דייויד בנואה נזכר בקטטה עם מוטי דניאל: זה רודף אותי
אחרי קריירה מזהירה ב-NBA ובאירופה, פרש דייויד בנואה לטובת אימון סאיטמה היפנית, אבל גם שם הוא לא מצליח להתנער מהכתם שהותירה התקרית עם דניאל ב-1999. "אם זה היה קורה במדינה אחרת, אף אחד לא היה שם לב", אומר שחקן העבר של יוטה ג'אז ומכבי ת"א בראיון מיוחד ל-ynet, "רציתי לשרוף את כל קלטות הווידאו בעולם אחרי שראיתי את זה בטלוויזיה. חבל שלא השלמתי עם דניאל". כתבה נוספת בסדרת איפה הם היום
מה הוא לא עשה? מאז נחשף לכדורסל בתיכון בשנות השמונים, הספיק לשתף פעולה עם רוברט הורי באוניברסיטת אלבמה וזכה לתואר תגלית העונה בספרד, במדי מלאגה. בשנות התשעים הפך לאחד משחקני המפתח ביוטה ג'אז לצד ג'ון סטוקטון וקארל מאלון והגיע איתה שלוש פעמים לגמר המערב (מתוך חמש שנים בקבוצה). בשנים האחרונות הפך לכוח מניע בקידום וטיפוח ליגת הכדורסל היפנית הבתולית, אליה הגיע אחרי שזכה באליפות סין עם השנגחאי שארקס, לצד יאו מינג הצעיר.
זוהי קריירה שבנואה יכול היה להסתכל אחורה להתגאות בה, לולא תקרית אחת בודדת שמאפילה על כל הישגיו. פעם אחת זה קרה לו – תגרה אלימה על המגרש, בה היה מעורב כשחקן מכבי תל אביב בעיצומה של עונת 1998-99. מאז כולם זוכרים את בנואה, כ"איש שכיסח למוטי דניאל את הצורה".
דייויד בנואה מתנפל על מוטי דניאל .אירוע מכונן (ארכיון ידיעות אחרונות)
"האמת היא שזה חלק מהמשחק והדברים האלה קורים בכל העולם, אבל בגלל ההקשר - שחקן זר מכה ישראלי - נראה שזה קיבל תהודה רבה יותר", אומר היום בנואה בראיון מיוחד ל-ynet. "אף אחד לא היה שם לב לזה אם זה היה קורה בארה"ב, או אפילו במקום אחר בעולם, אבל זה נתפס כאילו אני נלחם בישראל כולה. בסך הכל זו היתה תקרית מצערת, שהתפרצה סתם כך. אני בכלל לא הכרתי את מוטי דניאל, לא פגשתי אותו לפני כן ולא היה לי שום דבר נגדו".
עוד נחזור לאותה קטטה, שהפכה לעוד אחד מהאירועים המכוננים של הכדורסל הישראלי, ביחד עם הקטטה בין מייק לארגי למוטי ארואסטי, בין ארל וויליאמס ואולסי פרי לשמוליק נחמיאס, או בין ג'ק אייזנר לרמי גוט. ככה זה כשאין כדורסל תחרותי, כל מה שזוכרים זה את הקטטות. אבל בינתיים, בואו בכל זאת נתעדכן מה עבר עליו מאז אותו יום ארור.
מהמגרש לקווים
כאמור, הקיץ החליט בנואה לפרוש. למרות שבגילו המאוחר הצליח להתאושש מפציעה קשה ועזר לברונקוס להעפיל לפלייאוף, הוא הגיע למסקנה כי לא יוכל להמשיך כשחקן באותה רמה של אינטנסיביות. הצעה להתמנות כמאמן קבוצתו האהובה פתחה את הדלת לחציית הקווים, בדרך לספסל.
דייויד בנואה. ביפן קוראים לו מעכשיו קואץ'
"קרעתי את גיד האכילס ברגל שמאל, עשר שנים אחרי שסבלתי מפציעה זהה ברגל ימין", מספר בנואה. "למרות זאת, הצלחתי להתאושש. הרופאים נתנו לי אישור לחזור לפעילות בפלייאוף, אבל בינתיים העליתי במשקל. הייתי חייב להוריד לפחות תשעה קילוגרמים כדי להגיע למשקל האופטימלי שלי. זה לא קל בגיל 39".
