שחף הרגישה שהחיים שלה כמו משחק טטריס
היא מתרוצצת למטה, והקוביות כל הזמן נופלות מהשמיים. היא חייבת לסדר אותן בשורה במהירות, ורק אז הן נעלמות. אבל מובן שאז יורדות קוביות חדשות, בצורות הרבה יותר מסובכות. שחף רצתה ללחוץ על OFF. תסמונת החלומות המודחקים
שחף נכנסה למיטה בשבע בערב. בכל יום חמישי היא היתה נכנסת למיטה בשבע בערב. היא חיכתה לזה כל שבוע, לשעה הזאת. להשאיר את הכל מאחור, ולצלול ל-14 שעות שינה טהורות. בלי התמודדויות, בלי מחשבות, בלי טרדות. בלי השעון המעורר בשש בבוקר.
שחף הרגישה שהחיים שלה הם כמו משחק טטריס. היא מתרוצצת למטה, והקוביות כל הזמן נופלות מהשמיים. היא חייבת לסדר אותן בשורה במהירות, ורק אז הן נעלמות. אבל כמובן שאז יורדות קוביות חדשות, בצורות הרבה יותר מסובכות. שחף רצתה ללחוץ על OFF. אז פעם בשבוע, ביום חמישי בערב, שחף פשוט היתה עוזבת הכל והולכת לישון מוקדם מאוד.
אבל שחף לא סתם היתה עייפה מאוד. היא סבלה מתסמונת שכיחה בקרב האוכלוסייה המקומית: "סינדרום המאפיונרים", או בשמו היותר נפוץ: "סינדרום החלומות המודחקים".
אם תחפשו בספרות המקצועית, תגלו שבדרך כלל המחלה מתפרצת כאשר כל החלומות שאתה לא מגשים נערמים סביבך. אם זה חלום אחד או שניים, לא יהיו כל תופעות לוואי. אבל כאשר מספר החלומות הנשכחים מתחיל לגדול, אז לאט לאט ובתוך חדרי הלב מתחילה המחלה להתהוות.
חבורת מאפיונרים שבאה לגבות את החוב
בהתחלה חבורת החלומות שלך סבלנית כלפיך. הם באמת מאמינים בך, מחכים שתגשים אותם בקצב שלך. הם יודעים שיש מגבלות. אבל ככל שעובר הזמן ואתה מתעלם מנוכחותם הם מתחילים להיות פחות נחמדים ויותר אלימים. כשאתה עסוק בענייניך, הם פתאום מופיעים על סף דלתך, חבורת מאפיונרים שבאה לגבות את החוב. והחוב כבר כבד, הוא צבר ריבית הגונה. כי החוב שלך כלפי נשמתך הוא חוב שרק הולך ותופח כשאתה מזניח אותו. כמו גידול ממאיר, הוא משנה צורה.
אם החולה ממשיך להדחיק את החלומות ומתעלם מכל האזהרות שהם שולחים לו, אז הם נכרכים סביב גרונו ולאט לאט מאפשרים לו פחות ופחות אוויר לנשימה. מכאן הסימפטום שהכי קל לזיהוי - עייפות קשה. בין יתר התסמינים: מרמור, דיכאון קל, חוסר חשק לדבר, בעיקר עם חברים. כי עם החברים אי אפשר להסתיר את המצב, הם מיד יזהו התדרדרות. אז החולה המתוחכם ינסה להימנע ויסתפק בשיחות חולין קצרות: "כן, הכל אחלה. נדבר ,אני חייב לזוז".
לחבורת המאפיונרים יש מטרה. הם רוצים להתקיים, והם יודעים בדיוק איפה ללחוץ. הם ישתמשו בכל האמצעים, גם הלא כשרים, כדי להניע את האיש שוויתר עליהם. כי ככה זה עם חלומות מודחקים, הם לא נפרדים ממך כידידים. ידידות איתך משמעה הסוף שלהם.
השעה היתה שבע בערב, ושחף נכנסה למיטה. היא התכסתה היטב, לא משאירה אף איבר חשוף. היא מצאה מקלט זמני מתחת לפוך. היא ידעה שמחר מצפה לה ביקור, ולא ביקור נימוסים. אבל בינתיים, היא נאנחה תוך כדי פיהוק רחב, בינתיים יש לה 14 שעות לשכוח, 14 שעות לנשום קצת, בלי הידיים על גרונה, הידיים החונקות של החלומות הנשכחים.
זה יכול להיות מאוד מעייף
מומלצים
