כדאי לי לדעת כמה היא אוהבת אותי בכל רגע?
האם אפשר למדוד רגשות? פרויקט אירופי חדש בודק את זה. נוכל להסתובב עם מד-רגשות ולמדוד זה את זה, לפני ואחרי. יש מספיק סיבות שלא נרצה לדעת בכל רגע מה מצב הרגש של בן/בת הזוג, אבל המדע שועט קדימה. וכן, גברים היזהרו מלחיצת היד שלכם. אולי היא מסגירה את חיי המין שלכם
באחת הרשימות הקודמות שלי כתבתי על אפשרות שנצטרך ללמוד לחיות בחשיפה גדולה. טכנולוגיות שונות, ובראשן האינטרנט, חושפות אותנו שלא מרצוננו, ולכן ייתכן שנאלץ לאמץ נורמות חברתיות של חוסר בושה. המדע, מכל מקום, כבר איבד את הבושה. צנעת הפרט אינה מפריעה לו. הוא רץ קדימה, ככל שהמוח האנושי מסוגל להבין וללמוד, והטכנולוגיה רצה אחריו בהתאם ליכולתה להפוך יידע מדעי ליישומים מעשיים.
קשה לראות כיצד ניתן לעצור את הטכנולוגיה, בשמם של הבושה והמוסר. הבושה נהפכת, לאור הפיתוחים החדשים, לעניינם של אנשים שמרניים שמסרבים להתקדם, ואילו המוסר מצליח להתגמש ולהצדיק כמעט כל יישום טכנולוגי. האנושות מצליחה, בינתיים, לשים בלמים זמניים בפני התפתחויות טכנולוגיות מסוימות. כמעט כל מדינות העולם מגבילות, למשל, את ההתפתחות של טכנולוגיות השיבוט, ובמיוחד את השיבוט האנושי, אבל המדע ממציא לטכנולוגיה דרכים עוקפות. הנה, בימים אלה התבשרנו כבר על שיבוט של עוברי קופים, שהם מרחק פסיעה מעוברי בני אדם, וכבר מועלים טיעונים מוסריים-רפואיים שדווקא נכון מבחינה מוסרית לשבט בני אדם.
השתלת אלקטרודות כביטוי טוטאלי של אהבה
נהיה ספציפיים יותר לענייננו. מאמר מדעי שפורסם השבוע מספר על מחקר שמטרתו לאפשר דיבור לאנשים שאיבדו את כושר הדיבור. שותלים אלקטרודות באזור המחשבות של המוח, והאלקטרודות קולטות את הפולסים של הפעילות החשיבתית ומתרגמות אותן לדיבור. ומה חשוף יותר מדיבוב קולני של מחשבות? לפי שעה מדובר בעזרה מוסרית וחשובה לחולים, אבל אם הטכנולוגיה קיימת, מי יעצור זוגות הרפתקניים שיבקשו את השתלת האלקטרודות כביטוי טוטאלי של אהבה?
ועכשיו, רוצים למדוד לנו גם רגשות. מדידה חושפנית מאין כמוה. קשה לי להאמין שיש איזה אדם שרוצה ברצינות למדוד רגשות לבת או בן הזוג, אבל נראה שיש כבר ידע מדעי מספיק שיכול לעודד פיתוח טכנולוגיה של מדידת רגשות. ואם הידע קיים, אפשר להיות בטוחים שבמוקדם או במאוחר יגיעו ימים שכולנו נסתובב עם מד-רגשות ונמדוד זה לזה את עוצמת הרגשות, לפני ואחרי, ובדייטים ובשיחות גישוש, וספק עד כמה ניתן יהיה לשמור על זוגיות שפויה, אבל המדע שועט קדימה.
לפני כחודש וחצי התפרסמה הודעה רשמית על פרויקט Feel Europe שמטרתו לפתח פלטפורמה למדידת רגשות. הפרויקט ממומן על ידי האיחוד האירופי ובראשו עומדים הגרמני קלאוס-פיטר הופמן, פרופסור להנדסה ביו-רפואית, והספרדי פרופ' אדוארדו מיגואל פרננדז.
אבל, רגע, איך אפשר למדוד תופעות נפשיות? תופעות גופניות הן תופעות מדידות, אבל רגשות? האפשרות למדוד רגשות נראית מעשית, לפי פרשנות שלי, כבר במאה ה-17, בעקבות שני פילוסופים, רנה דקרט וברוך שפינוזה. דקרט טען שיש הקבלה בין גוף ונפש, ושפינוזה הרחיק לכת ממנו וקבע שגוף ונפש הם שתי נקודות התייחסות שונות לאותו דבר. יש בנפש ביטוי לכל תופעה גופנית, ולהיפך – לכל ביטוי נפשי יש ביטוי גופני. אם ניתן למדוד תופעות גופניות, ניתן גם למדוד תופעות נפשיות.
