בדיה או חשיפה, מה טוב יותר לאהבה?
בזכות האינטרנט פנטזיה יכולה להשתלב בחיים האמיתיים. שתי התפתחויות סותרות המתרחשות ברשת יכולות להשפיע על אופייה של אהבה בעתיד: היכולת להסתתר מאחורי כינויים בדויים, לעומת חשיפה גדולה, כמו ברשתות חברתיות
דמות בדויה אינה חיה בבית יחד עם אהובי ליבה, אבל היא כבר לא פנטזיה בלבד. היא עשויה כולה ממילים, אבל היא מסוגלת לנהל באינטרנט שיחה של ממש, להעניק תמיכה נפשית שלא תסולא בפז, ואפילו להעניק חוויית סקס שמימית. אי אפשר לשבת חבוקים עם דמות בדויה אל מול השקיעה, אבל אפשר להעביר איתה שעות מרתקות אל תוך עומק המחשבה ועד לרבדים הרגישים ביותר של הנפש. זה טוב, כי יש לדמות בדויה יתרונות משלה. היא יכולה למשל להישאר צעירה ויפה תמיד, ואין צורך למרוט למענה שיער מהגבות או מהגב ולא לעשות דיאטה.
מדובר כאן בשינוי מהפכני: בפעם הראשונה פנטזיה יכולה להשתלב בחיים האמיתיים. הפנטזיה נשארת פנטזיה, אבל האינטרנט יוצר עבורה מקום בתוך המציאות. דמות שאין לה קיום אלא בצורה של מילים, עונה באמת למיילים ולהודעות מסנג'ר, והיא יכולה לגרום לכך שבאמת יתאהבו בה כמו שמתאהבים בדמות אמיתית.
ואז הגיעו הרשתות החברתיות. רשת חברתית מייצגת פן אחר של האינטרנט, מהפכני לא פחות - החשיפה. דמות בדויה בנויה על היכולת המפליגה של האינטרנט להסתיר, בעוד שרשתות חברתיות, ולא רק הן, בנויות על היכולת המפליגה של האינטרנט לחשוף.
לא יישאר מה להסתיר
עוד מעט, ובמידה לא מבוטלת כבר עכשיו, בזכות שיטת הגיגול, לא נפנה את הרגשות כלפי אדם אחר בלי לבדוק לפני זה באינטרנט במי מדובר. הרשתות החברתיות, כדוגמת פייסבוק שנכתב עליה כאן בערוץ בשבוע שעבר, הן תרומה נכבדה בכיוון. הן כוללות פרטים אמיתיים של המנויים שלהן, כמו שם, מצב משפחתי, תחומי עיסוק ועניין, ושמות של חברים. פרטים שהיו ידועים עד עכשיו רק במסגרת של חוג מכירים מצומצם, נהפכים להיות נחלת הכלל.
וזה לא הכל. הצלבות שונות בין הפרטים הגלויים יכולות לספק מידע נוסף, שלא מרצונם של מנויי הרשת החברתית. גופי מודיעין ברחבי העולם מכירים את השיטה: קוראים עיתונים שעברו צנזורה, מצליבים מידע בתוך אותו עיתון, או בין עיתונים שונים, ולומדים על מידע שהצנזורה היתה שמחה לצנזר. רשת חברתית יכולה להפוך כל אחד ואחת מאיתנו לגוף מודיעין רב הצלחות.
התערבתי השבוע עם קולגה על כך שאני יכול להדהים אותו במידע שאפשר למצוא עליו באינטרנט. ניצחתי בהתערבות, הוא נשאר עם פה פעור. התחלתי עם מידע דל ביותר - שם פרטי של הקולגה, שם משפחה, שם אשתו, מקום עבודה ועיר מגורים. מספיק בהחלט. גיגלתי את שמו ומצאתי פרטים שהוא עצמו פרסם לפני כמה שנים, והנה הפתעה - רשום לצדו שם של אשה אחרת. כלומר, הוא גרוש, או פרוד. הגעתי לפרטים שהוא פרסם על עצמו באחרונה, ושם רשום שמה של אשתו הנוכחית. גיגלתי את השם של אשתו לשעבר ומצאתי פרטים על מצבה המשפחתי בימים אלה, על תחום העיסוק שלה, ונדמה לי שגם עליתי על בלוג שלה, לפי קישור מסוים שמצאתי באחת התגובות שלה לפורום כלשהו. הבלוג מתאר מערכת יחסים סוערת. אבל נעצור כאן, לפני שאני מגלה יותר מדי.
