אוהבים אותך, יא ויצטום
דוד ויצטום טעם מכוכבות האינסטנט (ותודה לסרטון של ערוץ 1), אבל עמוק בפנים הוא נותר אותו אליטיסט אירופאי שלמדנו לאהוב. כשהוא לא מככב בסרטונים הוא מסביר שצריך אגרה כי "לחנך לדמוקרטיה עולה כסף", מאמין שיונית צריכה להמשיך להגיש לבד ועדיין מחכה שיתפנה מקום בקול המוזיקה
כדור הארץ מסתובב, משתנה, מתחמם גלובלית, אבל דודו ויצטום נשאר אותו דודו ויצטום. יש לו סדר יום קבוע כבר שנים: "מהיום למחר" מדי ערב, "גלובוס" פעם בשבוע. והוא גם נראה בדיוק כמו לפני 10 שנים, כשהערוץ הראשון עוד נצפה ביותר משני בתים. תמיד שם, עושה עבודה מדויקת, מביא לכם עוד סיפור שמעטים מכם יעריכו באמת כי רובכם צופים בערוצים המתחרים. אבל בסוף החודש שעבר היתה לו עדנה, שלא נאמר פריצה לעולם הרייטינג, כוכבות לרגע, בעקבות תפקיד ראשי שגילם בסרטון פארודי שהופק עבור ערוץ 1.
בסרטון נראים ויצטום וכמה מעמיתיו לבניין ברוממה כשהם לבושים מדים ומלחכים אבק במטרה להציל את ערוץ 1. וכך, בהקלקת עכבר, הפך ויצטום מסלב שוליים מכובד שמאמין בבישולים איטיים, לדודו ויצטום אינסטנט סטאר (סמל סקס, יש שיאמרו), וזכה לשלוש דקות של תהילה עתירת טוקבקים. אבל מסתבר שלא קלה היא, לא קלה, דרכו של ויצטום לתהילה. "כשראיתי את התסריט חשכו עיני". הוא משחזר. "הפלמ"ח, רימון, עניינים, אבל מנהל ההפקה והבמאי שכנעו אותי. סמכתי עליהם, הפקדתי את רוחי בידם, ויצא בסדר".
זו לא הפגישה הראשונה שלו עם תרבות הפופ. ישנה הזוגיות עם עמנואל הלפרין שנסתיימה מזמן אבל תיזכר לו לנצח, "ויש גם סרט אחד, שנקרא 'מבצע סבתא'", הוא מתוודה. "בסרט הזה אחד הילדים הערסים האלה, שהאח הלא יוצלח מדריך אותם, בא עם סכין לאח הזה והוא אומר לו 'יש לך מזל שאני אוהב אותך, יא ויצטום' אז יש כבר תקדים לשימוש המצחיק בשם".
צפית ב"מבצע סבתא"?
"כן. אבל אני יודע את השורה בזכות הסטודנטים שלי. אני מלמד קורס בתקשורת באוניברסיטת תל אביב, וכל שנה אחד התלמידים שלי מביא את הסרט הזה כדי להראות בכיתה".
אולי תעשה סדרה של סרטונים לאינטרנט?
"הספיק לי. צילמנו במשך יומיים ואל תחשבי שלא העבירו את זה עריכה מאוד מסיבית. חוץ מזה כולם כמובן אומרים: 'למה ערוץ 1 מוציא כסף על דברים כאלה?' שיווק זה דבר מאוד חשוב וזה אחד הדברים שערוץ 1 לא חזק בו. כמו לשלם משכורות בזמן, למשל. אבל כן, היו תגובות מצוינות. מאוד הופתעתי. אולי אני צריך לאמץ את הכובע והמשקפיים של הקליפ".
שבטח עשה יותר רעש מתוכניות בערוץ הראשון.
"זה בטוח. אבל צריך לקחת את זה בפרופורציה".
אחרי שהוא עושה כמיטב יכולתו לצנן את ההתלהבות סביב אפיזודת האינטרנט שלו, וגם מסמיק לא מעט כשהוא מודה לכולכם על המחמאות, מסביר ויצטום למה הוא נשאר בערוץ 1 ולא מאמץ סוכן ונוסק לערוץ 2.
