לבדה עם שלישייה ו-3,400 לחודש. מונולוג
"המלחמה היא יום-יומית, בכל בוקר אני קמה ויוצאת למלחמת הישרדות", מספרת ל-ynet ליאת, אם חד-הורית, שעבורה - "יום העוני" חל כל השנה
ישראל מציינת היום (ד') לראשונה את יום המאבק הבינלאומי בעוני, ומצטרפת בכך למדינות אחרות בעולם המציינות את היום הזה, מאז החליטו פעילי זכויות אדם לקיימו ב-1987. עמותת "ידיד" וגופים נוספים יציינו את היום בסדרת מפגשים ופעילויות הסברה נוספות ברחבי הארץ. ליאת, אם חד הורית מבת-ים, חווה את העוני על בשרה מדי יום.
לבדה היא מגדלת שלישיית פעוטות, אותם היא מנסה לפרנס כקופאית במרכול פרטי, ובשכר של 3,400 שקלים לחודש. למרות שליאת זכאית לדיור ציבורי, היא טרם קיבלה דירה. במקום זה, היא מקבלת מחברת עמידר סכום כספי, ומוסיפה מכיסה אלף שקלים כדי לשלם את שכר הדירה שעומד על 550 דולר.
חוב הארנונה של ליאת לעירייה עומד על 10,000 שקלים, ומדי כמה חודשים היא נאלצת להאיר את הבית בנרות בשל ניתוקי החשמל הנגרמים בגלל חובה לחברת החשמל. "לילדים שלי יש חנוכה כמה פעמים בשנה", היא מספרת, "הם פשוט שואלים אותי למה יש נרות ואין אור, ואין לי מה לומר, אז אני אומרת שזה חג. אני אף פעם לא גומרת את החודש. לא פעם מצאתי את עצמי גם בלי אוכל במקרר, שלא לדבר על זה שאני רק חולמת לקנות בגדים לילדים שלי".
"המדינה דורכת על החלשים ופשוט לא רואה אותנו", אומרת ליאת. בכל בוקר היא יוצאת לעבודה וחושבת על איך לעבור את היום בלי שינתקו לה חשמל ומים, ואיך תמצא אוכל לילדיה הקטנים. "הייתי רוצה שהמדינה תנהג אחרת עם אמהות חד הוריות", היא אומרת, "אני קמה בכל בוקר לעבוד, אבל המשכורת לא מספיקה ואני שוקעת יותר ויותר". לדבריה, "המלחמה היא יום יומית, בכל בוקר אני קמה ויוצאת למלחמת הישרדות". ליאת מספרת כי לעתים היא נאלצת לקבל אוכל מעמותות. "באיזו מדינה אני חיה?", היא שואלת, "אני הרי לא בטלנית, אני עובדת ומנסה לפרנס".
היא לא מבקשת עזרה רבה מהמדינה, אך היא סבורה שהמדינה חייבת להיות מודעת לצרכים של אמהות חד הוריות. "כשהילדים שלי יגדלו המדינה תצטרך אותם בשביל הצבא, ומה המדינה נותנת לי שאפשר להעניק להם היום?", היא שואלת.
"תעזרו לי לעלות למעלה ולא לשקוע", היא מבקשת, "יכולים לשאול אותי למה ילדתי את הילדים, אבל לכל אמא אני מאחלת ילדים כמו שלי. בסך הכל אני רק רוצה בית ואוכל להאכיל אותם ולא להזדקק לאוכל מעמותות. אני ממש מתביישת מהמצב הזה, כי אני לא מסוג האנשים שיבואו ויבקשו. זה מה שמגיע לילדים שלי? לראות אותי בוכה? שילד ישאל אותי אם קיבלתי משכורת ואני יכולה להרשות לעצמי לקנות לו שניצל?".
לפנייה לכתב/ת 
