רן ארז: "שביתה זה פיקוח נפש"

"למה את מראיינת אותי?", שואל רן ארז, יו"ר אירגון המורים, והכוח המניע מאחורי השביתה הגדולה ביותר שראתה מערכת החינוך בארץ, " אינני חושב שאני סיפור הצלחה. עובדה היא שעד עכשיו לא הצלחתי לעשות את פריצת הדרך אותה קיוויתי לעשות. כשנבחרתי לתפקידי לפני 10 שנים הגעתי למסקנה שההסכמים שאנו עושים מידי שנתיים מקדמים אותנו באחוזים קטנים מאוד ולא משפרים את מעמד המורה, לא משפרים את מקצוע ההוראה ולא הופכים אותנו למקצוענים".

בגיל 62, קדנציה שלישית, רן ארז לא נח ולא לרגע. הטלפון בחדרו לא מפסיק לצלצל, השולחן גדוש במסמכים והחמ"ל בפעולה. לפי ארז, בכל שבוע מתקיימות כ-60 הפגנות מורים בכל רחבי הארץ, כולל בראש הנקרה ובתוך הים. ארז, לטענתו, מחולל מאבק ראשון מסוגו בארץ: "זה לא מאבק על החינוך זה מאבק חברתי שמשפיע על קיומנו במדינת ישראל".

הקרב הסיזיפי. זה לא נגמר (צילום: אמנון מרנדה) 

מה היה הקש שהוביל אותך לשביתה הגדולה?

"מה שהוביל אותי למאבק זה שאני באתי ואמרתי שאני חייב לעשות שינוי. מי שנמצא בראש פירמידה אירגונית כזו או אחרת צריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי לקדם את המערכת עליה הוא מופקד. היה לי הרבה יותר נוח לצאת לכל מיני קונגרסים, לגזור כל מיני סרטי חנוכה אבל אני בחרתי לעשות שינוי. במשך שלוש שנים בנינו רפורמה במערכת החינוך בשם 'עוז לתמורה' ומה שעשינו לא נעשה בשום מקום אחר בעולם. המאבק שלנו הוא חברתי, להשקיע בחינוך, להשקיע בעתיד הילדים לסגור פערים ולשפר את איכות החיים במדינה וזה מתחיל מהחינוך.

מה עשיתם?

"בנינו פירמידה מעמדית כדי שמורה יוכל להתקדם בהתאם לתשומות ותפוקות ואז תיווצר מוטיבציה ותמנע שחיקה. היום מורה יכול לשרוד ולהתקדם בוותק ולכן אין מוטיבציה להשקיע כי מי שמשקיע ומי שלא מתקדם באותו וותק. הרפורמה הזו יושמה בזמן שיוסי שריד היה שר חינוך על 5 בתי ספר בפיקוח משרד החינוך ואחרי שלוש שנים ראינו תוצאות בשיפור הבגרויות, באיכות התעודה, האלימות והנשירה נעלמו.

"היום יש רק זמן למורה בכיתה. כלומר מורה נכנס, מורה יוצא, אין זמן לטפל בתלמידים שהם חלשים יותר ואז הם מתחילים להפריע, להיות מתוסכלים, התסכול הופך לאלימות או לניכור ולבסוף לנשירה מבית הספר. הרפורמה יצרה זמן למורים לטפל טיפול פרטני בתלמידים חלשים לסגירת פערים ולקדם החזקים. זו הייתה הצלחה אדירה, אבל לימור לבנת עצרה את הניסוי, במסגרת המאבקים שאנחנו ניהלנו נגד קיצוצים, זו הייתה דרכה להעניש אותנו".

מה הקשר בין קרב החינוך להיותך אדם מאמין?

"קשה לי לענות על זה. ייתכן שאם הייתי לא דתי - הייתי נותן לכך פחות משקל. אין לי ספק שבתת מודע זה משפיע עלי. בימים אלה אני עובר תקופה לא פשוטה עם כל החשיפה וההתקפות עלי בעיתונות ואני מאמין בהשגחה עליונה וזה מחזק אותי. אני יודע שהקב"ה לא מעמיד במבחנים, רק אם הוא יודע שאתה יכול לעמוד בהם. אני מאמין במה שאנחנו עושים ושחינוך זול עולה ביוקר. כל הזמן אנשים במדינה חיים תחת שטיפת מוח על האיום האיראני ועל הטיל הסורי ועל הקסאמים, זה נכון, זה קיים אבל אנחנו גם רוצים לחיות".