"אני מאמין בשידור הציבורי. אני חושב שאנחנו צריכים לקנות הפקות ישראליות ופחות להפיק בעצמנו, כי אין תקציב לזה. אבל יש מקום גם לדברים פחות נצפים, גם להם יש קהל. לתוכניות שזוכות ל-4-5 אחוזי רייטינג, יש צופים כמו מספר קוראי 'הארץ' אז מה, אין מקום ל'הארץ'? אגב, אותו דבר עם מופעי רוק למשל. הם מכוונים לקהל מאוד ספציפי ומביאים את אותם אחוזי צפייה. וככה גם משדרי ספורט למעט כדורגל וקצת כדורסל".
ומה אתה חושב על האגרה?
"פעם הרי שילמו אגרות על כל דבר. היו משלמים מס בקולנוע, מס עינוגים. אבל בנחיצות של האגרה מפקפקים בכל העולם. למה באמריקה, למשל, זה בחינם? לי אין תשובה לזה. זו בעיה. אבל אני חושב שחלק מהדמוקרטיה זה שידור ציבורי. היום אנשים גם חושבים למה לשרת בצבא בכלל. אם ערוץ 1 משדר שידורים גרועים אז אומרים 'אמרנו לכם'. ואם הוא משדר שידורים טובים אז שואלים מאיפה הכסף. לחנך לדמוקרטיה זה עולה כסף".
נשיא ההפכים
לתקשורת הגיע ויצטום במקרה. "למדתי מוזיקה באוניברסיטה, הסתבר לי שבקול ישראל מחפשים עובדים, אז הגעתי, וחיכיתי שיתפנה מקום בקול המוזיקה. עד היום אני מחכה".
ויצטום. מנסה לעשות את ההיפך מהמהדורה המרכזית (צילום: גיל יוחנן)
איך אמצעי המדיה החדשים משפיעים על העבודה שלך?
"אני צופה במהדורה המרכזית ובתוכנית שלי, מנסה לעשות ההיפך. כשיש יום מסוים שקשור בפוליטיקה, אני עושה משהו שהוא לא פוליטיקה. יש כל כך הרבה מדיה שאני לא מרגיש שאני מחויב לכרונולוגיה, כי הצופים כבר יודעים מה קרה בחדשות. פעם כשהיה ערוץ אחד, אם לא היו מספרים לך לא היית יודע. היום אתה יודע מאתר הבית שלך".
אז איך המהדורות המרכזיות בשמונה שורדות?
"אני חושב שהמהדורות המרכזיות בערוץ 2 וערוץ 10 הן בכלל לא מהדורות חדשות. הן באות להגיד לצופים מה עומד על סדר היום של האליטה בישראל. לרוב זה גברים בגיל העמידה ונשים יפות, כולם לבושים בחליפות ומדברים כמו בטקס והם לא באים להגיד לך שקרה משהו חדש. הם באים לבשר לך שלא קרה שום דבר חדש. העשירים נשארו עשירים, העניים נשארו עניים והדתיים יישארו בשוליים. אם יש פתאום מלחמה - אנחנו פטריוטים ואוהבים את צה"ל, ואם אנחנו מבקרים את צה"ל - זה כדי שהוא יהיה יותר טוב. החדשות של שמונה, לא רק פה, אלא בכל מקום, הן אישור שהכל בסדר, שלא קרה כלום".
אבל בכל זאת ערוץ 2 ממלכתי, ערוץ 10 נשכני.
"אני חושב ששני הערוצים מתחפשים ב-20:00 לערוצים ממלכתיים. אי אפשר לומר שיעקב אילון מגיש מהדורה לא ממלכתית. גם לונדון וקירשנבאום הם אמנם נשכניים, אבל הם התגלמות הממלכתיות. הם הרי מלכי הפטריוטיות, מלח הארץ. הם ההמשכיות בין הטלוויזיה הישנה לטלוויזיה החדשה. אבל הערוצים המסחריים הולכים לכיוון שאי אפשר לחזות אותו, אז למרות האיצטלה הממלכתית, הערוצים האלה בכל זאת נשלטים על ידי כוחות מסחריים, וכאן הערוץ הציבורי צריך להיות עוגן. שתדע ששם תמיד תהיה מהדורה נטולת פניות".
להגיש את מבט לא הציעו לך?
"אף פעם".
היית רוצה?
"קודם שיציעו. אני באמת לא יודע ובטח שלא שולל. אבל אני הרבה יותר אוהב להיות מסוגל פתאום להעיר הערה בהומור, או בביקורת או בסאטירה מאשר לקרוא מהטלפרומטר".
