הוא היה מקסים, אבל לא זז כלום בגזרת הדרום
מעין בדיחה מרושעת של היקום, לפיה את עוברת שבעה מדורי גיהינום כדי למצוא אהבה, ואז כשאתם מגיעים למיטה, אתם פשוט לא מתאימים. האם ייתכן שאנחנו מסוגלים לעמוד מול אדם נאה בעל תכונות טובות ופשוט לא להימשך אליו?
האמת, תהיתי למה לקח לנו כל כך הרבה זמן. שנינו אנשים בוגרים עם דירות משלנו, ובבירור נמשכים זה לזה, אבל החלטתי שאם זה מה שהבחור רוצה, הפעם לוקחים את הדברים לאט. באותו הערב שבנו מסרט והתחלנו להתנשק באוטו כשהוא סוף סוף הציע לי לעלות לדירתו. סשן הנשיקות נמשך עוד שעה ארוכה בחדר השינה, החולצות הוסרו, אבל המכנסיים נשארו עוד זמן רב. לקח די הרבה זמן להבין שלא זו בלבד שאין כל תזוזה בגזרה הדרומית, גם אין צפי לתזוזה כזאת. הסיפור חזר על עצמו גם בפעמים הבאות, ובסופו של דבר נפרדתי מהבחור.
הסיפור החזיר אותי כמה שנים קודם לכן, לתקופה שיצאתי עם בחור מקסים לא פחות. בפעם ההיא באמת היה מדובר בהתגשמות כל חלומותיי – נאה, חכם ומצחיק. אבל משום מה, הסקס היה גרוע. מעין בדיחה מרושעת של היקום, לפיה את עוברת שבעה מדורי גיהינום כדי למצוא אהבה, ואז כשאתם מגיעים למיטה, אתם פשוט לא מתאימים.
עם הבחור השני הבעיה היתה בעיקר איתי. במילים פשוטות יותר – לי "לא עמד". האם ייתכן שאנחנו מסוגלים לעמוד מול אדם נאה בעל תכונות טובות ופשוט לא להימשך אליו? כבר נתקלתי במצבים בהם אנשים יפים שהתגלו כרעים באופיים נראו לי פתאום מכוערים ובלתי מושכים. כלומר – כיעורם הפנימי השליך על מראם החיצוני וכיער אותם בעיני ולהפך, אנשים שנראים מכוערים ואני מכירה את תכונותיהם הטובות, ייראו בעיניי אטרקטיביים וסקסיים. אבל בשני המקרים המתוארים לעיל היו אנשים שמצאו זה את זו יפים חיצונית ופנימית. אז למה היופי הזה אינו מתרגם לידי משיכה מינית?
אולי הגוף ניסה לאותת לנו שאנחנו לא מתאימים
יש הטוענים שאכן מדובר בכימיה פשוטה, בריח גוף. אין הכוונה שאחד מאיתנו מסריח, שכן מקלחת פשוטה היתה פותרת את העניין כי אם בריחות מסוימים שהגוף שלנו משחרר שנועדו, בין היתר, למשוך בני זוג פוטנציאליים. ייתכן שהגוף ניסה לאותת לנו שאנחנו לא מתאימים. אני לא נוהגת להתווכח עם מדע שאני לא מבינה. אבל אנחנו בכל זאת מדברים על אותו גוף שמבקש ממני לא מעט סיגריות במהלך היום ואוהב שוקולד וקפה, כך שאני לא ממש סומכת על שיקול הדעת שלו כשזה מגיע לבחירת בני זוג. אני מדמיינת לעצמי את השיחה שהינו מנהלים:
אמת: אבל למה אתה לא אוהב את דני?
גוף: אני פשוט לא. סמכי עלי.
אמת: אבל הראש דיבר איתו כבר כמה פעמים וחושב שהוא ממש חכם.
גוף: אותו ראש שאמר לך שזה יהיה יפה להסתפר קצוץ?
אמת: הפה נישק אותו. הוא היה די מרוצה.
גוף: אותו פה שהתחצף למורה חווה בכיתה ח' ושבגללו השעו אותך לשלושה ימים?
אמת: הוא ממש מוצא חן בעיניי. מתי בפעם האחרונה היה לנו מישהו כל כך נחמד פה בבית?
גוף: תני לי את הזמן שלי. הבחור הזה פשוט לא יושב לי טוב. אה... ואפשר סיגריה בבקשה?
אולי עניין הסקס הוא מנגנון הגנה נוסף
אולי זה בכלל לא עניין כימי. אולי זו הדרך שלנו להרחיק אנשים. יכול להיות שהבחור מהדוגמה הראשונה מזיין כמו שפן כשהוא יוצא לברים, אבל כשזה מגיע לקשרים רציניים זה פשוט לא מסתדר. יש נשים שייצאו עם גבר מדהים ויברחו אחרי כמה פעמים, פשוט ייעלמו, או, לחילופין, אחרי כמה פגישות ייעשו מגעילות, ביצ'יות בלשון העם, ויבריחו אותו - ואחר כך יילכו לבכות לחברותיהן על המניאק שנטש אותן באכזריות. המחשבה שתנחה אותן היא שתמיד יזרקו אותן, ולכן עדיף שהן יהיו אלה שזורקות ראשונות. ומכאן שאולי עניין הסקס הוא מנגנון הגנה נוסף. "הוא לא עושה לי את זה", "הוא יפה אבל אני לא נמשכת אליו. אני לא יודעת למה". הסקס מהווה מעין מדרגות מילוט מקשר שיכול להיות מאוד מוצלח, רק כדי שלא ניפגע שוב.
הבעיה עם מנגנוני הגנה שהם משתכללים עם השנים. להוריי, למשל, יש מערכת אזעקה שנדרש דוקטורט בהנדסה רק כדי להפעיל אותה. נשאלת השאלה מה קורה כשפוגשים את הבחור הנכון? את אותו הבחור שהראש, הפה הידיים וכל איברי הגוף ובמיוחד הלב רוצים? האם ניתן לנטוש בקלות את כל המנגנונים?
בסרטים זה נראה כל כך קל. ברגע שמגיע האדם הנכון, אתה מסיר את כל ההגנות ונותן את כל כולך. אבל במציאות, ריבוי המנגנונים מקשה עלינו לזהות מי הבחור הנכון. ואם כבר הצלחנו לזהות אותו מבעד לגדרות ולאזעקות, המשחקים האלה מובנים בתוכנו וקשה להיפטר מהם. לפעמים האיש הזה יסתכל עלינו ויחשוב לעצמו: "מה היא רוצה ממני? למה היא משחקת משחקים? אין לי כוח לזה". לפעמים הוא יבין. הוא יחליט לנסות ולגלות סבלנות. לפעמים הוא יעמיד אותך במקום ויגיד: "אמת. די".
זה לא ממש נעים כשמישהו עולה על המשחק שלך וחושף את הפוזה שלך. זה לא קל לתת למישהו לראות אותך במערומיך. אבל אם מישהו כבר ראה אותם ולא ברח - סימן שהוא כנראה האדם הנכון.
