תובעים 2.5 מ': הילד שאימצנו סובל מפיגור שכלי
שנים לאחר האימוץ התברר לזוג מצפון הארץ כי ילדם סובל מפיגור שכלי ואוטיזם, מבלי שהמידע נמסר להם קודם לכן. רק לאחר פתיחת תיק האימוץ התברר כי אמו סבלה מסכיזופרניה קשה ואביו לקה בנטיה לאלכוהוליזם ואלימות. עתה, בתביעה ראשונה מסוגה בישראל, דורשים ההורים פיצוי של 2.5 מיליון שקל מהמדינה
זמן ההמתנה לאימוץ ילד יכול לארוך שנים. התסכול עצום כאשר מסתבר שהמידע שנמסר על הילד המאומץ היה שגוי. כך קרה לזוג הורים תושבי צפון הארץ. שנים לאחר האימוץ המיוחל התחוור להם כי בנם לוקה בפיגור שכלי ואוטיזם. רק כשנפתח תיק האימוץ בגיל 18 גילו ההורים המאמצים שהוריו הביולוגים של הילד סבלו ממחלות נפשיות קשות, עובדה שלא נאמרה להם בעת האימוץ. עכשיו הם תובעים מהמדינה 2.5 מיליון שקל.
הזוג הצעיר ביקש לאמץ ילד באמצעות השרות למען הילד, לאחר שנסיונותיהם להביא ילד לעולם כשלו. עם פנייתם לשרות למען הילד הובהר למאמצים כי רשימת ההמתנה של המעוניינים באימוץ תינוק בן יומו הינה ארוכה והם צפויים להמתין שנים ארוכות. הוצע להם על-ידי עובדי השירות לאמץ ילד בעל "צרכים מיוחדים" ובכך לקצר את ההמתנה.
בני הזוג שוחחו ארוכות עם עובדי השירות באשר לאפשרות של אימוץ ילד בעל צרכים מיוחדים. במהלך המפגשים עם עובדי השירות, שכללו השתתפות בסדנא בנושא זה, נמסר לבני הזוג כי מציעים להם לאימוץ ילד כבן ארבע אשר סבל מהזנחה של הוריו ולפיכך הועבר למוסד חינוכי ושהה בו מגיל שנתיים לערך.
במסגרת ההליכים טרם האימוץ מילאו בני הזוג שאלון שמטרתו הייתה, בין היתר, להציג בפני השרות את "גבולות יכולת ההתמודדות" שלהם עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
במסגרת השאלון ציינו התובעים כי הם מוכנים לשקול לקבל ילד בגיל הרך עם פגיעה התפתחותית אך הבהירו לטענתם כי אינם מסכימים לקבל ילד הזקוק לחינוך מיוחד, או ילד הסובל מבעיה רפואית הדורשת טיפול.
בתום ההליך הוצע לבני הזוג לאמץ את אחד הילדים. לקראת האימוץ נמסר להורים כי התפתחותו של הילד הייתה איטית מעט אך זאת בשל ההזנחה ממנה סבל, וכי באמצעות החום והאהבה והחינוך המסודר שהם יעניקו לו הוא צפוי לסגור את הפער בינו לבין בני גילו.
לאחר שהועבר הילד לידי הוריו המאמצים הסדירו שלוחי הנתבעת את רישומו בגן ילדים רגיל המתאים לילדים בריאים בני גילו. בשנים הבאות השקיעו בני הזוג את כל משאביהם הכלכליים והרגשיים בבנם ובניסיון, אשר בדיעבד התברר כעקר, להביא לסגירת הפער ההתפתחותי ממנו סבל.
שנה וחצי לאחר מועד האימוץ, כאשר לא הצליח הילד להשתלב במסגרת חינוכית רגילה, פנו הוריו לאנשי מקצוע שונים במטרה לאבחן לעומק את הבעיות מהן סובל ולמצוא להן פתרון.
באבחון פסיכולוגי ראשוני, בנובמבר 1989, התרשם הפסיכולוג ממאפיינים של היפראקטיביות עם קשיי ריכוז וקשב, איחור בהתפתחות השפתית, ליקויי למידה, קשיים רגשיים וחשד לאיחור כללי בהבשלה נוירולוגית.
ממועד האימוץ ואילך חיי המאמצים סבבו סביב הילד וסביב וצרכיו המיוחדים. הם לקחו את הילד לרופאים מומחים ובעצתם העניקו לו טיפול מורכב ורב -תחומי, אשר את מרביתו מימנו מכיסם. הטיפול לו נזקק הילד כלל טיפול פסיכולוגי, טיפולי תפקודי וחינוכי, תרופות, ריפוי בעיסוק, בדיבור, בתנועה ומוסיקה וריפוי באמצעות רכיבה על סוסים. בהמשך אובחן הילד כסובל גם מאוטיזם, ושולב בבית ספר לחינוך מיוחד.
כאשר הגיע הילד לגיל 18 הוחלט לפתוח את תיק האימוץ. אז הופתעו ההורים לגלות לראשונה כי עוד טרם האימוץ עבר הילד מספר אבחונים פסיכולוגיים, וכי נמצאו הפרעות פסיכולוגיות ונוירולוגיות במצבו, ופער בין שנה וחצי בין מידת התפתחותו אז, כשהיה בן שנתיים, ליכולותיו.
בהמשך התברר כי אמו הביולוגית של הילד סבלה ממחלת הנפש סכיזופרניה ואושפזה במשך שנתיים במוסד סגור, כשהיא אינה מבחינה בין מותר לאסור, ואינה מסוגלת לדאוג או לטפל בעצמה חרף הטיפולים התרופתיים שעברה. אביו הביולוגי של הילד אובחן כבעל אישיות סכיזואידית, בעל נטיות לאלכוהוליזם ולאלימות.
בכתב תביעה שהוגש בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, באמצעות עורכי הדין דניאל סרור ודורון כספי, טוענים התובעים כי על פי שרשרת האירועים, ובהסתמך על חוות דעת מומחים שבדקו את הילד, הוצג בפניהם מצג שווא בדבר מצבו של הילד, בריאותו והאפשרות לשקמו.
עוד טוענים התובעים כי לא נמסר להם מידע מלא על הוריו של הילד, וכי לאור זאת הוא מצוי בקבוצת סיכון לפתח גם מחלת נפש קשה בעתיד. בגין ההוצאות הרפואיות, האבחונים, הייעוצים, הטיפולים השיקומיים, אביזרי העזר שנרכשו לו, עזרת בעלי מקצוע ומטפלים והתאמת דיור יחודי לבנם הוגשה התביעה על סך 2.5 מיליון שקלים. טרם הוגש כתב הגנה.
רק כשהגיע לגיל 18, פתחו ההורים את תיק האימוץ ונדהמו
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
