בגבם של היוצרים וצרכני האמנות בעולם עבר גל עונג, כשבשנת 2005 יצא לאור בהוצאת PHAIDON אלבום הרישום VITAMIN D בעריכת אמה דקסטר. דקסטר, אוצרת לאמנות עכשווית בטייט מודרן בלונדון, זיהתה מגמה גוברת והולכת באמנות לחזור אל הרישום, מדיום ותיק ובסיסי, ולחפש בו מקומות חדשים לחקירה. באלבום היפהפה השתתפו 109 אמנים עכשוויים מארצות שונות. לאו דווקא מייסטרים של רישום, אלא כאלה שרושמים כחלק מהיקף עבודה משתנה ובחומרים שונים.
היוזמה להוצאת האלבום היתה זיהוי של מגמה שהלכה והסתמנה החל מאמצע שנות התשעים. הרישום עובר בשנים האחרונות מהפכה שלא ידע כמותה. למרות שייכותו למסורות ציור ישנות, הוא מוצג בביאנלות ובאירועי אמנות שונים והוא אף נסחר היטב. הקו ה"רגיש" של האמן הווירטואוז פינה את מקומו למגוון רחב של אפשרויות: משרטוט פיגורטיבי ריאליסטי עד לכתם ולמופשט, מניירות עבודה קטנים עד למשטחי עבודה גדולים מאוד, על מצעים מחומרים שונים ובכלים שלא היו מוכרים לעולם הרישום האקדמי.
הביאנלה השלישית בירושלים מאגדת בתוכה שלל הצעות להרחבת המושג רישום. בנקודת הזמן שבה היא מוצגת, מגוון האמצעים לרישום הגיע אפילו למחשב. המחשב הוא עדיין כלי הנחשד בקלות בה הוא משחרר דימויים לאוויר העולם, מצד שני כניסתו בלתי נמנעת והוא מציע מימד רביעי של אפשרויות.
לארי אברמסון, רחביה, 2002
דליה מנור, האוצרת הראשית של התערוכה, פרשה את הביאנלה על פני מספר חללי תצוגה, כשעיקרה בבית האמנים בירושלים. כל אחד מחללי התצוגה נושא אופי אחר ומציג עבודות הקשורות בייחודי לו. לדוגמה: גלריית האמנים "אגריפס 12", שמחזיקה בה קבוצת אמנים, בתוכם מספר צלמים, מציגה גם עבודות הנובעות מתוך מגע עם צילום, או אפילו צילום ממש. עבודה קטנה של אוסקר אבוש, צלם מהזן התיעודי בדרך כלל, מתארת צללית עמומה של נוף עם אדמה, עץ וקו אופק מואר, מתחת לכתם שמיים כבדים. שפת הצילום נדחקת לאחור ואינה נבחנת בחזית העבודה. בהקשר האחר של ביאנלה לרישום, נבחנים עניינים פיקטוריאליים במהותם, כמו מערך הגוונים, או הנראה לעין והביטוי שלו על מצע הנייר. דורון ליבנה, שאצר את התערוכה באגריפס, מציג עבודה המורכבת ממספר ניירות מודבקים על דיקט כשהקשר ביניהם שואל שאלות על הרישום עצמו.
טל בן בסט. נוף עם אווירונים, 2005
עבודות עם טקסטים וצילומים הם חלק אינטגרלי מהביאנלה. דרורה וייצמן משתמשת במעטפה בנקאית כמצע לעבודה שעל גביה היא מדביקה וכותבת טקסטים מתוך חדשות אקטואליה. לנחמה גולן עבודה צרה וארוכה שמצעה נייר פרגמנט וכמו בעבודות אחרות שלה היא מנהלת דיאלוג פרטי עם הדת וציוויה. חן שיש מציגה עבודה הנקראת "סופסוף" ובה נראית, כמו ברבות מעבודותיה, מגזרת של פניה המצולמים עם רצועות נייר דבק האוטמות את פיה ועיניה. מעל ראשה משתלשל, ברישום דיו, חבל תליה.
חומרי המצע נעים בחופשיות בין ניירות הדפס יקרים לחומרים מצויים "דלים". עבודה קטנה של האמן הוותיק אברהם אילת, "לחץ פיסי מתון", מ-2004,
משתמשת בקרטון עבה של תיבת אריזה לא רק כמצע לרישום על גביו, אלא כחומר שאפשר לקלף ולחשוף את פנימיותו הגלית. הדימוי המופשט למחצה שהוא מדביק על גבי הקרטון, משהו שבין רקמת שריר לצורה צמחית ארכיטיפית, ממשיך את העיסוק של אילת בגוף. בקוטב אחר, בבחירה כמעט מקרית מתוך ריבוי המשתתפים, נמצאת גבריאלה קליין, ציירת של פורמטים די גדולים, שמציגה כאן עבודה קטנה על נייר בעט ובצבעי מים, "חשוף". זוהי אותה גבריאלה קליין, ובכל זאת החומרים האחרים מייצרים גם תחושה אחרת.
יש משהו בתערוכה מקיפה בסדר גודל כזה, שמאפשר לאמן להיות מדויק מאוד. כל עבודה שנבחרה היא מיצוי יחיד ונבחר מתוך פעולת חיפוש וחקירה מתמשכת. המימד הנוסף שמופיע בקטלוג, אבל מתקיים מעצם גודלן הצנוע של העבודות, הוא האינטימיות שבחוויית המפגש איתן. מעבר לכך, כל מה שנוכח באמנות ישראלית מקבל ביטוי ממצה בתערוכה: הפוליטי, האישי, המגדרי והערך המוסף: המחייך אל המציאות, בחיוך עקום, לפעמים על סף הקריקטורה. לא מעבר לו.
- "רשמים 3" הביאנלה הארצית השלישית לרישום. אוצרת ראשית: דליה מנור.
- בית האמנים, ירושלים סדנת ההדפס ירושלים. אוצרות: דליה מנור ואירנה גורדון.
- "אגריפס 12". אוצר: דורון ליבנה.
- "גלריה ברבור" אוצרים: מאשה זוסמן, אבי סבח וינאי סגל.