"הסיבה שהמשכתי לשחק כדורסל כל כך הרבה זמן היא שאני באמת אוהב את המשחק. גיליתי אותו בגיל מאוחר יחסית, במהלך התיכון, ואני רוצה ליהנות ממנו כמה שיותר", הסביר בנואה, שהתחיל לשחק כדורסל כנעוריו המאוחרים, בעידוד מאמן בתיכון בלואיזיאנה, שהתרשם מגובהו.
"ככל שהקריירה שלי התארכה, למדתי יותר. היתה לי ההזדמנות לעבוד עם הרבה מאמנים ושחקנים טובים ולמדתי מהם המון. הניסיון עזר לי בעיקר בשנים האחרונות, כשלא הייתי מהיר וחזק כפי שהייתי בצעירותי. המשך הדרך כמאמן הוא דבר טבעי. יש לי תואר בחינוך. בעבר בכלל חשבתי שאהיה מורה ולא שחקן כדורסל. בתור מאמן אפשר לשלב בין שני הדברים".
בנואה בסאיטמה. שחקן-מורה-מאמן
סטוקטון - מורה לכדורסל ולחיים
אחד מהאנשים שתרמו יותר מכולם לתובנות הכדורסל של בנואה היה ג'ון סטוקטון. כשחקן צעיר, בקבוצה של ותיקים, נדרש הפורוורד להתאקלם במהירות וכך קרה, לא מעט בזכות הרכז הנפלא, אותו בנואה מעריץ עד היום (ממש כמו כותב שורות אלה). "ג'ון ואני היינו מאוד קרובים, והתייעצתי איתו הרבה גם בנוגע לכדורסל וגם בנוגע למשפחה", מספר בנואה וחולק שבחים גם ל"דוור" מאלון. "לשחק עם שניהם זה כמו להיות בספריה של כדורסל. זה היה הדבר הכי טוב בשבילי".
- אז מי היה משמעותי יותר: סטוקטון למאלון, או מאלון לסטוקטון?
"מבחינתי, ג'ון היה מאסטר, מאסטר אמיתי. למרות שהוא היה קטן, הוא הצליח לעשות כל כך הרבה דברים על המגרש. הוא ידע הכל על המשחק והיה יכול לעשות הכל, אם צריך. אנשים רואים היום את סטיב נאש, ואני מעריך אותו מאוד, אבל מה שאנשים לא יודעים שג'ון היה בהחלט יכול לקלוע שלושים נקודות, אם רק נדרש לעשות כן. אבל מבחינתו, היה לו יותר חשוב להנהיג, לעשות את הדברים הקטנים כדי לנצח.
"גם קארל היה מאסטר, הוא היה הטוב ביותר בתפקיד שלו, לא היה שחקן יותר קשוח ממנו. אני לא יכול לקבוע מי היה יותר חשוב בצמד הזה. אי אפשר להפריד ביניהם. ג'ון היה זה שהחזיק בכדור וכיוון את ההתקפה ואני בטוח שהוא היה מצליח בכל מקרה ובכל מקום, גם בלי קארל. אבל גם קארל היה שחקן אדיר, הם היו טובים אחד לשני.
קארל מאלון וג'ון סטוקטון. טובים אחד לשני (צילום: איי פי)
"ג'ון היה ערמומי. יש כאלה שהתלוננו שהוא מלוכלך, אך זו הדרך שבה היו משחקים לפני ששינו את החוקים בשנות התשעים. הוא פשוט הבין את המשחק כל כך טוב וידע איך לנצל זאת לטובתו. הוא היה מסבסב אותך וטופח לך על כתף שמאל. כשהיית מסתובב לחפש אותו, הוא היה קולע עליך בצד השני. הוא היה מאוד מיומן וכשרוני מספיק כדי להמציא טריקים כאלה כל הזמן. אני למדתי ממנו הרבה. הוא אילץ אותי ללמוד".
- איך סטוקטון היה בתור מורה?
"אני זוכר שכרוקי הוא היה מרגיע אותי ואומר לי לשמור על ריכוז ושהכל יהיה בסדר, כל עוד אשים את מבטחי בו ואשמור על קשר עין עם הכדור. ואז באימונים הייתי חוטף מלא כדורים בפדחת, רק בגלל שהסרתי את עיני מהכדור לשנייה. זה היה מספיק כדי שג'ון יבחין בכך וכעונש הוא הטיח את הכדור לאחורי ראשי. 'לא הסתכלת על הכדור', הוא היה נוזף בי. כך הבנתי שאני חייב להישאר מפוקס כל שנייה. ידעתי שאם אשאר מרוכז, ג'ון יסדר לי המון הזדמנויות לקלוע נקודות, וכך באמת היה".
