שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צבי צמרת והיהדות
    ד"ר צבי צמרת גדל על ברכי ה"נוער העובד", אך הוא לא חושש מבתי הכנסת. בשבת היה מתיר פעילות תרבות וסוגר על מנעול ובריח את כל מרכזי הקניות והוא לא ישכח ולא יסלח לעמלק של המאה ה-20. השאלון

    1. החוויה היהודית שלי: בספטמבר 1987 הייתי חלק מקבוצה של 19 ישראלים שנשלחה על-ידי "לשכת הקשר" (נתיב) ליריד הספרים במוסקבה. היינו הקבוצה הישראלית הגדולה הראשונה, אשר נכנסה אחרי שנים רבות עם דרכונים ישראלים לברית-המועצות. מטרתנו הייתה: לסייע לפעילי העלייה לישראל, להפיץ את הספר העברי, להיפגש עם אסירי ציון ולדרבן את לימודי העברית.

     

    זכינו לקבלת פנים מדהימה: מחד: מעקב צמוד של אנשי הקג"ב אשר עקבו אחרי כל צעד ושעל שלנו והתאמצו לצלם כל מיפגש שלנו. אני עצמי "זכיתי" להתנפלות של שלושה אנשי קג"ב בשעה ששהיתי בשירותים. הובלתי לחקירה בחשד שמסרתי 'באופן לא חוקי' כמה ספרים ליהודי (שלא הכרתי). החקירה הסתיימה רק אחרי שהאמריקנים איימו על השלטונות הסובייטים כי ינטשו את יריד הספרים. מאידך: הוצפנו באהבה של יהודים שהגיעו לראותנו מכל חלקי ברית המועצות. היו שטסו במיוחד 8 ו-10 שעות כדי לזכות לראות אותנו ואת דוכן הספרים והמיצג הטלוויזיוני שהכנו במוסקבה. היו שעמדו בתור יום שלם – כיוון שהסובייטים הורו לאלפי פועלים לא-יהודים להציף את התור בדרך לדוכן היהודי. לפני עשרים שנה בדיוק זכיתי להבין מהו העם היהודי. ראיתי במו עיניי כי כל ניסיון, של כל מכבש, לא יכול לו. ראיתי את עוצמת הקיום היהודי.

     

    2. עם איזו דמות תנכ"ית היית רוצה להיפגש ומה היית אומר לה? בילדותי ובנעוריי הייתי חבר פעיל בתנועת ה'נוער העובד'. התנועה מילאה את חיי: הייתי חניך, מדריך, מרכז קן ואחר-כך, שליח, מרכז גרעין, מרכז אזור ירושלים. הסיסמא התנועתית אז (והיום) הייתה מחולקת לשניים. קריאה: "עלה והגשם". ותשובה: "עלה נעלה". בנעוריי לא קישרתי את הסיסמא עם המקרא (כשם שאיש לא סיפר לנו כי 'קיבוץ' היא מילה שמקורה בחסידות ברסלב). חשבנו כי "נולדנו מן הים". היום הייתי רוצה להיפגש עם כלב בן יפונה. דווקא איתו. עם אותו הגיבור שהצליח להסות את הרוב המהסס, המפקפק, הירא. דווקא עם הדמות שהלכתי אחר מילותיה, בלי שידעתי: "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה".

     

    3. מתי בפעם האחרונה התפללת או היית בבית כנסת? איני אדם דתי, אך איני חושש מבית-הכנסת. לא מבית כנסת

    אורתודוקסי וגם לא מבתי כנסת אחרים. לפני כשבועיים ביליתי שבת בניו-יורק והתפללתי בבית הכנסת 'בני ישורון' (B.Jׂ) במנהטן. זהו בית כנסת מדהים, עם קהילה תוססת, שרובה מורכב מצעירים. בית הכנסת הוא מעין תערובת של בית

    כנסת ריפורמי ובית כנסת קונסרבטיבי. התפילה התנהלה בעברית ובאנגלית כאחד ושולבו בה פרקי חזנות (באותה שבת: מפי אשה ישראלית) וקטעי נגינה. מעל ארון הקודש היתה תלויה קריאה לתרום לפליטי דארפור. האווירה היתה משכרת.

    בסיום היו ריקודים. לצערי, רק ישראלים בודדים, יחידים מתוך אלפים שוודאי שהו אז בסביבה, נכחו באותה תפילה.