יש לרגשות, על פי המדע של היום, השלכות גופניות מדידות, כמו שינויים גלויים בקול, בלחץ הדם, בדופק, בנשימה ובתגובות של העור, וכמו השלכות פחות גלויות, כמו שינויים הורמונליים וביוכימיים. הקשר המיידי בין הרגשות להשלכותיהם הפיזיולוגיות מעורר רבים לחשוב שאהבה היא בסך הכל תופעה גופנית שנראית לנו כתופעה נפשית, אבל זו טעות שלא נעסוק בה עכשיו. כך או כך, נראה שניתן למדוד רגשות באמצעים חשמליים, מגנטיים, תרמיים, מכניים, אופטיים, אקוסטיים וכימיים.
נותר עדיין לפתח שיטות מדידה אמינות ומדויקות, עניין של הרבה שנות מחקר, אבל עקרונית, אין מחלוקת שהכול מדיד. כך, לדוגמה, במחקר חדש, מעט ביזארי אולי, נמצאה התאמה בין אופי לחיצת הידיים לבין רמת החופש המיני של הגברים. ייתכן, אם כן, שניתן למדוד את לחיצת הידיים ודרכה לשער, במידה רבה של דיוק, את רמת החופש המיני של גברים. אבל אין עדיין מד-חופש מיני שנותן תוצאות מדויקות ברמה של מדחום.
הפרויקט האירופי, מכל מקום, מתחיל בגיוס של מדענים ומשאבים כדי לפתח פלטפורמה של יכולות למדוד רגשות. אבל למה זה טוב?
מה קורה כשמתאמצים לאהוב?
Feel Europe עלול להוביל, לדעתי, לשואה רגשית. ננסה לתאר מד-רגשות ממוזער, בגודל מדחום רגיל. במקום לשאול "אתה אוהב אותי?", אפשר פשוט למדוד. במקום לשאול "איך הייתי?" אפשר פשוט למדוד. ובכל פעם שחושדים שזה כבר לא כמו שהיה פעם, אפשר למדוד במקום להתווכח.
אבל האמת החשופה הזו מאיימת על חיי הרגש, בגלל השינויים התכופים ברמת הרגש.אין רגש יציב. רגע אחד הוא מתחזק, ורגע אחר הוא נחלש. אפילו האוהבים הגדולים ביותר אינם חשים לאורך היום כולו ברגש עוצמתי. לפעמים הנפש טרודה בעניינים אחרים והרגש נחלש לרגע, ולפעמים רגש אחר, כמו כעס, יכול להשתלט על חשבון מדדים גבוהים של רגש האהבה. וקורה שגם נמאס קצת ורוצים מעט חופש. יש לנו מספיק סיבות טובות שלא לרצות לדעת מה קורה באמת, בכל רגע נתון, עם הרגש של בן או בת הזוג. נדנדת הרגש יכולה להמית את הסיכויים לאושר.
אני מזדעזע מהריאליות של הסצינה ההזויה הבאה: שניהם שרועים על הספה, צופים בטלוויזיה, ופתאום הוא מציע "בואי נמדוד לך את רגש האהבה". אבל היא שקועה בנאום של רן ארז, מנהיג משמים וצעקני של ארגון המורים, והדם עולה לה לראש. היא לא אשמה שבאותו רגע מד-הרגש מגלה אצלה מספרים נמוכים. אלא שהוא כבר נעלב. "את כבר לא אוהבת אותי, נכון?" היא תאשים את רן ארז שעושה הכל כדי לעצבן אותה ותמהר לכבות את הטלוויזיה, לעצום את העיניים ולהשתדל לשכוח שיש עולם חוץ מהגבר שלה, אבל אני לא צריך להגיד לכם מה קורה כשמתאמצים יותר מדי לאהוב – אימפוטנטיות.
להתרגל לאהבה של רגע כן ורגע לא
אין לנו כלים לעמוד בפני פרץ היצירתיות של המדע והטכנולוגיה. אפשר אולי לנסות להשפיע על מוסדות האיחוד האירופי שישקיעו את הכסף במקום אחר, אבל עם יד על הלב, אין לזה סיכוי. אולי אפשר לדחות את רוע המחקר הזה, אבל לא להעלים אותו מהעולם. מד-רגשות קום יקום, על אפנו ועל חמתנו.
מה אפשר כן לעשות? להתרגל לחיים של חשיפה מוחלטת. כמו שייתכן שהאנושות תיאלץ להתרגל לחיים חסרי צנעה, נראה שעלינו להתרגל לאהבה של רגע כן ורגע לא. לא להתאמץ להציג מצג שווא של רגע נשגב מהיום ועד בכלל, אלא להוריד את האהבה מהאולימפוס.