סטוקטון מול סטיב נאש. לא פחות טוב מרכז פיניקס סאנס (איי.פי)
בסולט לייק סיטי הגיע בנואה לשיאיו כשחקן. בחמש שנותיו הראשונות במדי הג'אז קלע 7.8 נקודות (שיא של 10.4 נק' בממוצע בעונת 1994-95) וקלט 4.6 ריבאונדים בממוצע למשחק. הוא ביסס עצמו כשחקן חמישייה משמעותי, על חשבונו של חביב הקהל בלו אדוארדס, שנשלח בטרייד למילווקי. לבנואה זה קרה בקיץ 1996 כשעזב לניו ג'רזי, שם התקשה להתאקלם. לא מעט בגלל אותה פציעה בגיד האכילס ברגל ימין, שהשביתה אותו לכל העונה.
במהרה הבין בנואה, כי עשה טעות כשעזב את הבית החם ביוטה, משעמם ככל שיהיה (לתשומת לבך, טבאריש קירילנקו). "אני חושב שזה שהגעתי ליוטה דווקא עזר לי להתאקלם ב-NBA. זה נתן לי הזדמנות להתרכז בעבודה שלי ובמה שרציתי לעשות בעתיד. צריך להבין שה-NBA הוא יקום נפרד ושונה לגמרי מהעולם האמיתי, אומה בפני עצמה. יש לך הזדמנויות לעשות הכל בכל מקום. יוטה היתה המקום הנכון בשבילי, כי היא משפחתית יותר".
אחרי עונה בה נדד בעיקר בין ניו ג'רזי, אורלנדו וטורונטו בניסיון לעשות קאמבק, נתקל בנואה במכשול נוסף. ב-1998 הכריז ארגון שחקני ה-NBA על שביתה. בנואה, כמו רבים אחרים, נדרש לחפש עבודה מעבר לים, באירופה. חיפושים אלו הביאו אותו עד לישראל של מכבי ת"א. שם פגש את עודד קטש, שגם הוא נאלץ לגנוז את חלום ה-NBA שלו בגלל השביתה.
עודד קטש ודריק שארפ. שיחקו עם בנואה ב-1998 (צילום: אלי אלגרט)
תחנה הבאה: יד אליהו
"מחוץ ל-NBA, אין סביבה תחרותית יותר מזו של מכבי", מסביר בנואה. "כבר בימים ההם היו באירופה הרבה שחקנים טובים ומוכרים, ומכבי היתה חלק מזה. הוזמנתי לקבוצה בקיץ, אבל העדפתי להישאר בארה"ב. כשהתחיל הלוק-אאוט, נעניתי לבקשה והגעתי. למדתי על מכבי עוד לפני שהגעתי ולא חששתי שזה יעמוד ביני ובין חזרה ל-NBA. ידעתי שאם אשחק טוב, אוכל לשוב. לא היה בזה כדי להכתים את הקריירה שלי ותמיד רציתי לחיות בחו"ל. הרי כבר שיחקתי במלאגה בשנה הראשונה שלי כמקצוען".
למרות הציפיות הגדולות ממנו, קשה להגיד שבנואה השתלב בקבוצה של קטש ומאמנו פיני גרשון. לא שהוא היה נפילה, כפי שנהוג לזכור. את העונה היחידה שלו בישראל סיים עם 13.9 נק' ו-6.6 ריב' למשחק בליגה (10.5 נק' ו-6.9 ריב' באירופה). "הצטרפתי מאוחר ואם אתה לא שם מההתחלה, קשה לבסס את עצמך ככוכב, כ-Go to guy", הוא מסביר, "לא שלא רציתי לקחת אחריות, אבל לא היה לי זמן להתאים את עצמי. לא רציתי להיות אנוכי ולהגיד 'או.קיי, מעכשיו תמסרו לי את הכדורים'. ניסיתי להשתלב במשחק הקבוצתי ולצמוח מזה. תמיד קשה להסתגל לזה כשאתה לא שם מלכתחילה".
