בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בערוץ 2 שודרה בשבוע שעבר כתבת צבע על ישראלית אחת בלוס אנג'לס, תמר גלר שמה, שהיא "הכוהנת של עולם הכלבים באמריקה" ומטפלת במסירות בכלבי המחמד של הסלבס הגדולים ביותר. רוני קובן החביב רקח כתבה נחמדה על אחת משלנו שעשתה את זה בגדול.
אין לי עניין בכלבים, ולהבדיל גם לא בסלבס, לא-כל-שכן בכלבים של סלבס. אבל יש לי עניין בכותרות המלוות כתבות בטלוויזיה, באותן כתוביות שנועדו להקל על חירשים ולתרגם מילים שנאמרות בלועזית כלשהי. לפעמים אני אפילו משועשע כשבכתוביות מופיע טקסט משובש לגמרי של פסוק או שורת שיר.
ובכן, באותה כתבה על תמר גלר היו כמה תרגומים שנועדו לצופה הישראלי. בכל פעם שגלר השתמשה במילה באנגלית, בא התרגום ועיברת את המינוח. זה בסדר גמור. פעם אחת כשהשתמשה בביטוי הנאה "מהון להון", אפילו טרחו כותבי הכותרות להקל עלינו ותירגמו להמונים: "מפה לשם". נו, שיהיה.
כל עוד מתרגמים מאנגלית לעברית, זה בסדר. כשמתרגמים מעברית גבוהה לעברית פשוטה – ניחא, בדוחק. אבל היתה פעם אחת שהתרגום ממש לא מצא חן בעיני. כשרוני קובן אמר את המשפט "גלר חיה היום לבד, בלי בעל או ילדים משלה" הכותרות שינו ל-"גלר חיה היום לבד, בלי בן זוג או ילדים משלה".
לא בעל, אלא בן זוג.
אני מניח שזה נעשה בלי-משים, ודאי בלי זדון, אבל כשמישהו אמר "בעל" והכתובית מתקנת אותו ל"בן זוג" זה לא תיקון בעברית, אלא פוליטיקלי-קורקט מחמיר במיוחד. אולי בגלל שהמילה "בעל" לא נאה ומיושנת מדי ומייצגת רק קשר של נישואים. בעוד ש"בן זוג" מציע גם אופציה של זוגיות שאינה נישואים. שהכתב יילך לשטוף את הפה במים וסבון.
מי שהמילה "בעלי" אינה נוחה לה, בהחלט יכולה להגיד "אישי". כבר ראש הממשלה בן גוריון שיגר בשנת 53' מכתב ברוח דומה לשר האוצר שלו וביקש שבטפסי מס הכנסה ייכתב "אישי" ולא "בעלי": "במילה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה שאינה הולמת כבוד האישה השווה לגמרי בזכויותיה לאיש" הסביר בן גוריון וציווה: "תעשו כדברי הושע הנביא (ב, 18): והיה ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי".
ובכל זאת, אם הכתב של "עובדה" אומר שהיא בלי בעל, צריך לכתוב בדיוק מה שהוא אמר. שהרי זו דוגמה קטנטנה אבל מייצגת לדרך בה הפוליטיקלי-קורקט וטוהר הלשון נכנסים לחיינו ומנסים להכתיב לנו טעם טוב, הטעם שלהם. זו דוגמה פצפונת איך משטרת המחשבה התקינה מנסה בהתמדה לחנך אותנו, ומנכשת לנו מהמרחב מילים פשוטות כמו בעל, גרושה ולהחליפם בחבר לחיים, בן זוג, חד-הורית, פרודה ושאר מילים חדשות וצחורות. אני לא יודע אם השינוי הזה קשור למצבם המשפחתי האישי של המוני לא-נשואים בתקשורת, אבל זה בהחלט קשור להשקפת עולם ולאינדוקטרינציה.
לעיתונים החרדים יש קוד כתיב ותרגום מיוחדים משלהם. במקום "הופיע בתוכנית טלוויזיה" כותבים "התראיין בתקשורת האלקטרונית", במקום "אישה בהיריון" ייכתב "אישה לפני לידה", ובמקום חג העצמאות ייאמר ה' באייר. אלו דקויות הנהירות לקורא החרדי, והתרגומים הללו מהשפה העברית לשפה החרדית נועדו להגן על הקורא מעולם המינוחים הבלתי צנוע או הציוניסטי של הזולת הישראלי. (לעומת זאת רק אצל החרדים תקראו ניסוחים כמו "כושי היכה חרדי בניו-יורק" ו"לכוילל חדש דרושים תימנים").
מהון להון ומפה לשם, כולם מנסים לחנך אותנו. מסתבר שלא התרגום בגוף הסרט, אלא הסרט האמיתי הוא בגוף התרגום.
