הסמוראים של המאה ה-21

בפסטיבל ההיסטוריה של טוקיו, שהתקיים לאחרונה, נערכה צעדה מסורתית של 47 רונין, סמוראים ללא אדון, רובם בגיל הזהב, עדיין לבושים בבגדי הלוחמים שלהם.

הצעדה התקדמה במורד הרחוב, והגיעה למקדש קטן, שעל קירותיו ציורים המתעדים את סיפור צ'ושינגורה (Chushingura) - הסיפור המפורסם ביותר בהיסטוריה של הסמוראים, וללא ספק האהוב ביותר על היפנים. הם אינם מחמיצים אף הזדמנות להעלותו מחדש.

47 רונין צועדים בסך (צילומים: ויקי בן ארי) 

גזר הדין: חרקירי

הצ'ושינגורה מבוסס על ארוע אמיתי שקרה ב-14 בדצמבר 1703, המוכר גם בשם "נקמת אקו". באותו לילה פרצו 47 סמוראים, לאחוזתו של שר הטקסים, קירה יושינאקה, שבטוקיו. הם תפסו את קירה והאשימו אותו במות אדונם, אסאנו נאגאנורי, ולאחר מכן הרגו אותו בחרב שבה השתמש אדונם המת לביצוע החרקירי שאולץ לעשות לעצמו. לסיום, הם כרתו את ראשו והניחו אותו על קבר אדונם כנקמה, והסגירו את עצמם לשלטונות.

סמוראים לבושים בשיריון בפסטיבל ההיסטוריה

זה היה סופה של יריבות שראשיתה כמה שנים קודם לכן, בשנת 1701. היו אלה ימיו של השוגון החמישי טוקוגאבה צונאיושי, אשר מינה את אסאנו נאגאנורי, בימים ההם שליט אזורי בדרום יפן, לקבל את פני משלחת הקיסר. הוא צירף אליו גם את קירה יושינאקה, כיועץ לענייני טקסים.

ביום קבלת הפנים, עלב קירה באסאנו, והלה שלף את חרבו וניסה להורגו. למרות שקירה רק נפצע, עצם שליפת החרב בטירת השוגון הייתה עבירה שדינה מוות. אסאנו נשפט, נמצא אשם ועוד באותו היום ביצע את גזר הדין - ספוקו, מעשה חרקירי. בנוסף, אדמותיו הוחרמו, הסמוראים שלו פוזרו ונהפכו ל"רונין", סמוראים ללא אדון.

הסמוראים, ובראשם המנהיג אויישי קוראנוסוקי, נשבעו לנקום את דם אדונם. הם ידעו מראש את מחיר המעשה, אך הפגיעה בכבוד העצמי שלהם ושל אדונם הביאה אותך להקריב את עצמם להגשמת אידיאל הנאמנות. במשך כשנתיים הם תכננו את המבצע בסבלנות רבה. הם ידעו שקירה חושש מהם ומקיף את עצמו בשומרים, ולכן  הם התפזרו בכוונה לכל עבר עד שקירה שוכנע שהסכנה חלפה ושחרר את שומריו - ואז ביצעו את נקמתם.

מצעד הגיישות בפסטיבל ההיסטוריה

אם בודקים את סיפור הצ'ושינגורה אל מול ספרי ההיסטוריה, לא תמיד נמצאת התאמה בין השניים. אולם ניכר שהיפנים הקפידו להנציח את המעשה כפי שהם הבינו אותו, וכפי שהם מעוניינים לראות את עצמם. המסורת אף מספרת שאם תלמד את הסיפור הזה, תוכל להבין את היפנים.

עדיין מוצאים בו נחמה

הארוע המחריד התרחש בתקופת של שלום ורגיעה שארכה כמאה שנה, בה התדרדר מעמדם של הסמוראים, שהיו עתה לוחמים ללא מלחמה, בעלי מעמד אך ללא תפקיד. בארוע זה באו ליד ביטוי כל התכונות המזוהות עם הסמוראים, החיים לפי קוד ה"בושידו": התנהגות אדיבה, אומץ, הקרבה, כבוד העצמי, התמדה, ריסון ונאמנות.

גם כיום, כשלוש מאות שנה לאחר האירוע, עדיין מהווה מקדש סנגאקוג'ין (Sengakujin), שבו קבורים הסמוראים, מקום עלייה לרגל ליפנים רבים. במוזיאון הצמוד למקדש מוצגים המדים שלבשו, המסמך שחתמו כשנשבעו לבצע את הנקמה ועוד פריטים מאותה תקופה.

עשן הקטורות שאינו פוסק. מקדש סנגאקוג'י

בביקור במקדש קשה שלא להתרשם מזרם המבקרים, הכולל משפחות עם ילדים, שאינו פוסק לרגע, ועימו גם עשן הקטורת על המצבות. בתקופה שבה מטשטשים הערכים המסורתיים, הם מוצאים נחמה וחיזוק במעשיהם של הסמוראים, ובכל שעות היום אפשר לראות שם יפנים המניחים מקלות קטורת על הקברים ואומרים תפילה.