטאד'ר שלל שדות כותנה המנוקדים בפריחה ירוקה וצהובה, וכל כמה קילומטרים גועש מפל מההרים אל העמק שלצידי הכביש. אולם, כעבור שעה וחצי של נסיעה משתנה הנוף והופך למדבר צונן - הצמחייה נעלמת והמישור נהיה יותר ויותר ירחי וצחיח, כל העת נראים מסביב הרי געש כבויים בעלי מבנה קונוס קטוע.

 

כעבור שעתיים נסיעה הגענו לצומת דרכים המובילה אל הפארק הלאומי Jökulsárgljúfur בו נמצאים שניים מהמפלים המפורסמים והמרהיבים באיסלנד: ה-סֶלְפוֹס (Selfoss) וה-דֶטִיפוֹס (Dettifoss), הנחשב למפל בעל כמויות המים הגדולות ביותר באירופה.


כל מה ששמעתם על איסלנד - אכן נכון (צילום: אמיר סביליה)

 

הגענו אל שערי הגיהינום 

אם ממשיכים מערבה, לכיוון ימת מיבאטן (Mývatn), מגיעים לאתר נמאפיאל (Námafjall), אתר געשי גיאו-טרמי, הנמצא על אם הדרך. במקום מעיינות רותחים, בריכות ענק של בוץ גופריתי רותח ומבעבע, סילונים של אדי מימן גופריתי

שורקים מתוך האדמה וריח כבד עומד באוויר. הכל צהוב, ונדמה שזוהי תמונה של כדור הארץ הקדמוני.

 

כמה ק"מ מזרחה נמצא לוע הגעש הפעיל קְרָפְלָה (Krafla), שהתפרץ לאחרונה בשנת 1984. קרפלה היא קַלְדֶרָה - "קדרה" געשית בקוטר 10 ק"מ, ואתר נמאפיאל הוא חלק ממנה. כדאי לסייר בין האתר לאזור הפעילות הגעשית בקרפלה, ולאחר מכן להמשיך עם הכביש מעבר לרכס אל ימת מיבאטן.

 

זוהי ימה יפהפייה ומיוחדת למראה, שנוצרה כתוצאה מהתפרצות געשית עצומה לפני 2,500 שנה. היא זרועה איים של לבה קפואה ומסביבה אתרים של נציבי לבה ושדות לבה עם תצורות מוזרות של בזלת שקפאה במים. הימה גם ידועה בכינוייה "ימת הברחשים", על שום נחיליהם הנראים כענן בתקופת הקיץ, ובאזור שוכנים מינים רבים של הציפורים הנדירות ושל דגה עשירה. 

 

על חופו המזרחי של האגם נמצא לועו של הר הגעש הגדול הברפיאל (Hverfjall) ולידו אתר Dimmuborgir - אזור של תצורות לבה ומערות. המקומיים נוהגים לספר כי אלו הם שערי הגיהינום, וטרולים ואֶלְפִים חיים שם (חלק מתצורות האבן מזכירות טרולים קפואים). אילו הופיע דרקון מאחרי אחד הסלעים - לא היה זה מפליא במיוחד, כי המקום נראה כלקוח מספר אגדות.


כדור הארץ הקדמוני? בוץ רותח באתר Námafjall (צילום: אמיר סביליה) 

 

זה היה בדיוק הרגע

משם המשכנו צפונה במדבר צחיח, אט אט שבו השדות והוריקו, ועימם הגיעו גם האגמים. סטינו מכביש הטבעת אל עיר הדייגים הקטנה והיפה הוסאביק, השוכנת לחופי מפרץ המעוטר פסגות מושלגות, וקפצנו חיש קל אל תוך סירת מפרשים בסגנון הישן (סקונר) לשיט צפייה בלווייתנים.

 

עצרנו לחופי אי קטן, עליו חיים אלפי פאפינים, שהגיעו בהמוניהם כדי לדוג במפרץ, ויצאנו ללב המפרץ כדי לחכות ללווייתנים. חיכינו. התכרבלתי במעיל. וחיכינו. הופיעו כמה דולפינים. המדריכים כבר היו לחוצים. ואז, לרווחת כולם, הופיע לווייתן מינקי (קטן יחסית). מעט אחר כך הופיעו גם לווייתנים גדולים יותר מזן Hunchback. אולם אני לכשעצמי, הייתי מרוצה גם אלמלא הופיעו - רק מהשהות במפרץ לבדה.