- ברמת הציפיות של מכבי, זה בוודאי לא קל להתאקלם.
"לא הרגשתי ממש לחץ. התרכזתי ביכולת שלי ובמצב של הקבוצה. מבחינתי הייתי מוכן לעשות כל מה שנדרש ממני, רק כדי שהקבוצה תנצח. אתה יכול לקחת הכל על עצמך, אבל זה עלול לפגוע במשחק הקבוצתי. כשהלכתי לשנגחאי, למשל, הקבוצה כבר רצה ביחד וכולם ידעו מה התפקיד שלהם. הם חיפשו מישהו שיתרום בהגנה ובקליעה מרחוק ובגלל זה הביאו אותי. השתלבתי, עשיתי את תפקידי וכך זכינו באליפות. במכבי זה היה מצב דומה, אבל לא היתה כימיה".
פיני גרשון. לא הביא לכימיה בקבוצה (צילום: ראובן שוורץ)
כימיה קבוצתית בעייתית - זו הסיבה לחוסר ההשגיות של מכבי לטענת בנואה ובהקשר זה הוא מטיל את רוב האשמה על גרשון: "הייתי מצפה שכשמאמן מביא שחקן, הוא ידע מה האיכויות שלו, איך הוא יכול לתרום ואם הוא מתאים לשיטת המשחק שלו. השחקנים אמורים להתאים לשיטה של המאמן, כדי שיהיה להם יותר קל להשתלב בה. אני זוכר למשל שכאשר ג'ף הורנסק הגיע ליוטה, הוא השתלב מיד. גם בגלל שהוא התאים לשיטה את המאמן, אבל לא פחות בגלל שהכימיה בקבוצה היתה מושלמת והוא רק התמזג בה".
"במכבי לא היתה כימיה בין השחקנים מההתחלה. היית יכול להביא כל שחקן אחר במקומי והוא לא היה מצליח. היו בעיות. אני עשיתי כל דבר שהמאמן ביקש ממני. לא רציתי להיות אנוכי. הבעיה שבמכבי מצפים ממך להיות כוכב. אי אפשר להגיד למישהו, תנו לו את הכדור וזהו. מדובר בקבוצה. אני מצפה ממאמן שיידע איזו קבוצה הוא רוצה, ומה השיטה שלו. הייתי במצבים קשים לפני כן, אבל זה היה מתסכל כי רציתי שהקבוצה תצליח".
בגוב האריות עם דניאל
אבל בעיות ההתאקלמות של בנואה התגמדו נוכח הצרות אליהם נכנס אחרי אותה התמודדות מול מכבי ראשון לציון בפברואר 99', ההתמודדות בה התעמת עם דניאל. "במהלך משחק אתה מנסה להיות תחרותי, ובאותו משחק ספציפי שיחקתי מצוין. דניאל ניסה לשמור עלי ולא הצליח, ועשיתי עליו נקודות כל הזמן. התגריתי בו, כפי שאנחנו נוהגים לעשות באמריקה. 'אתה לא חייב לרדוף אחרי, אני אקלע בכל מקרה', אמרתי לו. זה לא משהו מיוחד. אני זוכר שאמרתי דברים כאלה גם לדניס רודמן, כשהוא שמר עליי.
הקרב הגדול עובר לפארקט. בנואה ודניאל בפעולה (ארכיון ידיעות אחרונות)
"אני מאמין שגם מוטי הוא בן אדם מאוד תחרותי והוא היה מתוסכל. הוא ראה שלא יוכל לעצור אותי בהגנה, אז התחיל להיות אגרסיבי יותר מדי ולהכות אותי. ביקשתי מהשופטים שיתנו את הדעת על זה ומאחר והם התעלמו, איימתי עליו: 'אל תכה אותי שוב'. בהמשך היו בינינו עוד כמה חיכוכים ואז פתאום הוא התפרץ לעברי והתחיל לומר מילים בוטות. פתאום נראה לי שהוא מנסה לירוק עליי ואז איבדתי את העשתונות והתנפלתי עליו".
- איך אתה מסביר את ההתפרצות שלך?
