מריבה אדומה ועד שוקולד: ספיישל טעימות סופגניות
כמו כל שנה, השוק מוצף בסופגניות שמיועדות למי שאין לו כוח להכין לבד בבית (ובינינו, מי רוצה?). טעמנו המון סופגניות - עם ריבת חלב ועם סוכריות קופצות, עם חלבה ועם תות - בניסיון להחליט מי הכי טובות. התוצאות לפניכם
בן עמי
מדובר בסופגנייה שמספקת את כל מה שאפשר לבקש מסופגנייה - הבצק אווירירי ואינו ספוג שמן, הריבה איכותית וממלאת את פנים הסופגנייה כך שבכל נגיסה יש ריבה, והיא בדיוק בגודל המתאים, כלומר, מסתיימת אחרי שלושה-ארבעה ביסים וכך משאירה רק טעם טוב בפה (ללא תחושת כבדות מעיקה או צרבת).
הריבה הייתה איכותית, עשירה ולא מתוקה מדי, קרם הפטיסייר היה עדין, ריבת חלב הייתה רגילה השוקולד היה טעים, אבל לא התקבל בהתלהבות יתרה.
סופגניות עם מילוי בטעמי פירות - בטעימה זיהינו טעמי לימון ואשכולית אדומה, אבל במקרה הזה חמוץ-מתוק ממש לא עבד, ורגע הנגיסה בסופגנייה הפך לטראומטי במיוחד. מצד שני, אחד הטועמים טען שמדובר בטעם נהדר ולא שגרתי, כך שייתכן שזה עניין של העדפה אישית
טאטי
סופגניות בגודל סטנדרטי. הבצק עצמו היה טעים ואוורירי אולם הסופגניות היו מעט שמנוניות לטעמנו והגיעו עם תועפות אבקת סוכר עליהן. המילוי היה מכובד מבחינת הכמות.
(צילום: דניאל לילה)
למלית החלבה היה טעם טחינתי עשיר והיא הוגדרה כמוצלחת על ידי חובבי החלבה. הריבה הייתה ריבת פירות עשירה מבית טוב, כלומר, לא "ריבה מעורבת". מלית ריבת חלב הייתה סטנדרטית וטובה. לא אהבנו את מלית השוקולד: הטעם היה אנמי ולא שוקולדי מספיק.
מזארין
הסופגניות קטנות ונוחות לנגיסה. הן אינן שמנוניות במיוחד ואווריריות יחסית. הבצק מצויין כשהוא ממש טרי - אוורירי וטעים במיוחד. בתחום המילוי נרשמו מספר בעיות, החל בכמות המילוי הלא אחידה, שהייתה לפעמים חצופה במזעריותה וכלה בטעמם הלא מוצלח של הרוב, למרות רשימה מעוררת ציפיות שהפעילה את הדמיון: ערמונים, מלבי, טירמיסו ועוד. במציאות נתקלנו בקושי לזהות את המילוי - ועל כך באמת שאין סליחה. מילוי הפרג-פטל היה סביר ומיועד לחובבי ה"פרילי אוכמניות". מלית השוקולד הזכירה יותר מכל את ממרח שוקולד "השחר" (אולי יהיו מי שימצאו בכך יתרון). הריבה נתנה תחושה של "ריבה מעורבת". המלבי - בעל הפוטנציאל האדיר - היה אנמי והמילוי היה מועט מדי. מילוי המנגו-פסיפלורה היה מאתגר - אבל ציפוי השומשום השחור והלבן הרס אותו לחלוטין ולא היה קשור. לילד יש פוטנציאל, אבל מפוספס.
אינגליש קייק
"סופגניות המיני" שנשלחו כלל לא היו "מיני", אלא בגודל האידיאלי (לדעתנו) שמאפשר חיסול סופגנייה ב-5-4 נגיסות גדולות. מבין הסופגניות שנסקרו, הן בהחלט זוכות לציון גבוה על יופי וייצוגיות. המליות היו מקוריות מאוד וטעימות, אולם הבצק היה החלק החלש – מעט צמיגי ולא אוורירי, דמוי לחמנייה.
