גילה אלמגור-אגמון: "תרומת אברים זה כמו לידה מחדש"
"תרומת איברים צריכה להיות חלק מהחיים, מעשה טבעי", אומרת גילה אלמגור-אגמון ומצטערת שאנשים חושבים על הנושא רק כאשר האסון, חלילה, מגיע אליהם הביתה
החתימה
"חתמתי על הכרטיס לפני כמה שנים. הרמתי טלפון וביקשתי לחתום על כרטיס התורם".
הסיבה
"האורגן ששמו גוף האדם, יכול לתת חיים, ברגע שמסיבה זו או אחרת הוא סיים את תפקידו. חובה עלינו לתרום ולהציל חיים".
התלבטויות
"לרגע לא התלבטתי טרם החתימה. אין לי שום אמונות או תקווה לגבי החיים שלאחר המוות. מחובתי לעשות בחיי את המקסימום גם כדי להפיק חיים טובים עד כמה שאפשר ובבוא היום, בלכתי, להציל חיים בתרומת אבריי".
גילה אלמגור-אגמון: "הידיעה שיימצא תורם נותנת לילדים תקווה" (צילום: דנה קופל)
פגשתי חולה
"כבר למעלה משלושים שנה אני עוסקת בפעילות עם ילדים חולים. במסגרת זו פגשתי ילדים שממתינים להשתלה וכאלה שעברו השתלה. בכל מפגש כזה עולה
המחשבה, כמה זה לא פייר שילד צריך לעבור את נתיב הייסורים הזה, את ההמתנה להשתלה.
"ילד שחולה במחלה קשה כלוא במחלתו. ילדותו כלואה בין בתי החולים והטיפולים בעוד חבריו בריאים ותוססים ונהנים מילדותם. הילד יודע ומבין זאת ונותר רק לנסות להקל עליו. הידיעה שיימצא תורם היא שנוטעת בו את התקווה".
התרומה והדת
"אני מחזקת את דבריו של יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, שאמר שאין מצווה גדולה יותר מתרומת אברים. לדעתי, עליו ועל כל המנהיגים הרוחניים והדתיים לצאת בקריאה הן למגזר הדתי והן למגזר החילוני, על מנת להפנים בקרב קהלם כי תרומת אברים היא מצווה גדולה וכי מדובר בהצלת חיים".
פרויקט תורמים לחיים:
כולנו בני אדם
"אני לא יכולה לסבול את האבחנה בין אדם לאדם. מה זה לא לתרום לערבי? רק לאחרונה שמענו על מספר משפחות ערביות שתרמו את אברי יקיריהן ליהודים. אדם הוא אדם. ההגבלות הגורפות לא מקובלות עלי. אני מוכנה לתרום את אברי כדי שיצילו את חייו של אדם באשר הוא אדם. לא אכפת לי מה צבעו, גזעו ודתו".
חינוך
"בארץ אין מודעות לתרומת אברים וזאת בעיה קשה מאוד. בכל פעם שמתרגש אסון על משפחה והיא מחליטה באצילות ובנדיבות לעשות את המעשה הנפלא ולתרום את אבריו של יקירה, אנחנו קוראים על כך בכותרת העיתון. זה לא צריך להיות כך. זה צריך להיות חלק מהחיים, מעשה טבעי.
"אולי המצב ישתנה בעזרת חינוך מגיל צעיר. שכל אחד ידע מגיל צעיר שחובתו לתרום את אבריו אם חלילה יתרחש אסון".
מילה לספקנים
"לצערנו, אנשים עוסקים בכל כך הרבה דברים אחרים וחושבים באנוכיות, אך כאשר האסון, חלילה, פוקד את פתח ביתם, משפחתם או חוג מקורביהם, אז הם מבינים את החשיבות שבתרומת אברים.
"אנחנו, רוב האנשים, לא רופאים. אין לנו את היכולת לרפא, אבל כן יש לנו את היכולת להציל באמצעות תרומת אברים. אנחנו חיים את חיינו, עובדים קשה ומתפרנסים, מקימים משפחות ומולידים ילדים כדי להמשיך ולקיים את הדורות הבאים. ברגע שחיינו מסתיימים ניתנת לנו האפשרות להציל את חייהם של אחרים. בעיניי, תרומת אברים זה כמו לידה, לידה מחדש - אנחנו יכולים לבנות וליצור חיים".
כבר חתמו על כרטיס אדי ומפצירים גם בכם להציל חיים:
לפנייה לכתב/ת 