דת וסוציאליזם - הילכו שניהם יחדיו? 

ארז גדל ברומניה, לאב חילוני ואם דתייה. "בבוקר הלכתי לבית הספר של הגויים ובצהריים שלחו אותי לחיידר שם לא לימדו עברית. לימדו אותנו רק להתפלל קראתי את התפילות אבל לא הבנתי מה אני קורא, מלבד שם ה' ושלום. בבית קיבלתי חינוך לאומי והרגשתי יותר קשר לסיפורי דוד המלך ולשמשון הגיבור מאשר לגיבורים הלאומיים של רומניה. כשעלינו ארצה הייתי ספורטאי והשתתפתי במכביות ובתחרויות ספורט בינ-לאומיות ואחר כך לימדתי כמורה להתעמלות.

"עד מלחמת ששת הימים חייתי כמסורתי, לא מעבר לכך. לאחר שהשתתפתי בקרב על שיחרור ירושלים עברתי שינוי. תוך כדי מלחמה, הרגשתי שקורה לי ממש נס, כי עד אז שמעתי על ירושלים והכותל רק בסיפורים והנה אני פה וזה חיזק אותי יותר. התקרבתי לציונות האמיתית של יישוב ארץ-ישראל וזה דחף אותי ונתן לי יותר כוח וחיזוק דתי. מצד שני נשארתי סוציאליסט - סוציאל דמוקרט.

המורים בכיכר (צילום: ירון ברנר)

"אני רואה לא מעט ממה שכתוב בגמרא ובהלכה דרך הפריזמה הסוציאל-דמוקרטית של דאגה במצוות כמו 'לא תלין שכר עובד עד בוקר' ו'הדרת פני זקן' ואל תשליכני לעת זיקנה - כלומר לדאוג לו לפנסיה לרמת חיים. מה זה שבת, אם לא אחד הדברים הסוציאלים ביותר? האדם הוא לא עבד והוא זקוק למנוחה נפשית להתרוממות הנפש. במאבק של היום אני אמרתי שזאת תהיה שביתה פעילה. מורה שיכול - שילך להתנדב ולהקריא לעיוורים סיפורים ולתרום מזמנו וכל השאר שייצאו לרחובות! אנחנו עושים שישים עד שבעים הפגנות מדי שבוע, אנחנו מנהלים מאבק חברתי למדינת רווחה זה יכול להיות קשור בזה שאני אדם דתי ואחד הערכים החשובים שגדלתי עליהם זה לעזור למי שאין".

"מי שקובע את מה שיקרה במדינת ישראל זו הממשלה ומי שקובע את האג'נדה של הממשלה זה ראש הממשלה. שרת החינוך גם אם היא רוצה - היא לא יכולה כי לא נותנים לה כלים, גם אסור לה על פי חוק לחתום על הסכמים קיבוציים ויש לה תקציב נתון. שר האוצר לא יכול לתת תקציב יותר ממה שיש לו בתקציב המדינה ולכן הכתובת לפיתרון הבעיה כרגע זה ראש-הממשלה. לצערי הרב אנחנו שובתים חודש והוא לא מסתכל בכיוון שלנו, הוא לא סופר אותנו. למרות שמדובר במשבר לאומי כי להשקיע בעתיד הילדים זה להשקיע בעתיד המדינה, בחוסן הלאומי שלנו ובשילובנו בחברה גלובלית בעולם. מי שלא משקיע בחינוך הוא למעשה לא ממלא את תפקידו.

"ראש הממשלה מתעסק באנאפוליס במקום להתעסק במשבר שלנו המשבר הלאומי של החינוך. 10% מאוכלוסיית המדינה שובתת כבר חודש וראש הממשלה לא מתייחס. הממשלה קיימה דיונים בנושא המיסוי של הליסינג יותר מבמערכת החינוך, זה מעיד על פרופורציות והמשקל הסגולי שמייחסים למערכת החינוך כאן בארץ וזה מה שאנחנו רוצים לשנות".

