עם איראן הייאוש נעשה יותר נוח
הדו"ח האמריקני הוריד את טהרן מכוונת העולם, ואפילו בירושלים יש תחושה מדומה כאילו היא כבר לא הנושא הבוער. בפריז, מאחורי הקלעים, עוד ניסו לדבר על זה, אבל עם החברה החדשה של הנשיא - תזכירו להם איפה זה המזרח התיכון?
מה עומד בפני ממשלת ישראל לקראת השבוע הקרוב? מבצע צבאי נגד החמאס והג'יהאד בעזה? שחרור גלעד שליט? עוד מסר דרך גרמניה כדי להשיב את אלדד רגב ואודי גולדווסר מחיזבאללה? סנקציות על איראן? מיגון יישובי עוטף עזה ושדרות? האמת היא שכל התשובות נכונות. כל הנושאים הללו שזורים זה בזה. אם מחפשים את המכנה המשותף, הרי הוא איראן.
אם טהרן תרצה - האש בעזה תדעך, לא יהיה צורך למגן את היישובים, שליט, רגב וגולדווסר יוחזרו הביתה, לא יהיה צורך בסנקציות כי תופסק העשרת האורניום. "הצרה היא", אומר לנו אחד משרי הקבינט, "שאנו מתעסקים בטפל, בשוליים. לא עוסקים במהות. איראן היא הבעיה הישראלית. היא זו שתומכת בחיזבאללה ובחמאס. היא הפועלת ליצור נשק גרעיני. איראן היא המלבה ומורידה את האש באזור כולו. איראן היא בעיה ישראלית, ולכן גם בעיה עולמית".
אלא שבפועל - מרוב קסאמים, פצמ"רים, חיסולי בכירי ג'יהאד, כספים לפלסטינים בפריז, משא-ומתן אחרי חג הקורבן - לא רואים את היער. אחרי דו"ח המודיעין האמריקני, איראן ירדה מכוונת העולם, ואפילו בירושלים יש תחושה מדומה כאילו היא אינה הנושא הבוער.
מי שבכל זאת שמה את איראן על ראש שמחתה, היא שרת החוץ. בפריז עלה הנושא בשיחותיה בארבע עיניים עם המזכירה רייס, עם הנשיא סרקוזי, עם עמיתים בכירים באירופה ואפילו בעולם הערבי. איך, רצתה לבני לדעת, גורמים לסבב שלישי של סנקציות על איראן, הממשיכה להעשיר אורניום אף שקיבלה השבוע משלוח של דלק גרעיני מרוסיה לכור בבושהר? כיצד לוחצים אותם, למרות התנגדות רוסיה וסין? איך עוצרים את טהרן, המעורבת בכל מעגל הדמים הנוכחי במזרח התיכון?
רייס וסרקוזי, טוענים אנשיה של לבני, מבינים שאיראן היא מוקד הבעיה המזרח-תיכונית והעולמית. פעם אחת צריך לטפל בהמשך העשרת האורניום ובתוכניות הסתר שלה לייצור פצצה גרעינית; פעם שנייה צריך לעצור את מעורבותה כראש החץ המעודד את הגורמים הקיצוניים כאן ובכלל. לפיכך, רוצה נשיא צרפת להוביל סנקציות נפרדות של ארצות אירופה; מזכירת המדינה תקדם סנקציות של בנקים וחברות מערביות גדולות.
במקביל, סבורה שרת החוץ הישראלית, אנאפוליס ופריז היו ועידות היוצרות בסיס לציר המזרח-תיכוני המתון נגד איראן. נכון, סעודיה עוד לא שם לגמרי, וראה את אירוח אחמדי-נג'אד על-ידי המלך, בביקורו במכה. אבל כבר אפשר לראות את הציר מתחיל להתהוות. בכל זאת, הדינמיקה הבינלאומית עושה את שלה. "בסופו של דבר", אומרת לבני, "כל אחת מהמדינות הללו תצטרך לומר אם היא משתייכת למחנה המתונים העולמי, או למחנה הקיצוניים בראשות איראן".
