ההשראה של פטרישיה קורנוול פורשת
ד"ר מרסלה פיירו, ההשראה החיה לאחת הדמויות הידועות ביותר בספרות המתח - ד"ר קיי סקרפטה, פורשת לגימלאות. "לא הייתי איפה שאני היום אלמלא ד"ר פיירו", אמרה הסופרת פטרישיה קורנוול במסיבת הפרידה שנערכה, איך לא, בחדר המתים
האירוע היה פרישתה של הפתולוגית הראשית של וירג'יניה, ד"ר מרסלה פיירו - ההשראה החיה לאחת הדמויות הידועות ביותר בעולם ספרות המתח. פיירו עבדה על כמה מהפשעים הנוראים ביותר במדינת וירג'יניה, ואף שמעולם לא תודה בזה, רבים יטענו שהיא היתה בין הגורמים שהניעו את פריחתן של תוכניות טלוויזיה, ספרים וסרטים העוסקים בתהליכי הזיהוי הפלילי.
ב-1984 נפגשה פטרישיה קורנוול, אז סופרת בראשית דרכה, עם פיירו, כדי לשאול שאלות על עבודתה של הפתולוגית. בהמשך היתה פיירו ההשראה לדמותה של ד"ר קיי סקרפטה, הגיבורה של שורת רבי המכר של קורנוול. "לא הייתי איפה שאני היום אלמלא ד"ר פיירו", אמרה קורנוול.
קיי סקרפטה היא הפתולוגית הראשית של וירג'יניה, לפחות ברומנים המוקדמים של קורנוול, אבל פרט למקצוע וחיבתן לאוכל איטלקי, פיירו אינה מוצאת דמיון רב בינה ובין הרופאה הבדיונית. "קיי בלונדינית , רזה ובעלת עיניים כחולות", היא אומרת ביובש, "אני מעולם לא הייתי בלונדינית, יש לי עיניים חומות ולא הייתי רזה מאז גיל 12".
קורנוול דווקא רואה קשר חזק יותר בין השתיים. "מה שכן יש לה במשותף עם סקרפטה הוא מאגר הנתונים המדהים הזה שהיא מחזיקה בין האוזניים, חמלה עצומה כלפי הקורבנות והנכונות שלה להילחם מלחמת חורמה עבורם", אמרה קורנוול. "היא תמיד היתה סנגורית מצוינת לאלה שלא יכלו עוד לדבר למען עצמם".
ואכן, אלה שמוצאים את עצמם על שולחנה של פיירו אינם "גופות" או "מתים" אלא מטופלים. "אנחנו רופאים ומשימתנו היא לטפל בחולים שלנו - שבמקרה הם גם מתים", אומרת פיירו. " יש להם סיפור לספר. והם מספרים לנו את הסיפור שלהם דרך הבדיקה הגופנית והבדיקות שאנחנו עורכים - ממש כאילו היו אנשים חיים".
מאז ילדותה בבאפלו שבניו יורק רצתה פיירו להיות רופאה. היא בתם של מורה וטכנאי מטוסים ותמיד נמשכה לפן הבלשי שברפואה משפטית. תשומת לב לא חשובה לה במיוחד, והיא לא מתרשמת מפרסום ומתהילה. לפני שנים, כשנשקלה האפשרות שתגלם את סקרפטה בקולנוע, הביאה קורנוול את דמי מור לחדר המתים. לטענת קורנוול, לפיירו לא היה אכפת.
"כבר כמה אנשים שאלו אותי, 'איך מרסלה מתייחסת אלייך עכשיו כשאת כל כך עשירה ומפורסמת?', ואני עניתי – 'בדיוק באותה גסות כמו תמיד'", מספרת קורנוול בחיוך.
דקירה זה לא עניין מבדר
פיירו, שנשואה לאהובה מימי הקולג' כבר 41 שנים, מחבבת קומדיות רומנטיות ומותחנים. היא די אדישה לסדרת הטלוויזיה "CSI" ולא סובלת תכניות וסרטים אלימים. "אני לא מסוגלת לראות דקירה או ירי כעניין מבדר", היא טוענת. קורנוול זוכרת כיצד לפני שנים, היא ופיירו צפו יחד במחזה שכלל סצנת אונס. פיירו נמלטה מן האולם וקורנוול מצאה אותה בוכה במגרש החנייה הסמוך."אנשים פשוט לא מבינים", היא אמרה לקורנוול, "הם לא מבינים".
זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה חזתה קורנוול בחברתה בוכה. הדחקת רגשות הצער שלה, טענה פיירו, היא קריטית לעבודתה. "אם אתה יושב שם ומתאבל על יגונו של מישהו, אתה לא יכול להתרכז בפתרון הבעיה", היא אומרת. "החולה לא זקוק לדמעות שלך, אלא לכישוריך". הדחקת הרגשות גם סייעה לה לשרוד, היא מספרת. "אחרת, כנראה פשוט הייתי מתכווצת באיזו פינה ולא מסתכלת החוצה לעולם".
למרות האופי הקודר של עבודתה, מזהה פיירו בקלות את ההומור האבסורדי שבה. באחת הפעמים היא מצאה את עצמה לצידו של בלש בזירת רצח, בבית שהיה מלא במיכלי זכוכית ובהם נחשים. השוטר כיוון את נשקו על הנחשים לאורך כל הזמן, מה שרק הגביר את הפאניקה של פיירו, מכיוון שהיא הבינה שדי בכדור אחד בשביל לנפץ את המיכל ולשחרר את הנחשים. "אם אחד מהנחשים האלה היה נמלט החוצה, אני הייתי בורחת משם!", היא נזכרת ופורצת בצחוק.
לפנייה לכתב/ת 
