כאבי גב, כתף טלה ותבשיל דמוי חמין

יום יפה. השמש החורפית חיממה את שמונה שכבות הביגוד שהיו עליי. "אלוהים, מתי כבר תפסיק לחכות לסערה שמבטיחים בתחזית? מתי תפנים, אלף, העולם מתחמם ובית, כאן זה לא אלסקה". כן, זו הייתה הגברת שהתלבטתי בפניה בסלולרי האם להוריד שכבה או שתיים.

אך למרות הכל, אני עדיין אופטימי. שומר על סדר יום שאתם מכירים יותר טוב ממני. חדר כושר בהילטון, קפה בים ואוכל. על חדר הכושר התגברתי, על הקפה בים התגברתי בקושי, אבל כשניסה עבדכם הנאמן להניף בקלילות את גופו האתלטי מכיסא הנוח למצב ישיבה, או אז הוא הגיע, ידידי הישן, כאב הגב. הפקרתי את גבי לידיה של קרן, דניאלה או ורד. עקב הכאבים אינני בטוח שאני זוכר, אולי הייתה זו בכלל שירה.

בכל מקרה, אחרי כשעה התחלתי לחזור לעצמי והסימן הראשון היה רעב אדיר שתקף אותי. נסענו לריינה. מקום שלא הכרתי אבל מיד התחברתי אליו. מהחלון נוף שהזכיר לי את קפריסין, יוון או חלקים מטורקיה. "אתה בטוח שאלו לא הגלולות נגד כאבים שלקחת הבוקר?" שאלה הגברת, "זה ממש לא, הנוף שונה". הגענו למסעדה שנקראת אל-תנור (תחנת דלק סונול, צומת ריינה. טל': 04-6014948). ריחות של פיתות ולאפות נאפות בתנור קידמו את פנינו והשולחן התמלא

מיד בעשרות צלוחיות (ואני לא מגזים, לא ניתן היה לראות את צבע המפה מרוב צלחות): חציל בטחינה אלוהי, כרובית בלימון מהטובים בז'אנר, חומוס מעולה, פלאפלים בגודל של קובות עם שומשום, מצוינים (אפילו לי נגמרו הסופרלטיבים). הכול היה טוב ומיוחד, רמה אחת לפחות מעל מסעדות אחרות, שגם הן ממלאות את השולחן בעשרות צלחות.

מיד המשיך להגיע מאפה, מעין סמבוסק, ממולא ירק בפנים, סיגרים ממולאים גבינה קפיצית טעימה, פול ירוק ועוד כמה פיתות מהטאבון. מנוחה קלה לגב ולכרס ואחריה, קבב מבשר טלה משובח, קצוץ במאכלת, נח במחבת גדולה בתוך רוטב עגבניות, סגור בבצק ואפוי, עוד קצת טחינה. פייר, כאב הגב נשכח לחלוטין. אבל זה לא שזה היה הסוף, לא בשביל זה הגעתי לפה. גולת הכותרת הייתה כתף טלה המיועדת ל-4 אנשים ומעלה. אם אתם רוצים פחות, יש להם צוואר טלה שגם הוא ממולא וטעים. הבשר היה מפורק מעצם, ממולא אורז ובורגול ולצידו עוד אורז ובורגול עם תבלינים. 4 אכלנים התקשו לסיים את המנה.

זה המקום להפליג שוב בשבחו של הטלה. מעטים מאוד המקומות, חברים, בהם מגישים טליים טריים מגידול מקומי, כל כך איכותיים. התברר שלחבר'ה שמחזיקים את המסעדה הזאת, קשרים משפחתיים איתנים עם קצביות מעולות מהסביבה ומיטב התוצרת מגיעה למסעדה. בקושי רב זחלתי למרפסת והתגברתי על כנאפה מצוינת ללא צבע מאכל ולא מתוקה מדי. מבט נוסף על הנוף וכבר רשמתי לעצמי בשבת הגשומה הראשונה להגיע לפה, לאכול את הכבש, לנסוע הביתה ולישון מספר שעות אחריו.