למה, אם כן, אנחנו לא נזהרים? בגלל התחושה של חדר סגור. יושבים בחדר סגור בבית, מול המחשב בלבד, בלי להרגיש את המיליונים שאורבים לכל פיסת מידע. פנים אל פנים, עם אדם אחד, זה יכול להלחיץ יותר מאשר מיליונים בלתי נראים. הלבן בעיניים יכול להביך יותר מאשר העולם כולו.
גורם החדר הסגור משפיע גם על בלוגרים שאינם מסתירים את שמם, או על בלוגרים שאינם טורחים יותר מדי להסתיר את עצמם מאחורי הכינויים הבדויים שלהם. סודות הנפש שהם מפרסמים אינם ידועים אפילו לבני או בנות הזוג שלהם. אני יכול לספר, למשל, על בלוגרית בהריון שסובלת מחוסר תשומת לב מצד בעלה, והיא לא יודעת איך להגיד לו. אני גם יודע על כל חבריה בעבר של בלוגרית אחרת, ששומרת אותם בסוד מהחבר הנוכחי שלה..
ככלל, הרשתות החברתיות מצטרפות לגורמי חשיפה נוספים של האינטרנט. מאגרי מידע, למשל, שמטרתם חיובית והם נשמרים על פי חוק במחשבים שנעולים בחדרי חדרים, נוטים לזלוג אל האינטרנט, חוק או לא חוק. רק באחרונה התבשרנו על מאגר מידע של כל תושבי ישראל, שנחת בשלמותו באינטרנט. ולפני שנים אחדות, נרצחה איימי בוייר, צעירה אמריקנית, על ידי צעיר שאיתר אותה בעזרת מאגרי מידע שהיו גלויים באינטרנט.
כיוון חיים כללי של חוסר בושה
ההתפתחויות האלה ישפיעו, אם לא כבר משפיעות, על נורמות הבושה. אם היום מקובל שלא למסור יותר מדי פרטים על עצמך, ובכל מקרה לא לכל אדם מזדמן, בעתיד יהיה מקובל למסור מה שיותר פרטים, ובלי לברר לאן מגיע המידע. אם השמירה על פרטים אישיים נחשבת היום מכובדת, בעתיד היא תחשב התנהגות חריגה, לא חברתית, או פגם אישיותי. נרצה או לא נרצה, הטכנולוגיה, והאינטרנט בראשה, מעצבת כיוון חיים כללי של חוסר בושה.
מה זה אומר על הרגלי האהבה? אם עד כה, האהבה יצרה אינטימיות על ידי הסרת הבושה בין בני ובנות הזוג, בעתיד הדי קרוב לא יישאר כבר הרבה מה לחשוף. הרגע הראשון של האהבה, בו המידע מתחיל לזרום ללא בושה, לא ירגש יותר. בני ובנות הזוג יגיעו כבר מוכנים. הם יידעו זה על זה כמעט את הכל, כולל סודות כמוסים, מחשבות ורגשות. ייתכן שנקודת ההתחלה תהיה חוסר בושה.
איזה מין בני אדם נהיה?
יש לנו אם כן, שתי התפתחויות סותרות באינטרנט. חיים שמצניעים את האמת מאחורי כינויים בדויים, במקביל לחיים גלויים לעיני כל. מצד אחד, יכולת מרתקת לנהל יחסים אינטימיים בלי לדעת כלום על האמת, ומצד שני – יכולת רבת עוצמה לחשוף את כל האמת.
איזה כיוון צפוי לנצח? איזה סוג של אדם נהיה – האדם הביישן שבודה את עצמו, או האדם חסר הבושה שאין לו בעיה עם האמת המלאה?
אולי השילוב בין שתי האפשרויות יעצב את האדם העתידי. אני מהסס אם לנקוט עמדה. למה לא להשאיר את הצגת הדברים ברמה של שאלה? אכתוב על זה בשבוע הבא.