 

קילומטרים ספורים דרומית לחוג הארקטי, שאלתי את עצמי: מה חיפשתי, יהודי שכמוני, באמצע מפרץ בירכתי הצפון הרחוק, מתנדנד על ספינה קטנה? התשובה לא אחרה לבוא - בדיוק את הרגע הזה. השעה הייתה תשע בערב והכל היה עטוף אור כחלחל-כסוף. הים היה שקט, לווייתנים שחו מסביב, וקשה שלא להתרגש מהיונקים הגדולים העולים מן המעמקים למלא ריאותיהם באוויר.


מה חיפשתי באמצע מפרץ בירכתי הצפון הרחוק? (צילום: דוד שטיינברג)

 

על הספינה הגישו עוגת קינמון בלוויית כוס שוקו סמיך עם רום, ולאחר מכן כובה המנוע והועלו המפרשים. שטנו בשקט מהפנט. המשקה הנפלא, האוויר, הים, הדממה. לבסוף, הגיעו ארבע השעות המענגות אל קיצן, וחזרנו לנמל להתחמם במסעדה על הרציף בארוחת ערב חמה וטעימה.

 

שלושת אתרי החובה של האי

לא רחוק משם, בהמשך כביש הטבעת, נמצא מפל הענק הראשון גודאפוס (Goðafoss, מפל האלים). בשנת 999 לספירה, כך מספרת הסאגה, קיבל על עצמו אחד ממנהיגי איסלנד את הנצרות והשליך קבל עם את צלמי האלילים הנורדיים אל תוך המפל, ומכאן בא לו שמו. זהו לא המפל הגדול ביותר באי, אך הוא מרשים ויפהפה.


מפלי גודאפוס האגדתיים (צילום: דוד שטיינברג)

 

כביש הטבעת ממשיך מערבה, ומעבר לרכס הרים נופל אל פיורד רוגע, שבקצהו העיר אקוריירי (Akureyri) - בירת הצפון. זוהי עיר חיננית ויפה עם בתי מלון ומסעדות טובות, העומדת בצומת דרכים המובילות לפנים הארץ, בין הרים וקרחונים קטנים. מזג האוויר בנופים מרוממי הנפש משתנה בקיצוניות בין שמש מלאה לגשם שוטף והנוף מחליף צבעים.

 

למחרת, יצאנו לדרך כדי להגיע לשלושת אתרי החובה של האי, הסמוכים זה אל זה: הפארק הלאומי ת'ינגווליר (Þingvellir), גייזיר (Geysir) ומפלי גולפוס (Gullfoss).

 

הראשון מביניהם היה המקום ההיסטורי החשוב באיסלנד - "שדות האסיפה". לחופי ימת ת'ינגווליר (Þingvellir), אזור גיאולוגי מופלא שבו הוקם בשנת 930 לספירה הפרלמנט הראשון באירופה, ה"אלת'ינג" (Alþingi). במקום שדות לבה, קווי שבר טקטוניים, מפלי מים ונופי גן העדן. ביקור רציני בכל שכיות החמדה ידרוש יום שלם.

 

משם המשכנו אל גייזיר, אתר גיאו-תרמי שבו הגייזר הפעיל המפורסם ביותר באיסלנד Strokkur, המתפרץ כל 8-12 דקות בסילון אדיר המגיע לגובה של 10-15 מטרים. מדהימה במיוחד הבועה התכולה הענקית והיפהפייה, המופיעה בתחילת ההתפרצות.


 

אזור גיאולוגי מופלא. ימת ת'ינגווליר (צילום: אמיר סביליה)

 

האתר הבא היה מפלי הענק גולפוס - מפל דו-שלבי ובו כמויות מים אדירות הנופלות אל תוך נקיק עמוק. קשת תמידית מעטרת את עננת הקצף העצומה העולה מן המפל. בערב, אחרי נסיעה מסביב לאגם ת'ינגווליר, הגענו אל רייקיאביק הבירה.