הזהירו אותי שבשבתות בצהריים מפוצץ, כרגיל במקומותינו. אז עשו כמוני ובואו מוקדם. ארוחה כזאת ב-11 בבוקר ויש לכם סיכוי שכל סוף השבוע ייראה אחרת.

תבשיל דמוי חמין עם כדורי בשר ובשרים מעושנים

התבשיל הזה, שטעמו מזכיר חמין ברזילאי, אינו מצריך לילה שלם, אלא יכול להיות מוכן תוך מספר שעות, מה שאומר שאפשר להתחיל בשבת בבוקר ,לצאת לטייל, לצפות על הים הסוער מהטיילת בואכה יפו, לחזור, להניח את החברים מסביב לשולחן, את הסיר באמצע השולחן, סלט חסה לצידו האחד, ובקבוק יין לצידו השני ולהתחיל לחפור.

1.200 ק"ג בשר בקר לבישול ארוך (ניתן לערבב שריר וקשתית, או אפילו להשתמש בצלי כתף חתוך לקוביות גדולות)

תערובת של כ- 800 גרם בשרים מעושנים: זה יכול לכלול 200 גרם חזה בקר מעושן בקוביות, 200 גרם חזה אווז בקוביות (או בייקון, למי שרוצה), צלעות חזיר מעושנות (למי שיכול), וקבנוסים חתוכים גס

מים לפי הצורך

1/2 כוס שמן זית

2 בצלים לבנים יבשים

2 בצלים סגולים חתוכים גס

10 שיני שום פרוסות

2 גרגרי הל מעוכים קמעה

1/2 כפית פלפל אנגלי

מלח ופלפל

מעט סוכר

1 קופסת עגבניות מרוסקות

1/2 1 כוסות שעועית שחורה או חומה מושרית במים ללילה (חברים, לא להתרגש, ניתן להשרות שעועית מראש, לסנן את המים ולהקפיא וכך תהיה לנו שעועית מוקפאת, מוכנה לשעת חירום, או שניתן לבשל את השעועית במים, להרתיח מספר דקות, לכבות את האש ולהניח לה להגיע למצב פושר בתוך המים)

לכדורי בשר:

500 גרם בשר טחון לא רזה, אפשר בשר כבש

מלח, פלפל

1 ביצה

3 כפות פירורי לחם

1 בצל קצוץ קטן וסחוט

קורט קנמון

אופן ההכנה:

1. הכדורים: הכי פשוט – יוצרים 6 כדורים גדולים, מטגנים במחבת חמה במעט שמן זית, הם רק צריכים להשחים מבחוץ. מניחים בצד.
2. לחמין: בסיר רציני, גם כן בשמן זית, מזהיבים את הבצל והשום, מוסיפים את הבשר, את כל התבלינים, ומערבבים מספר דקות. מוסיפים את רסק העגבניות ומשפרים תיבול.
3. מטגנים במחבת טפלון יבשה את כל המעושנים מספר דקות, מוסיפים את השעועית ושופכים את כל התוכן לסיר. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה מאוד, מכוסה, כ- 3 שעות.
4. בחצי שעה האחרונה, כשחוזרים הביתה, שמים את הקציצות למעלה, ואם יש עודף נוזלים, מורידים את המכסה. כלל ראשון לתבשיל כזה, הוא שהאש תהיה נמוכה מאוד, על סף רתיחה, או מה שנקרא, בעבוע עדין והדבר השני שאשתי תמיד עושה בלי שאני אראה, היא מוסיפה מעט פלפל שאטה חריף לתערובת.

ומי שמתלבט בין נסיעה לריינה לאל תנור לאכול את הכבש לבין התבשיל, אני רק יכול לייעץ, הסדר לא חשוב.