"אחרי הקרב, הייתי מזועזע מעצמי. ניסיתי לבדוק מה קרה לי? איך נגררתי לדבר הזה שכל כך לא מתאים לי? זה לא אני. ההסבר היחיד שעלה בראשי הוא שהייתי במצב נפשי לא הכי טוב באותם ימים, עברה עליי תקופה קשה. הייתי בעיצומם של גירושים מאשתי, הייתי מתוסכל ולא היה אף אחד שיתמוך בי ויעמוד לצידי בישראל. למרות זאת, זה לא היה צריך לקרות.
"אני זוכר שצפיתי בצילומי הווידאו מהמשחק בפעם הראשונה אחרי הקרב ולא האמנתי למראה עיני. החבר'ה בקבוצה דווקא היו משועשעים, מעבירים את הווידאו אחורה כל הזמן. אני זוכר שדריק שארפ היה מתלוצץ 'איזה אגרוף, וואו'. שאלתי את עצמי אם זה באמת אני על המסך. 'מה קרה לעצמך' שאלתי את עצמי. איך נכנסתי לכל זה. בסופו של דבר שמחתי שלא קרה לו משהו רציני, כי זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. אחרי הכל, מישהו היה יכול להיפצע".
- בראייה לאחור, מה היית יכול לעשות כדי למנוע את זה?
"לו הייתי מכיר את מוטי דניאל לפני, היה נמנע כל המקרה הזה. בדיעבד הבנתי שהוא שחקן מלוכלך. אני זוכר שדורון שפר ניסה לנחם אותי בחדר ההלבשה ואמר לי שתמיד היו לו בעיות איתו. אחד הזרים הוותיקים שפגשתי בישראל גם אמר לי: 'עשית משהו שרציתי לעשות כבר עשר שנים'. אם הייתי יודע את כל זה מראש, הייתי מתכונן לפרובוקציות שלו. בסך הכל, אתה תמיד רוצה להימנע ממצבים כאלה. אתה גם מצפה שהשופט יגן עליך. גם ב-NBA, כשהשופטים נותנים לדברים לצאת משליטה, פורצות תגרות. זה קורה לא מעט".
מוטי דניאל כועס. הלך עד לפוליגרף (ארכיון ידיעות אחרונות)
"אישית, אני מצטער על כל מה שקרה. כדורסל הוא לא רק כיף, יש בו הרבה יצרים ותחרותיות. אבל לא הייתי רוצה שאזכר כשחקן אלים, לא הייתי רוצה שמישהו שלומד כדורסל יקבל דוגמא מהאירוע הזה. אני מצטער על כך שמוטי נפגע. וזה לא רק הוא, יש מאחוריו משפחה שבוודאי נבהלה וגם השם שלו נפגע. הייתי רוצה להיות האדם שיהיה חזק מספיק בשביל לא ליפול בפח הזה. הייתי משחק חזק, חוטף, חוסם, אבל לא מכה. זה היה מעצבן אותו עוד יותר".
- מה היית רוצה לומר לדניאל היום - תשע שנים אחרי?
"בדיעבד אני חושב שהדבר הכי קשה בנוגע לקרב הזה הוא שאני ומוטי לא הצלחנו להשלים אחר כך. לפעמים דברים האלה קורים, אבל צריך להראות לאוהדים ולצעירים שאפשר להתגבר על זה ולהיות ידידים, אם לא חברים קרובים. תקשורת טובה יכולה לחפות גם על רגעים כאלה וחבל שאני ומוטי לא השכלנו לעשות זאת ולהשלים, לטובת כל אלה שנושאים מבטם אלינו. לפחות אני מודה על כך שאנשים בישראל קיבלו אותי יפה גם אחרי התקרית. היו כאלה שאפילו הביאו לי מתנות הביתה כדי לנחם אותי. הם תמיד תמכו בי ואני ניסיתי לתת להם את הבידור הכי טוב שיכולתי לספק".
טופאק, אפילו בישראל
ואכן, בנואה מספר שמלבד התקרית עם דניאל, מעולם לא הסתבך בבעיות עם הישראלים, או עם טרוריסטים פלסטינים. "לא היו לי בעיות עם אף אחד בישראל. הייתי הולך לכל מקום ללא חשש. מאז ומתמיד הייתי אדם של אנשים, ניסיתי להתחבר, להבין את התרבות. בסך הכל מדובר באחד המקומות הכי טובים שהייתי בהם. כולם היו נחמדים אליי. אני לא רציתי לעשות צרות ונהניתי מאוד גם מחיי הלילה.
