הצבא האדום של כורדיסטן

"היחסים הייחודיים בין הטורקים לכורדים, גבולות המדינה שאינם ניתנים לשינוי והמצב הפוליטי והצבאי הנוכחי, מחייבים פיתרון שיהווה חלק מהמערכת הדמוקרטית. לא רק מכיוון שזהו תיקון היסטורי - אלא גם מכיוון שזו כמעט האלטרנטיבה היחידה" (עבדוללה אוצ'לן, מנהיג המאבק הכורדי לעצמאות, האסור בכלא מבודד בטורקיה מאז שנת 1999)

אם תרצו, את מציאות החיים באזור הכורדי בדרום-מזרח טורקיה , התחום בין איראן  ממזרח ועיראק  מדרום, אפשר לרקוח מחומרים ישראליים: דמיינו את הנופים ההרריים הצחיחים, הצבועים בגווני חום-צהוב-אפור, של מדבר יהודה; הוסיפו פסגות מושלגות השולטות בקו האופק ותלו מעליהן שמיים כחולים צלולים; ולאורך צירי התנועה הראשיים פזרו בסיסים צבאיים, מחסומים ועמדות שבהן חיילים במדים מנומרים. ההרים הכבירים, על מדרונותיהם התלולים ותוואי השטח הבלתי עביר שלהם, הרכסים האינסופיים, המבותרים בידי ואדיות צרים ואפיקי נחלים, נוף הגלויה מעורר ההשתאות, שאכלס בימים טובים יותר תיירים ומטפסי הרים - הוא ביתם של לוחמי המחתרת הכורדית PKK.

את צירוף האותיות PKK הכורדים הוגים פֶּה-קֶה-קֶה, ומחלצים מפיהם בחשאי, כמעט בלחש. פֶּה-קֶה-קֶה, אומרים חרישית צעירים לאומנים, מסובים בחבורה בבר האופנתי היחיד בעיירה יוסקובה. פֶּה-קֶה-קֶה, מנמיך את קולו מתנדב בארגון זכויות אדם, לוגם תה רותח בבית קפה בעיר ואן. פֶּה-קֶה-קֶה, מסייג יו"ר סניף המפלגה הכורדית הסוציאלית בעיר, ספון מאחורי שולחן רחב בלשכתו הצנועה. פֶּה-קֶה-קֶה, כותב על כף ידו פעיל מחתרת בחמארה בעיר המחוז האקארי, מצביע על תמונות קברי אחיו השהידים השמורות בטלפון הסלולרי שלו.

האנגלית שבפי האיש זה, מוהליס טאס שמו, מורכבת מארבע או חמש מילים, בדיוק כמו האנגלית שבפי מרבית הכורדים באזור. בבר רועש ואפוף עשן, אחד מעשרות המסתתרים בירכתי ובקומות העליונות של בנייני מגורים ומסחר בעיר, הוא מנסה נואשות לאתר מתורגמן. לבסוף נמצא המועמד, מורה לאנגלית בבית ספר תיכון. אלא שהמורה, צעיר חייכן המנסה בכל יכולתו לזגזג בין הלשונות, הוא טורקי. הס מלהזכיר באוזניו את הצירוף האסור PKK, אין לדעת אם יסגיר למשטרה המקומית את פעיל המחתרת המנסה להסביר לזרים מישראל מיהו.

בצר לו, טאס בורא לשון חדשה. בליל של שפת ידיים, מילים סתומות הנכתבות על דף מחברת, רמזים בטורקית מתורגמת לאנגלית וסיור מודרך בגלריית התמונות בטלפון הנייד שלו: הנה תצלום חגיגי של שני אחיו שנהרגו בקרב עם חיילים טורקים, זהו המנהיג הנערץ אוצ'לן - וכאן אשתו היפהפייה. אצבע בשרנית נוגעת חליפות במסך הקטן, בפיו המנשק ובמצחו של הגבר בעל הגוף. מביט בתמונות האנשים הללו, דמויות צבעוניות בטלפון שלא מפסיק לצרצר הודעות סמס, הוא אפילו לא מנסה להבליג על דמעותיו. 

כמה לוחמים פעילים חברים ב-PKK? תלוי את מי שואלים. השלטון הטורקי, המתחזק כוח צבאי של כ-250,000 חיילים בדרום-מזרח טורקיה, 100,000 מהם מוצבים סמוך לגבול עם עיראק, טוען שמדובר בכ-3,000 טרוריסטים וטרוריסטיות. פעילי השטח של המחתרת מתגאים ב-8,000 לוחמי חופש, מהם 3,000 נשים. רק על מספר אחד אין מחלוקת: מנהיג יחיד יש ל-PKK, עבדוללה אוצ'לן האסור באי מבודד מאז שנתפס בשנת 1999, יש הטוענים שבסיוע המוסד.