 

רייקיאביק: קטנה, טרנדית ותוססת

רייקיאביק, העמוסה בתים צבעוניים בשלל צבעים, היא עיר קטנה בעלת חיי לילה מפתיעים. בשני הרחובות הראשיים, נפתחים בלילות שישי ושבת עשרות מועדונים ובארים מכל ולכל המינים, והסצינה לוהטת. העיר גדושה בצעירים ומבוגרים, תורים ארוכים במועדונים, כולם שותים אך אין שמץ אלימות באוויר. החגיגות נמשכות עד שבע בבוקר, ממילא לא מחשיך שם בלילות הקיץ.

 

למחרת, טיילנו בעיר: בניין הקתדרלה המודרנית והמרשימה - עם נוף יפה של העיר מהמגדל הנישא, מוזיאונים להיסטוריה מקומית ולאמנות עכשווית, בוטיקים יפים וטרנדיים, חנויות סוודרים איסלנדיים מדהימים - והכל במרחק הליכה. זו עיר עם סטייל, אך יקרה מאוד.

 

שני מקומות שהם חובה לכל תייר: דוכן הנקניקיות הקטן והמפורסם Baejarins Beztu ליד הנמל (בפינת הרחובות Tryggvagata ו-Posthusstraeti), שבו משתרך תור ארוך תמידי.

הנקניקיות פשוטות, טעימות וזולות; ומסעדת Saegreifinn שבנמל, ברחוב Geirsgata 8, המפורסמת במרק הלובסטר המסורתי שלה - שבה יושבים על דרגשי עץ המונחים על חביות ונהנים גם משיפודי פירות ים או בשר לוויתן טעימים וזולים להפליא.

 

בהמשך שמנו פעמינו אל בניין הפנינה המוזר (Perlan) - כיפת זכוכית ענקית, המונחת על מה שהיו פעם חמישה מכלי מים ענקיים ומשקיפה על רייקיאביק מגבעה גבוהה בקומת הקרקע נמצא מוזיאון הסאגות המופלא, המכיל פסלי סיליקון ריאליסטיים של דמויות מההיסטוריה האיסלנדית. בקומה התחתונה של הכיפה יש בית קפה עם מחירים סבירים, ובקומה העליונה - מסעדת יוקרה הסובבת על צירה תחת כיפת הזכוכית, עם מחירים אסטרונומיים. 


עיר קטנה עם חיי לילה מפתיעים. רייקיאביק (צילום: דוד שטיינברג) 

 

אתר מומלץ נוסף הוא הלגונה הכחולה, (Bláa Lónið- שימו לב, בשלטים מופיע השם רק באיסלנדית), הנמצאת כ-50 ק"מ מהעיר. זהו אגם מלאכותי, במרכז שדה ענקי של בזלת שחורה. המים לבנבנים ירקרקים, עקב פליטת המינרל סיליקה מהבזלת. מי הלגונה החמים נחשבים למי מרפא, ותמונת אנשים הרוחצים בבריכת אדים כחלחלה המוקפת בשלג מופיעה כמעט בכל צילומי התיירות של איסלנד. 

 

בכך הגיע אל קיצו ביקור קצר מדי באיסלנד. מומלץ לבלות באי כעשרה ימים בחברת התושבים מסבירי הפנים. אלו שאלו אותנו לא אחת האם אנו חושבים שארצם יקרה? "מאוד!" ענינו תמיד. "באמת?!" ענו לנו בפליאה אמיתית ומלאת סימפטיה. ועדיין, מומלץ בחום להגיע אל המדינה הקרה, שנראית לפרקים כמו פלנטה אחרת.

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה אחוות הטבעת: מסע של קרח ואש באיסלנד
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יומן מסע
    מפת המסלול
    צילום: דוד שטיינברג
    במעלה הפיורד ל-Seyðisfjörður
    צילום: אמיר סביליה
    ספינה לצפייה בלוויתנים
    צילום: דוד שטיינברג
    סילון גופרית הבוקע מהאדמה ב-Námafjall
    צילום: דוד שטיינברג
    בית קפה ציורי במדרחוב באקוריירי
    צילום: דוד שטיינברג
    קשת תמידית במפלי גולפוס
    צילום: דוד שטיינברג
    ynet ספיישל