     

    4. מצווה שהיית מבטל: את מצוות השמיטה על-פי הפירוש החרדי שלה, המחסל את החקלאות בישראל ומטיל את כל העול על החקלאים בלבד. הייתי מאושר לו במקומה היתה נקבעת מצווה אחרת, הולמת יותר את ימינו, של חלוקה מחדש של כל הרכוש האנושי – בין כל העמים וכל המדינות, בין כל העשירים וכל העניים – אחת לדור.

     

    5. יום כיפור: אני נוהג לצום בכל יום כיפורים ומשתדל ללכת לבית הכנסת. לפחות ל'כל נדרי' ול'נעילה'. הסיבה העיקרית לכך היא יחסי לשלשלת הדורות היהודית: מי אני ומה אני שאקרע את השלשלת שאבותיי ואבות-אבותיי ואבות-אבות-אבותיי, כל כך הקפידו לשמור עליה?יום הכיפורים כולו נפלא בעיניי. אני משתוקק אליו כל השנה: השקט – אלוהי. הארץ מלאה הדרת קודש, שאין כמותה באיזה יום אחר באיזו ארץ אחרת בעולם.

     

    6. רב שאתה מעריך במיוחד: יכולתי לבחור ברבנים רבים, הקשורים באופן זה או אחר לביוגרפיה שלי. מאז ימי נעוריי, אחד מחבריי הקרובים הוא הרב מנחם פרומן. הוא רקד עם מטאטא בחתונתי, כיוון שבנעורינו נדרנו שמי שיתחתן ראשון, השני ירקוד עם מטאטא... הרב פרומן – או, מנחם, עבורי – הוא איש תמים דרך. אחת הדוגמאות: כשהיינו יחד בקיבוץ (האון), הוא שיכנע את אסיפת החברים כי כל פועל שכיר שאינו יודע לקרוא או לכתוב, יזכה לכך שחבר-קיבוץ ילמד אותו על חשבון שעות העבודה (אחרי ארוחת הצהריים). מימיי בקריית שמונה, אני מעריך מאד את הרב צפניה דרורי. הוא, ללא ספק, הביא להקמתה של קהילה דתית איכותית בקריית שמונה. מימיי באפרת, למדתי להעריך את הרב שלמה ריסקין. הוא נטש את אחת הקהילות העשירות בניו-יורק ועלה ארצה ממניעים ציוניים טהורים. עימו, ואחריו, עלו עוד עשרות משפחות, ואולי מאות משפחות. מימיי בירוחם, אני מעריך מאד את שמוליק פרידמן-בן-שלום. הוא אמנם אינו רב, אך הוא צאצא של

    אדמור"ים מפורסמים והקים מפעל חינוכי נפלא בעיירה הדרומית. הוא היה הנחשון שהביא בעקבותיו כמאה משפחות צעירות להתיישב במקום.

     

    7. איך נראה גן העדן שלך? גן-העדן שלי הוא בראש וראשונה עולם של שלום וסובלנות. אחים – ולא רק אחים - חיים בו בשלום זה עם זה. ללא קין וללא אות-קין לדורות. כדאי שנזכור: אם לא היה קין אפשר שלא היו ערים. הטבע היה השולט ולא 'שלמות בטון ומלט'. לא היו מגדלי בבל וכנראה גם לא מגדלי עזריאלי או מגדלי אקירוב. היה גן-עדן צנוע יותר, שקט יותר, ירוק יותר....

     

    8. מה בין יהודי לגוי? פעם ההבדל היה: היחס לספר. קראנו יותר מאחרים, כתבנו יותר מאחרים, צייתנו לדברי-המוסר הכתובים בספרים יותר מאחרים. עסקנו בלימוד, בלימוד, בלימוד. לשמה ושלא לשמה. לצערי הרב, בימינו הולך ונעשה צודק אותו אדם שקבע: "כשעם הספר בא לארץ, הוא היה לעם הארץ". אני מעז להיות לא 'פוליטיקלי קורקט' ולטעון: אנו עדיין, ברובנו, שונים ממרבית הגויים. אולם, נהיה שונים גם בעתיד רק אם נחזור להיות "עם הספר".