"באי יש רק אסיר אחד, שעליו שומרים 1,200 סוהרים", מקוננים אוהדיו. "למרות שבית המשפט קבע שאחיו, אחותו ועורך הדין שלו יכולים לבקר אותו באופן קבוע, הם מצליחים לראות אותו רק פעם בכמה חודשים". שמונה השנים שעברו מאז

משפטו של אוצ'לן, מייסד המחתרת ונער הפוסטר של המאבק הכורדי לעצמאות, הפכו אותו לדמות שממדיה מיתיים. הוא אהוב עד-כדי-כך שתמונותיו מקשטות בהיחבא סלוני בתים, מסכי מחשב וכן, גם צגי טלפונים סלולריים.  

מפלגת הפועלים הכורדית, להלן ה-PKK, החלה להתהוות בשנות השבעים המאוחרות בחסות תפיסת עולם מרקסיסטית. באמצע שנות השמונים היא החלה לפעול ככוח גרילה, בשורותיה לוחמים מיומנים ועל סדר יומה פיגועים רצחניים לצד עימותים מזוינים עם הצבא הטורקי, שזיכו אותה בתואר המפוקפק "ארגון טרור" מאת ארצות-הברית, האיחוד האירופי ונאט"ו. שלוחות של המחתרת פועלות באיראן, בסוריה ובעיקר באזור האוטונומי הכורדי בצפון עיראק. שם, בינות להרים, מחנות אימונים ובסיסים מוסווים היטב משמשים כביתם הזמני של אלפי לוחמים.

מיטלטל בין פוליטיקה ולוחמה, המאבק הכורדי ממאן לדעוך. מנהיגיו חוששים שההבטחות להיטיב את תנאי החיים של המיעוט הכורדי בטורקיה יקטינו את התמיכה בהם, ולכן הם מסלימים את העימותים עם הצבא. המטרה: פלישה צבאית טורקית לצפון עיראק שתגרום להתלקחות האזור כולו, ותסב את תשומת לבה של הקהילה הבינלאומית למאבק בן שני העשורים. טורקיה, המאיימת שוב ושוב לחדור לעיראק, אולי נדמית לבריון השכונתי המכריז "תחזיקו אותי, תחזיקו אותי" ולא עושה דבר, אך גם מלבה את חרחורי המלחמה. וארצות-הברית? מבוססת על צוואר בבוץ העיראקי היא אמנם מחזיקה את ידה של טורקיה, אבל כרגיל מתקשה להחליט. 

"הצבא הטורקי מעדיף את החיילים שלו מתים. מוות מיותר נחשב הרבה יותר מכניעה למחתרת", מתריס קאהיט בוזבאי, מתנדב ב-"IHD", ארגון זכויות האדם הטורקי הגדול ביותר. בוזבאי, לשעבר מדריך תיירים בעיר מגוריו ואן, לשהווה סוחר בשטיחים שחלקם מוברחים בדרך-לא-דרך מאיראן, הפך לאקטיביסט לאחר שנכלא בחשד שסייע ל-PKK. כיום הוא משמש כפה לאזרחים שזכויותיהם הופרו, דוגמת המשפחה הכורדית הענייה שבנה, חייל בצבא הטורקי, נשבה יחד עם שבעה חיילים נוספים במהלך מתקפה של המחתרת - ויחד איתם נשלח לכלא עם שחרורם מהשבי. "לאיש לא היה אכפת אם הם היו נהרגים", בוזבאי נאנח כשהוא מקבל את פניהם של עשרות מבני המשפחה במשרדי ארגון זכויות האדם, המספק להם סיוע משפטי בחינם. "אבל החיילים האלה נכנעו ומסרו את נשקם, ועכשיו עליהם להיענש".

ההיתקלות, שניטשה בסמוך לגבול העיראקי ב-21 בחודש אוקטובר האחרון, סוקרה בהרחבה בתקשורת הטורקית והעולמית. היא הסתיימה בלכידת שמונת החיילים, במותם של חיילים נוספים - 12 לפי הצבא, 20 לפי דיווחי סוכנויות הידיעות הכורדיות - ובגל מחאה פטריוטית. עשרות אלפי טורקים הפגינו ברחבי המדינה, קוראים לתקוף את מעוזי ה-PKK ולהחריף את המלחמה במורדים, הקיצוניים אף הציתו והשחיתו סניפים של המפלגה הכורדית הסוציאליסטית. כוחות צבא הוזרמו לאזור הגבול, כניסת עיתונאים למחוז נאסרה וטורקיה שוב איימה לתקוף את עיראק. מקץ כמה שבועות המהומה שככה. רק בני הערובה, בקושי בני 20, שגויסו לצבא מתוקף חוק שירות החובה הטורקי, משלמים את המחיר. שוביהם, אגב, צייתו להוראות אמנת ג'נבה ולא התאנו להם כלל.