גאולה אבן היא לא בדיוק בובת הקראה.
"אבל מה שהיא יכולה לעשות ב'יומן', לא בטוח שהיא תוכל לעשות ב'מבט', כי שם הצופה עוקב אחרי כל הרמת גבה של מגיש החדשות. אני גם לא חסיד של הגשה משותפת. אני חושב שגאולה מוכשרת בכל מה שהיא עושה וההגשה המשותפת בערוץ 2 וערוץ 10 רק פוגמת. כשיעקב אילון מדבר את מסתכלת גם על מיקי ולהפך, את לא יכולה שלא לראות מה הם עושים, ובאיזשהו מקום זה מביך ונראה מוזר.
ויצטום ברוממה. החדשות של שמונה הן אישור שאין חדש (צילום: גיל יוחנן)
"כשאני צופה עכשיו ביונית כשהיא מגישה לבד, זה נראה לי הרבה יותר משוחרר, הרבה יותר זורם. כשאתה מנחה בזוג, אתה צריך לייצר כימיה בינך לבין המנחה השני, ובהגשה לבד אתה מנסה ליצור כימיה בינך לבין הצופה אז זה נראה הרבה יותר טבעי. זה מתאים בתוכניות בוקר, וכשלונדון וקירשנבאום מריצים דאחקות זה נחמד, אבל במהדורות חדשות מרכזיות באמריקה, באנגליה, בגרמניה, בכל מקום ההגשה היא לבד. אז אני לא מבין למה צריך את זה כאן".
כבר באירופה היינו אליטיסטים
למעט מבוכה אירופית קיומית בסביבה לבנטינית רועשת, ויצטום תמיד נראה בשליטה. עומד מחוץ לבריכת התככים והאגואים המנופחים, נקי משערוריות, למעט רבב הקלאסיות והאליטיזם האירופי שדבק בו גם כשערוץ 1 נחשב למצרך עממי מתוקף הנסיבות.
"אל תבקשי ממני לבחור צדדים. אני נשאר במקומי, לא נוטה לשום כיוון. אף אחד לא שאל אותי האם אני שמלאני, האם אני ימני, ועוד עבדתי עם עמנואל הלפרין שכולם יודעים שהוא ימני והוא אחד האנשים הביקורתיים והחתרניים ביותר שישנם. אתה לא צריך להיות משויך למחנה אם אתה לא רוצה להיות".
אבל למחנה אחד הוא כן משתייך. המחנה הקאמרי, המצומצם, של המנגנים בצ'לו והמחבבים תרבות אירופית לא איצטדיונית. הוא אמנם בקיא בטלוויזיה עדכנית יחסית ("עקרות בית נואשות" ו"הסופרנוס") ומכיר את מי שצריך להכיר ("נינט? היא זמרת מצוינת"), אבל את העולם הפופולרי הוא רואה דרך משקפיים עבות זגוגית. כשהוא נשאל אם הוא חובב ספורט הוא משיב ש"ספורט הוא ספקטקל, ספורט הוא טלוויזיה".
כן, אבל יש קבוצה שאתה אוהד?
"את מכבי חיפה. זה מילדות אבל לא באופן אקטיבי, דרך פריזמה של שידור. אני בעיקר מנגן, שומע הרבה מוזיקה, קורא הרבה".
ולאיזו קבוצה אתה שייך בחיים?
"כל הזמן מתבלבלים ביני לבין גדי סוקניק, דוד גרוסמן ויואב טוקר כל הזמן, למרות שאחד עם משקפיים ואחד עם שיערות שחורות – זה מן סוג של סטריאוטיפ כזה".
איזה סטריאוטיפ?
"אירופאי. אצלנו בתוכנית למשל, אין ראיונות כמו שאני שומע ברדיו, כששואלים הורים שבנם נהרג, 'מה הרגשת מה חשת, מה עבר לך בראש?'. העיתונות הפכה להרבה יותר מעורבת, רגשנית, מדברת על תחושות ורגשות ואין לי בעיה עם זה אבל צריך משהו שיעמוד מנגד".
שיהיה אירופאי? אליטיסט?
"כן, אין לי בעיה עם זה. אנחנו אירופאים בכל מה שנוגע לאופן השידור. הישראלים לא אוהבים לראות את בניון משחק באירופה? או לטייל באירופה, או לעשות שם עסקים? אז הנה, הישראלים אוהבים להיות באירופה. הם רוצים את זה".
