להיפטר מהמועצה להשכלה גבוהה
ביטול המועצה ופתיחת המערכת לתחרות יחד עם הפיכת האוניברסיטאות ליחידות עסקיות, הם המפתח להזנקתה של ישראל לצמרת העולמית של החינוך הגבוה
חתן פרס נובל לכלכלה, הפרופ' ישראל אומן, סיפק ניתוח מדוייק של תחלואי החינוך הגבוה כשהסביר: "מערכת ההשכלה הגבוהה אינה טובה, משום שהיא מכניסה את המוסדות לתבנית אחת. כל אוניברסיטה צריכה להחליט על אופייה, על מתכונת העבודה שלה ועל סדר עדיפויותיה. האוניברסיטה צריכה לקבוע בעצמה את גובה שכר הלימוד ולהחליט על צורת התגמול למרצים. כל עוד פקידי האוצר קובעים, אני תומך בשביתה".
כבר שנים שהממשלה מכירה בעובדה כי היא מנהל גרוע, אפילו גרוע מאוד, ומעדיפה להוציא את הניהול מידיה. לפיכך מדיניות האוצר היא לקצץ בכל שירות שסובל מבעיות ניהול ותקציב. הטענה שהאוצר עושה בהשכלה הגבוהה כבתוך שלו היא מופרכת, כיוון שבהשכלה הגבוהה שולט המל"ג.
המל"ג הוא גוף שמרכז בידיו את העוצמה ואת קבלת ההחלטות לאישור מוסדות לימוד חדשים, תוכניות לימוד וחלוקת הכסף המגיע מתקציב המדינה בעזרת הוועדה לתכנון ותקצוב.
ניהול ריכוזי ומונופוליסטי של המערכת על ידי גוף זה הוא שחונק ומשתק כל יוזמה להתחדשות. גם אם הממשלה תזרים עוד מאות מליוני דולרים, המירוץ לצמרת העולמית של האוניברסיטאות יצלח רק בזכות רפורמה של ניהול המערכת שתלווה בכסף הגדול ממקורות חוץ תקציביים. בעידן הגלובליזציה, הכלכלה והחינוך הישראליים מצויים בתחרות מתמדת עם העולם. המל"ג היא אבן ריחיים על צוואר המערכת שיש לסלקה.
כל הדירוגים העולמיים קובעים כי האוניברסיטאות הטובות בעולם נמצאות בארה"ב. הסוד של שיטת החינוך הגבוה שלה הוא שאין לה שיטה. לארה"ב אין גוף מרכזי שבאמצעותו המדינה מחליטה למי מותר לפתוח אוניברסיטה ובאילו תנאים. האוניברסיטאות מתחרות על סטודנטים, מרצים ואפילו על כוכבי בייסבול. בישראל, בה המל"ג מסדירה את כל פעילות המערכת, אין תחרות של ממש והחוקרים מתוגמלים על פי ותק ופוליטיקה ארגונית. לא על בסיס הישגים במדע ובהוראה.
למל"ג אין עוד זכות קיום. על אף שליטתה הבלעדית בחלוקת הקצאות הממשלה לחינוך הגבוה הציבורי, רמת האוניברסיטאות והמכללות בנסיגה. דווקא תחת עינה הפקוחה, קמו שלוחות שהעניקו תארים מפוקפקים, באישורה. המגזר העסקי אינו זקוק לחותמת הכשרות של המל"ג. הערכת התארים יכולה להתבצע היטב בידי השוק לבדו, כפי שקורה בארה"ב. מי שלמד בייל ובסטנפורד כמו גם המעסיק שמעוניין לקלוט אותו, אינו זקוק להכרה של מועצת חכמים מטעם- מונוליטית ומונופוליסטית.
אך אין די בביטול המל"ג. כדי להשיג תוצאות טובות יותר יש להטמיע באוניברסיטאות חשיבה עסקית. באוסטרליה הבינו כבר לפני 15 שנה כי התייעלות, העלאת שכר הלימוד ומשיכת הון פרטי הם המפתח לזינוק הגדול קדימה. שם העלו את שכר הלימוד ובמקביל העניקו לכל מי שמעוניין הלוואות נוחות. יותר משליש מתקציב ההשכלה הגבוהה באוסטרליה מקורו בשכר הלימוד, בעוד שבישראל רק 17%. נוסף על כך פיתחו האוסטרלים תוכניות לימוד מוטות תעשיה, שמשכו השקעות של המגזר הפרטי לאוניברסיטאות.
התוצאות לא איחרו לבוא. התארים השתפרו והפכו נחשבים הרבה יותר במגזר העסקי העולמי. ועם השיפור בתוצאות הגיע גם הביקוש. 200,000 סטודנטים זרים שבוחרים ללמוד כל שנה באוסטרליה (יותר מ-20 אחוז מכלל הסטודנטים שם) לא טועים. השקעות עתק של תאגידים עולמיים החלו זורמות למערכת. כל אלה הוסיפו לתקציבי ההשכלה הגבוהה. האוניברסיטאות הפכו לגופים דינאמיים שמתנהלים כמו חברות עסקיות ופעמים רבות אף מתמזגות מטעמי יעילות. החוקרים הטובים מקבלים שכר גבוה יותר והבינוניים פחות. תסכולם של האחרונים יצר סיפורי בדים על השלכותיה ההרסניות של הרפורמה. סיפורים שכאלה, הם סחורה חמה במאבק נגד רפורמות במערכת ההשכלה הגבוהה גם בישראל.
אולם העובדות חזקות מהשמצות. לפי המדד לדירוג האוניברסיטאות של הטיימס הלונדוני, שמונה אוניברסיטאות אוסטרליות מדורגות בין 100 הטובות בעולם, מהן ארבע מדורגות בין 33 המובילות. ואיפה אנחנו? האוניברסיטה המובילה היא האוניברסיטה העברית שממוקמת במקום 128. אוניברסיטת תל אביב במקום 151.
רק אם תשכיל ישראל להתנער מהאנכרוניזם של המל"ג, היא תביא את עצמה לליגת העל העולמית. התחרות שתיווצר בין האוניברסיטאות על משאבים תעלה משמעותית את רמת הלימודים, המחקר והשכר. או אז תתחיל זרימת המוחות לפעול בכיוון ההפוך, והאקדמאים הישראלים יהפכו את האקדמיה למחולל צמיחה מרכזי של המשק. הגלובליזציה בתחום החינוך שמכרסמת קשות במערכת כיום יכולה להפוך במהרה ליתרון מובהק שלנו.
איתן צפריר, עורך דין מסחרי
לפנייה לכתב/ת 
איתן צפריר
מומלצים