"אני מאוד כועס על כך. זה לא מוסרי בעיני. אני כתבתי מכתב לרב דרוקמן זה לא יכול להיות שהאולפנות והישיבות שמפרים את השביתה יהנו מפירותיה לכשיהיו. כי אנחנו מקריבים, אנחנו נאבקים, אנחנו לא מקבלים משכורת, אנחנו נאבקים ומפגינים והם עובדים, מקבלים משכורת ובסוף גם ייהנו מההישגים! הם עושים שבת לעצמם ומוציאים עצמם מהכלל.

"אפילו בגמרא כתוב "חילל עליו שבת אחת על מנת לשמור שבתות הרבה" - איפה פיקוח נפש? מה זה פיקוח נפש אם לא להשקיע במערכת החינוך ולהשקיע בחוסן הלאומי של המדינה ולכן אמרתי אל תבואו ותגידו שבגלל השביתה הילדים שלנו ידרדרו לרחוב הלא אתם באולפנות ובישיבות נותנים חינוך טוב, למה שתפחדו על הילדים שלכם? מה ההבדל בקיץ? אז הילדים לא יכולים להידרדר?.

"דיברתי גם עם הרב שי פירון והוא אמר "אתה צודק, אבל תבין שההורים טוענים שהם משלמים לנו הרבה כסף שכר לימוד. מה נגיד להם, נחזיר להם את שכר הלימוד?". אמרתי לו: "שביתה כזו לא מתרחשת כל פעם, אנחנו רוצים לעשות מהפך למען מערכת החינוך. אתם האולפנות והישיבות, שלוקחים כל כך הרבה כסף מההורים, אם תקבלו יותר תקציבים כי יהיו יותר שיעורים ופחות תלמידים בכיתה - תתנו שירות טוב יותר ולא יהיה צורך בכל כך הרבה מההורים. אתם חייבים להיות שותפים לדבר הזה".

שרת החינוך נוהגת בטיפשות. דיברתי איתה הרבה פעמים ואמרתי שאנחנו המורים הגב הציבורי שלך ואנחנו יכולים להיות גם הגב האלקטורלי שלך, תלכי איתנו ותגידי "המורים צודקים!". היא אמרה 'אבל אין לי תקציבים', אז אמרנו לה אל תתני לנו כלום רק תהיי איתנו ציבורית, תתמכי, אבל היא העדיפה לשבת בצד של האוצר ולהגיד 'לא ניתן לכם' או 'כן ניתן לכם, אבל לא עכשיו'. אני לא מבין מה קורה אצלה. למה היא תוקפת את הפרופסורים הקולגות שלה? למה היא לא עם הסטודנטים?

ואי אפשר, בלי מילה על האלימות הגוברת בקרב הנוער. מה עושים?

"יש לנו אלימות וסמים ואלכוהליזם והשתמטות מצה"ל, ואם לא משקיעים בחינוך אין סיכוי להצליח. היום הילד הוא מספר בבית הספר לאף אחד אין זמן בשבילו. בכל שנה נושרים 30 אלף תלמידים ממערכת החינוך העל יסודית והולכים לרחוב. השקעת בית ספר בתלמיד זה 10,000 שקל בשנה, השקעת המדינה באסיר זה 90,000 שקל, בשנה איפה הפרופורציות?!

"פה במדינה רוצים הכל אינסטנט, אבל בחינוך צריך סבלנות. אם תשקיע בחינוך וערכים אתה תראה תוצאות כעבור שנים ואז יהיה שר אחר שיתברך בזה. למה השר של היום צריך להשקיע כדי ששר אחר יקצור את הפירות? הם מעדיפים לקצץ את שעות החינוך כי מי שיקבל את הקללות זה השר הבא. אבל מה בעצם שר יכול להציג מיידית כהישג? שיפור בתוצאת הבגרויות ואז מערכת החינוך הפכה להיות מערכת שסוגדת לעגל הזהב שנקרא הצלחה בבגרות. איך זה שבחמש שנים האחרונות מערכת החינוך קוצצה ב-8.5 שעות לתלמיד ובכל שנה יש הצלחה יותר גדולה בבגרות? כי מורידים את רמת הבחינות וגם לא עושים שום דבר חוץ מלהכין לבגרות".