     

    9. אם היית ממציא את יום המנוחה שבת, איך הוא היה נראה? השבת בשום פנים ואופן לא היתה נראית כפי שהיא נראית היום במדינת ישראל. היום: כמעט 400,000 איש הם 'עבדי שבת'. הם עובדים ומשרתים, בכל שבת, כמיליון קונים. מחקר שנעשה לאחרונה על ידי משרד המסחר והתעשייה הראה: כחמישית של 'עבדי השבת' עובדים שבעה ימים בשבוע; שבוע העבודה הממוצע שלהם הוא בן 50 שעות (הממוצע בישראל: 40 שעות); לרובם אין תוספות שבת; חלקם הגדול עולים חדשים ואחרים חסרי-ברירה ועוד. לו הייתי אני 'ממציא' מחדש את השבת הייתי חוזר לתביעה היהודית מדורי-דורות כי (מירב) העובדים ינוחו בשבת. הייתי מתיר פעילויות תרבות, מרשה לפתוח מסעדות, מוזיאונים, אתרי נופש וכו' וסוגר על מנעול ובריח את כל מרכזי הקניות ואת כל הקניונים.

     

    10. איזה חג אתה הכי אוהב? את חג הסוכות. במשפחתנו נוהגים זה שנים לבנות לצד הבית סוכה. בכל שנה יש לסוכה נושא אחר. למשל, השנה הנושא היה ירושלים. אנו מזמינים לסוכה משך החג עשרות חברים וחברות, שעם חלקם לא כל-כך מצליחים להתראות בימי השיגרה, ולומדים במשותף קטעי מקורות הקשורים לנושא השנתי. חג הסוכות מתמצת עבורי

    שורה של עיקרים הקרובים לליבי: אווירת יחד, ריח הטבע, לימוד. אני מבין היטב את הנאמר – וחש כאילו המילים פונות אליי בכל שנה מחדש: "ושמחת בחגך".

     

    11. מה אתה זוכר משיעורי התנ"ך? שנאתי את בית הספר התיכון בו למדתי. במיוחד שנאתי את שיעורי התנ"ך. קראנו חלקיקי פסוקים ועסקנו במילים קשות. שיננו לבחינות הבגרות ואף פעם לא דאגו שנאהב תנ"ך. גרסנו חצץ וציפו כי נפלוט את האבנים הנכונות בבחינות הבגרות.

     

    12. מיהו עמלק בעיניך? העמלק המקראי, שיש למחותו מעל האדמה ואין לסלוח לצאצאיו ולצאצאי-צאצאיו, אינו קיים לדעתי. החלק היחיד ש'לקחתי' מפרשת עמלק הוא את הציווי 'זכור'. אני זוכר היטב, וכל חיי לא אשכח ולא אסלח, את אשר עשו

    הנאצים לעם ישראל ולבני משפחתי. מסקנתי האישית-הפרטית: לעולם לא לבקר בגרמניה. לעולם לא לרכוש דבר-ערך גרמני.

     

    13. בקשה מאלוהים: גדלתי ללא סבא וסבתא משני הצדדים. ארבעתם נרצחו בשואה, עם רוב בניהם, בנותיהם ושאר קרוביי. חלקם, כך נודע לי רק לאחרונה, נקברו חיים, כיוון שהנאצים ימח שמם סירבו לבזבז עליהם כדורי-עופרת. לפני שנים אחדות ניפגשתי עם ילדה בעמק יזרעאל, שמשפחתה הגיעה ארצה בראשית שנות העשרים. היא אמרה לי שיש לה 11 סבים וסבתות. חשבתי שהילדה טועה ומבולבלת. אחר-כך היא הסבירה לי: יש לי 4 סבים וסבתות 'רגילים', כבני ששים-שבעים, ולכל אחד מהם, לבד מאחד, עוד זוג הורים. הבנתי שהליקוי האמיתי הוא בי. חזרתי ונוכחתי שגדלתי בצל קללה היסטורית נוראה, ששיבשה את כל בית גידולי. אנא אלוהים, עשה חסד עם הדורות היהודיים הבאים: עשה את הילדות והילדים הגדלים היום ואת אלו שיגדלו בעתיד מרובי סבים וסבתות....

     

    ד"ר צבי צמרת הוא היסטוריון, איש חינוך, הקים את המערכת לחינוך יהודי-ציוני (מלי"ץ) ומכהן כמנכ"ל "יד יצחק בן-צבי"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "צבי צמרת והיהדות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר צבי צמרת
    מרכז הקניות בגעש. לסגור
    צילום: מאיר פרטוש
    אולמרט והקנצלר מרקל. עמלק?
    צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
    צילום: דודי ועקנין
    הרב פרומן. תמים דרך
    צילום: דודי ועקנין
    מומלצים