בנואה. מהדיסקוטקים בת"א ללונה פארק בטוקיו
"אני זוכר שאחד מהזרים הזמין אותי למסיבה לכבוד הראפר טופאק. אמרתי שזה לא יכול להיות שבישראל עושים מסיבה לכבוד טופאק. לא האמנתי, אבל הלכתי והיתה מסיבה נהדרת. ישראל זה מקום קטן, אבל אתה לא יכול להבין כל מה שקורה בו. וקורה בו הרבה. שמעתי פעם את צליל הפיצוץ של מכונית תופת בת"א, אבל לא חוויתי משהו באופן אישי. לא התיימרתי להבין מה קורה במדינה".
זכרונות מתוקים וכתם
השנה בישראל הותירה בבנואה זכרונות חיוביים בסך הכל, אולם כשניסה לשוב ל-NBA בקיץ 1999, גילה שוב כי אותו זכרון רע מהתקרית עם דניאל - זכרון שתועד בווידאו ושודר בכל העולם - עדיין רודף אותו.
"אחרי שעזבתי, חזרתי ליוטה. הם היחידים שהיו מוכנים בכלל לשקול ולהחתים אותי אחרי מה שקרה בישראל. היו לי קשרים טובים עם סטוקטון, ג'רי סלואן ובעיקר עם הבעלים לארי מילר. בזמנו, ייסדתי בסולט לייק סיטי ארגון צדקה והייתי פעיל בקהילה. התקשרתי ללארי וביקשתי ממנו שיתן לי הזדמנות לחזור ולהתאמן איתם. בסופו של דבר הצלחתי להתקבל לקבוצה".
וכך, בנואה הצליח לשקם את הקריירה וגם את חייו האישיים. הוא נישא מחדש לקישה והוא אב לארבעה ילדים קטנים. למרות זאת, נדרש שוב לחפש את מזלו מעבר לים, אחרי יכולת בינונית שהציג במדי הג'אז בעונת 2000-01 - האחרונה שלו ב-NBA.
בנואה עם בנו הקטן - יאסיר מוסאשי
מהמערב התיכון למזרח הרחוק
החיפוש אחר עבודה הביא אותו עד לסין ב-2002. "מעולם לא ציפיתי להגיע לחלק הזה של העולם. תמיד חשבתי שאם אעזוב את ה-NBA, אגיע לאירופה. אחרי שעזבתי את יוטה, לא מצאתי קבוצה. כשקיבלתי הצעה לחתום בשנגחאי השבתי בחיוב, כי כל מה שרציתי זה רק להמשיך לשחק. פגשתי את יאו מינג, שהיה אחד מהאנשים הכי חביבים שפגשתי מעודי. הוא עמד לפני הבחירה בדראפט ה-NBA, ואני הסברתי לו קצת מה עומד בפניו. ביחד זכינו באליפות".
"כשנגמרה העונה בסין קיוויתי להזדמנות נוספת ב-NBA, אבל זו לא הגיעה ונעניתי להצעה להצטרף לקבוצת היטאצ'י סאנרוקרס מיפן, ומאז נשארתי במדינה. הליגה שם תחרותית, אך הרמה לא גבוהה. יש פה שתי ליגות מקצועניות - הסופרליג וה-JBL. יש הצלחה שהולכת וגוברת. היפנים לקחו הרבה דברים מהתרבות האמריקנית. זה בא לידי ביטוי במסחר, בתעשייה, בתרבות וגם בספורט".
עכשיו בנואה מתחיל פרק חדש בחיים, אי שם בקצה השני של העולם, אבל את הקטטה בישראל הוא עדיין לא מצליח להשאיר מאחור. "התקרית הזאת רודפת אותי. אף אחד לא רצה לגעת בי אחרי אירוע כזה, שגם שודר בכל העולם. עד היום אני נתקל בקטע הזה בטלוויזיה, מדי פעם זה משודר ב'דיסקברי צ'אנל'.
"רק לפני כמה חודשים מישהו שלח לי אימייל עם קטע וידאו של הקרב, שמצא באינטרנט. אחרי שהבנתי את גודל החשיפה, לא האמנתי. רציתי לשרוף את כל קלטות הווידאו בעולם. והקטע הוא שאני בכלל לא מכיר את הבן אדם. זה אבסורד".
לפנייה לכתב/ת 