"אינגליש קייק" (צילום: כפיר ביטון)
הסופגנייה האפוייה הפתיעה לטובה – היא הייתה כמובן פחות טעימה מהגירסה המטוגנת והזכירה לחמנייה במידת מה, אבל בסה"כ, בהתחשב בנסיבות, הביצוע היה טוב. המילוי היה בכמות טובה - לא יותר מדי ולא פחות מדי. מלית ה"מרנג לימון" זכתה לציון לשבח – על הסופגנייה זולפו נשיקות מרנג קטנות ובפנים מולאה בקרם לימון טעים ועדין. סופגנייה במילוי קרם קפוצ'ינו שהגיעה בעיטור פיסטוקים הייתה טובה. מלית שוקולד לבן - יפהפה מבחוץ, עמוסה במילוי מבפנים, המילוי עדין וטעים. מלית שוקולד בעיטור סוכריות - שוקולד עשיר, איכותי וטעים. מליות פובידל, ריבה אדומה וריבת חלב היו סטנדרטיות.
רולדין
הסופגניות של רולדין זכו למקום הראשון מבחינה ויזואלית. הגודל אידיאלי - לא גדולות מדי ולא קטנות מדי, ארבעה ביסים וזהו. הסופגניות עצמן היו יפות מאוד והאריזה בה הן נשלחו הייתה יפה במיוחד. הבצק היה מעט צמיג אולם כלל לא שמנוני.
(צילום: חגית גורן)
המילוי היה נדיב ועשיר לרוב. קרם פטיסייר ושוקולד קוקוס היו טעימים, הריבה הייתה טובה והפיסטוק מוצלח. מלית
שוקולד שהכילה סוכריות קופצות שימחה את הילדים והייתה שיחוק מבחינתם (וגם מבחינתם של כמה מבוגרים).
מתוקה
לסופגניות שני גדלים - סופגניות מיני ורגילות (שלא היו גדולות מדי) - ושתי צורות הכנה - אפייה וטיגון. הסופגניות שבגירסה המטוגנת עשויות היטב והן אינן שמנוניות מדי. בגרסה האפויה מצאנו בצק מעט יבש, אבל זה צפוי, כמו כן, הבצק של האפויות לא ממש מתוק - מה שאומר מן הסתם שכמות הסוכר בו לא גדולה ושמדובר על חיסכון קלורי נוסף.
בגיזרת המילויים לא נרשמו אכזבות ולא נרשמו הפתעות - הריבה האדומה הייתה סטנדרטית ואיכותית (לא "ריבה מעורבת"). הפובידל (שמסתמן כאלטרנטיבה לריבה האדומה), ריבת החלב והחלבה - היו סטנדרטיים. מלית השוקולד הייתה טעימה מאוד. כל המילויים היו נדיבים.
לחם ארז
ב"לחם ארז" אין סופגניות - יש "בריושוניות" - מאפים קטנים מבצק בריוש שממולאים במליות ואפויים ולא מטוגנים (אם נדמה לכם שחסכתם הרבה קלוריות בכך שנמנעתם ממוצר מטוגן - תחשבו שוב. בצק בריוש מכיל כמויות פליליות של חמאה - וזה מה שעושה אותו טעים כל כך). למרות שלא מדובר על סופגניות ההחלטנו לכלול את היצירה בסקירה - בעיקר משום שהן היו כל כך טעימות.
הבצק אכן בצק של בריוש - עשיר ובעל טעם חזק מאוד של שמרים. ה"בריושוניות" מגיעות בשני דגמים: במילוי שוקולד ובמילוי תפוז. המילויים היו טעימים מאוד - מלית השוקולד הייתה עשירה ומאוד שוקולדית. מלית התפוזים התקבלה בברכה גם אצל אלה שלא אוהבים טעמים חמוצים מדי. אם אתם מחפשים גיוון לסופגניות הרגילות - זו בהחלט אופציה ראויה.