פריז קפואה - החיוכים עוד יותר
הפלסטינים לא רצו את ישראל בחזית התמונה של ועידת התורמות. הם עשו את הכל כדי שזה לא יקרה. רק לאחר עימות, אפשרו למצלמת טלוויזיה ישראלית לצלם לחיצת יד בין אבו-מאזן ללבני, במלון הפאר של הנשיא הפלסטיני ליד כיכר ואן-דום. הם העלו טענות נגד הישראלים - מהבנייה בהר חומה ועד לאי-פתיחת המחסומים והטלת הסגר על רצועת עזה.
מאחרי החיוכים והאזכור הכפוי של ישראל בנאומי אבו-מאזן וסלאם פיאד - ולאו דווקא בהקשרים חיוביים - התנהלה מלחמה קרה בין שני הצדדים. פריז הקפואה עוד הייתה חמימה לעומת הקור ששרר בין הישראלים והפלסטינים שם. הקרב התנהל מאחרי הקלעים, בשיחות בארבע עיניים עם מנהיגים מהעולם. הפלסטינים תבעו למשל מהקוורטט הודעת גינוי לבנייה בהר חומה ובהתנחלויות בכלל. הם תבעו להעלות בוועידה את הדרישה להסרת מחסומים בגדה ופתיחת מעברים לרצועה. ישראל עמדה על הרגליים האחוריות.
בשיחות שקיימו המשלחות עם הצמרת העולמית, המתיחות נשמעה היטב. הפלסטינים, נרגשים מהתמיכה הכספית הבינלאומית לה זכו, רצו גם הישגים מדיניים. לבני טענה שיש לגנות דווקא את המשך ירי הקסאם והפצמ"ר. לרוע מזלם של הפלסטינים, נפצע תינוק מפגיעת רקטה בזיקים ביום שלפני. הגינוי התהפך, אם כי גם ישראל לא יצאה נקייה מהקוורטט.
אם ללמוד משהו מהכפור הישראלי-פלסטיני בפריז, הרי שלשני הצדדים הולכת להיות שנה לא קלה. החשדנות והמתיחות רבות עד כדי כך, שספק אם יוכלו להגיע להסכם קבע. את המוזיקה הדרמטית הזאת שמע היטב טוני בלייר, שליח הקוורטט למזרח התיכון. הוא נטל על עצמו את תפקיד האב, המרגיע ילדיו הבועטים זה בזה מתחת לשולחן. באשר ליצירת מזרח תיכון חדש, הוא אופטימי; הישראלים והפלסטינים הרבה פחות.
הדוגמנית מעניינת יותר מהשנוֹר
אבל אשה אחת, קרלה ברוני, עניינה את הצרפתים השבוע יותר מכל 90 המדינות והארגונים שבאו לתרום לפלסטינים. אם לא ברוני - הצמודה החדשה של הנשיא הצרפתי, שכבשה את הכותרות - היה זה גל הקור העז, עד מינוס חמש מעלות בלילה שבין שני לשלישי. ואם לא אלה, אזי הצרפתים עוד מתעסקים באוהלו של קדאפי בלב פריז
, שהוריד את נשיאם בעוד שלוש נקודות בסקרים. אחרי אלה עניין אותם הפר-נואל, חג המולד שבפתח, כאשר כל צרפתי - כך דיווח לה-פיגארו - יוציא 550 אירו בממוצע כדי לחגוג אותו כדת וכדין.
הפלסטינים ו-7.4 מיליארד הדולרים, בהם זכו במסע השנור הבינלאומי בפריז, הופיעו ביום שאחרי בתחתית העמוד הראשון של הלה-מונד, בידיעה בגודל של בול מוגדל. הדעה היא שרק בתי המלון ונהגי המוניות של אזור רישוי 75 פריז, נהנו ממאות הדיפלומטים והעיתונאים שטרחו לבוא לוועידת התורמות. את הציבור הרחב זה לא ממש עניין. לאירופי הממוצע, מתברר, נמאס מהפלסטינים ומהישראלים כאחד. מצד הצרפתי השכיח, כפי שהעיר בספק-בדיחותא עיתונאי פריזאי במסדרון הוועידה השבוע, יתכבד המזרח התיכון וישאיר את ענייניו הכספיים והנפיצים כאחד בבית - במזרח התיכון.
כיד המלך: אחמדי-נג'אד במכה
צילום: רויטרס
איזה קור! אבו-מאזן ולבני בפריז
צילום: איי פי
צרות אחרות: סרקוֹ וקרלה
צילום: איי פי
מומלצים
