ביקורת: מועדון הקצינים - אין אותות הצטיינות
בגדול, שום דבר לא רע ב"מועדון הקצינים‭,"‬ מדווח מייג'ור זיו לנצ'נר מהיעד המכותר, אבל תמורת 400 שקל ממוצעים לזוג אפשר היה לצפות לעוד כמה אותות הצטיינות מלבד הספייר-ריבס

בעולם שכולו תדמיות ודימויים, גם מסעדה משחקת איתך משחק. אם היא קוראת לעצמה "מועדון הקצינים‭,"‬ מגישה מנות ברוח המטבחים האסיאתיים, ואומרת שהיא מעלה אסוציאציות של ארוחות שהוגשו לקצינים בריטיים במזרח-הרחוק, זה מה שהיא רוצה שתרגיש לגביה - גם אם היא מבשלת אוכל שמזמן לא זר לך,

גם אם היא יושבת לא בשנחאי לפני מאה שנה, אלא ברחוב הארבעה הכה עכשווי והכי תל-אביבי. אבל למה לקלקל לה את המשחק. מייג'ור לנצ'נר, איפוא, הולך לאכול בלאדי ארוחת ערב.

 

במבט ראשון, מועדון הקצינים רושמת הצלחה. העיצוב הנאה והסולידי - קיר לבנים חשוף מעל הבר, הרבה שחור, מאווררי תקרה איטיים - מבטא אלגנטיות ללא התנשאות, משהו שמעצמות זרות (וגם השם היהיר של המסעדה הזאת) לא ידעו לעשות.

 

המקום החדש לא צמח משום מקום. הבעלים, רימון בן-יקיר, הוא גם בעליה של רשת "ג'ירף", כלומר, האיש שפיצח את הקוד הגנטי של הנודלס, לפחות בפי הסועד הישראלי. חוט דק מקשר בין ה"ג'ירף" ל"מועדון", ומעניין אם אפשר יהיה לאחוז היטב בשני קצותיו. כי "ג'ירף", וזה סוד הצלחתה, ממקסמת את אוכל הרחוב המזרח-רחוקי בגרסתו העברית, בתנאים השווים לכל נפש. ואילו המועדון, סנובי משהו כדרכם של מועדונים, משרטט רף גבוה יותר. כאן מעוצב, כאן מעודן, וכן, דיר פרנדז, כאן יקר.


מנה שראויה לצל"ש. טאטקי בקר (צילום: צביקה טישלר)

 

יקר זה אומר, שבלי להשתגע אפשר לדלג לעבר ה-400 שקל לזוג (לפני יין‭.(‬ יקר זה אומר, שהמנות האסתטיות וחטובות הגזרה לא גדולות במיוחד, ולחלק מהסועדים - נו, אתם כבר יודעים איזה חלק - יש עיניים ותיאבון גדולים יותר. זה המקום לאבחנת שובע מעניינת שתרמה הסועדת המלווה: במסעדות מסוג זה לא מוגשים סותמי-תיאבון פחממתיים כלחמניות בהתחלה או תפוחי-אדמה באמצע. וכדי לשבוע מספייר ריבס צריך לפרק את כל החזיר.

 

אל תבינו מזה שכדאי לוותר על הספייר ריבס - ממש לא. בשר הצלעות המזוגגות בדבש וביין אורז סיני יצא למחול עליז בבטני, מיד לאחר שנשר בהתנדבות מהעצמות. ואפילו את העצמות הייתה מי שמצצה שם.

 

מנה נוספת הראויה לצל"ש היא טאטקי בקר - ראשונה קרה שמציגה פרוסות דקות ומדויקות של פילה בקר חרוך מינימלית, במשרה מלבב של ג'ינג'ר ושמן שומשום וכל מיני.

 

אבל לא כולן כאלה מקסימות. צ'או פן פירות ים, נציג אגף הדים סאם, הוא מין בלינצ'ס סיני מתוחכם מבצק אורז שקוף - מעניין, אך לא מעלף. סלט תאילנדי מרענן אכן מרענן, ולא יותר, בטח לא ב-33 שקל למנה ראשונה. השרימפס כרישה וצ'ילי הם עיקרית חביבה, שאפשר להיתקל בחביבות כמוה במסעדות בלתי ממותגות. וקרם המסקרפונה לקינוח - אסיאתי כמו רומנו ברודי - עושה נעים בפה, ותו לא.

 

שום דבר לא רע כאן, והכל נראה ממש יפה. אבל אם צבא הלקוחות של מועדון הקצינים צועד על קיבתו, חלקו יישאר כשחצי תאוותו בבטנו (אלא אם יחליט לפרום את כיסו‭.(‬ ואם כבר משמעת צבאית, אשמח אם יחילו אותה על כמה מהאורחים. השולחן הדו-זוגי לצידנו טירחן ללא הרף הלצות קולניות, וגם פרע את ארנקה של אחת מחברותיו וקרא בקול טקסי את כל התעודות. במועדון קצינים ג'נטלמני שמכבד את עצמו, היו מטביעים אנשים כאלה בחבית רום.

 

"מועדון הקצינים", רחוב הארבעה ‭,21‬ תל-אביב. טל. 03-6851155.

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ביקורת: מועדון הקצינים - אין אותות הצטיינות
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ynet ספיישל