יש עברייני בנייה מיוחסים
מדוע זוכה הבנייה הבלתי-חוקית בקיבוצים ובמושבים ליחס שונה מאשר במגזרי המיעוטים או בתחומי "הספר" בערים? אפילו הטיה אידיאולוגית לא יכולה להסביר זאת
במקומות רבים בארץ מתקיימת בנייה בלתי-חוקית, אבל אכיפת החוק והיחס לתופעה תלויים במגזר שבט נעשתה העבירה. זוהי דוגמה נוספת למדיניות מפלה, שפוגעת בהתגבשות נורמות של ציות חברתי ולפיכך בשלטון החוק.
מצד אחד, בעלי הון וגורמים במגזר הכפרי (במושבים ובקיבוצים) זוכים ל"אכיפה רדומה" של הבנייה הבלתי-חוקית, ללגליזציה בדיעבד שלה, ואף למתן הטבות - במסגרת מסלולי ההכשרה - ביחס לשומרי החוק. מצד שני, המדיניות ביחס לשאר האזרחים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהצעת התקציב לשנת 2008, היא לנקוט יד חזקה עם עבריני הבנייה - "הפולשים".
יסודות התקציב כוללים "צעדים לייעול הטיפול בבנייה הבלתי-חוקית". בדברי ההסבר עומדים מקבלי ההחלטה על ההיבטים השליליים, מתארים את ההפסדים הכלכליים למשק, שהסכום הכולל שלהם "נאמד במיליארדי שקלים", הנובעים מהיעדר גבייה, וקובעים כי "פרט להיבטים התקציביים, לתופעה השלכות שליליות על יכולת מימוש מדיניות התכנון" וכי מדובר ב"כרסום בשלטון החוק".
יש לברך על המודעות הגוברת ועל הטיפול המעמיק, אולם במקרה הנ"ל אין מנוס מהשוואת הנוסח התקיף שהתקבל להתייחסות הרכה, שלא לומר המיטיבה, לה זוכים למשל עברייני הבנייה במגזר הכפרי.
במגזר זה הפכה הבנייה הבלתי-חוקית זה מכבר למכת מדינה. דו"ח מבקר המדינה העלה ממצאים חמורים ביותר אודות היקפה בנחלות החקלאיות ובמרחב הכפרי בכלל, וציין את הפסד ההכנסות האדיר לקופת המדינה הנובע מכך. אבל ביזמים במרחב הכפרי בחרה המדינה לטפל באופן שונה בתכלית, שעיקרו מתן זכויות לעוברים על החוק, בין היתר מתוך הכרה במצב הקיים, ומתן הקלות כספיות דווקא למפרי החוק - עד כדי כך שמצבם עדיף אף על מצב חבריהם בני המגזר הכפרי שבנו כחוק.
מדוע בני המגזר הכפרי שונים בעניין זה ממגזרי המיעוטים או מבנייה בלתי חוקית בתחומי "הספר" בערים (למשל פרשת כפר שלם)? אפילו הטיה אידיאולוגית מאוד ברורה לא יכולה להסביר - ודאי שלא להצדיק - העדפה של מגזר שלם, ללא כל קריטריונים, על פני מגזר אחר. אין שום סיבה לתת פריבילגיות אוטומטיות למשל לאיש עסקים שקנה זכות לחכור מהמדינה נחלה חקלאית במושב ובנה עליה אולם אירועים בניגוד לחוק.
בנוסף, קשה להבין את השימוש בביטוי הלא שגרתי "קרקעות הלאום" (במקום הביטוי הרווח "קרקעות המדינה" או "מקרקעי ישראל") המשמש את נוסח יסודות התקציב. זהו ביטוי שמדיף ריח של התייחסות מפלה על בסיס לאום, ולא של אכיפה עניינית.
במצב השורר במדינה, הדרישה לאחידות ולשוויון בפני החוק מבטאת גם סיכוי ליצור פה משטר מקרקעין שאינו עשוי טלאים טלאים, שיש בו שוויון ושקיפות, ושמעורר כבוד בחברה הישראלית. אולי כך תוכל המדיניות הקרקעית להתבסס לא רק על הרתעה חלקית ואכיפה משטרתית ספורדית בכוח הזרוע, אלא על ציות אזרחי רחב.
ד"ר אלכסנדר (סנדי) קדר הוא פעיל באגודה לצדק חלוקתי ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
שכונת כפר שלם בת"א. כאן זה לא חוקי
באדיבות חברת חלמיש
מומלצים
