נוגע ללב

את הספר "שלם יותר מלב שבור", של אבי רט והודיה בונן, קיבלתי לידיי בדיוק במקום הנכון, בזמן הנכון. קראתי אותו, על 400 עמודיו, בנשימה עצורה, בעיקר על קו האוטובוס ירושלים-בני ברק, בדרכי לעבודה וממנה.

קו 400 הוא אולי הקו המושמץ ביותר בישראל. כל מי שאינו חרדי ונסע בו בטח שאל את עצמו לא פעם: למה הוא כל כך עמוס? ומייגע? ולמה הישיבה נפרדת בין גברים לנשים? ולמה נוסעיו כל כך שונים, לובשי שחורים? "מה הקשר בינינו?", שואל את עצמו הנוסע הממוצע ומהדק את אוזניות נגן המוסיקה אל אוזניו. בדיוק כמו שאני עשיתי, אפילו שבמקומות מסוימים דעתי אינה רחוקה מדעתם.

נחזור לספר. הספר, ששמו לקוח מאימרתו המפורסמת של הרבי מקוצק, משרטט במדויק את החברה הישראלית ואת היחס שלה כלפי האחר, דרך סיפור חייהם של ארבעה צעירים ישראלים היוצרים פסיפס אמיתי עד כאב של המציאות הישראלית: אדיסה - נגנית מוכשרת ממוצא אתיופי המתגוררת במרכז קליטה, זוהר - הרצליינית עשירה וצפונבונית שהחליטה להתנדב במד"א, נריה - מתנחל חדור ערכים מאלקנה שהוא גם אח שכול, וליאוניד - מהגר שעלה מרוסיה לישראל רק כי כאן הייאוש יותר נוח.

לכאורה אין שום קשר בין הגיבורים, אבל רק לכאורה. במהלך העלילה המרתקת מצטלבים חייהם של הארבעה והם מגלים עד כמה הם קשורים באמת האחד לשני, כנגד כל הסיכויים. העלילה מסתיימת באהבה גדולה, אבל לא מהסוג הקיטשי המלווה בסיסמאות שחוקות, אלא מהסוג היותר איכותי שקיים בספרות הישראלית.

הספר אינו פוחד להתעסק עם השאלות שמטרידות את הנוער בישראל, כמו צבא, משמעות החיים, אמונה ושכול, ועושה זאת ברגישות. בדיוק בגלל זה, ולמרות שהוצא לאור במסגרת סדרת "פרוזה עשרה" (ספרות נוער), לקוראי הספר אין גיל. בין דפי הספר יוכל למצוא את עצמו גם סבא לנכדים וגם נער צעיר.

"שלם יותר מלב שבור", בניגוד לספרים אחרים מסוג זה, אינו מתיימר לדבר "פוליטיקלי קורקט", אלא משתמש משתמש בסטריאוטיפים עצמם, ובמהלך העלילה מנפץ אותם אחד לאחד. ברסלברים, מתנחלים, משתמטים, עולים חדשים מרוסיה, עולים וותיקים מאתיופיה, צברים, צפונבוניים, עובדי הייטק, דתל"שים, חוזרים בתשובה. מקומו של איש מאיתנו לא נפקד מהספר. והכל מתואר במדויק, בחן ובכישרון רב.

עבודה משותפת

רט ובונן כתבו את הספר יחד במשך כשנה וחצי, וזהו ספרם המשותף השני. רט הוא ראש מכון ש"י באוניברסיטת בר אילן, איש חינוך ותקשורת. זהו ספרו השלישי, לאחר "כוח 12" שכתב עם סמדר שיר, ו"כוח 13", שכתב עם בונן - סופרת בת 20, תושבת נהריה וסטודנטית למדעי המדינה ותקשורת.

"הודיה עשתה שירות לאומי אצלי במכון ש"י במשך שנתיים", מספר רט איך החל שיתוף הפעולה. "תוך כדי שירותה, גיליתי שהיא מוכשרת מאד ושיש לי איתה שפה משותפת. לאחר שכתבתי את ספרי הראשון ביחד עם סמדר שיר, רציתי לכתוב ספר נוסף לבנות. עשיתי ניסיון עם הודיה וגילינו שיש בינינו כימיה ושאנו רואים את הדברים עין בעין . יש לי מה שאין לה, ויש לה מה שאין בי, וכך עבדנו ביחד".

איך כותבים ספר בשניים?

"צורת העבודה היתה שאני הבאתי איתי את העלילה, את הדמויות ואפיונן, ואת כל המהלך והכיוון של הספר. הודיה הביאה איתה את הניסוח, את עולמם של הנוער, שפתם והתנהלותם, את התחקירים ואת ההווי. כך ישבנו שעות ארוכות כשאני מפתח את העלילה והדמויות, והודיה צובעת את העלילה במילים ובתיאורים ספרותיים.

"פער הגילאים בינינו, הרקע השונה, סיעור המוחות, ותחושת השליחות והיצירה, היתה לנו חוויה מרתקת, מסעירה וייחודית. הדמויות הפכו להיות חלק מהחיים שלנו, ואנחנו הרגשנו כיצד אנו בונים אותן ומוליכים אותן אל תוככי העלילה והחיים".

הייתה מטרה בכתיבה?

"המטרה היתה לכתוב ספר שיהיה קודם כל מעניין, מרגש, עכשווי ורלוונטי למציאות החיים הישראלית. ספר שמצד אחד ישקף את מציאות החיים של הנוער הישראלי, על כל הקשיים, החיפוש והמורכבות, ומצד שני גם ייתן כיוון, אמירה ישראלית-יהודית-ציונית שיש בה אופטימיות ותקווה. כל אחד מגיבורי הספר מגיע לעלילה עם לב שבור, ותוך כדי התפתחות העלילה הם מחפשים ואף מגלים את השלם, ואת היכולת להפוך שותפות גורל לשותפות ייעוד".

תקווה מחודשת

בהוצאת "ידיעות אחרונות" כבר מגדירים את הספר כרב מכר, ורט ובונן מוזמנים להרצאות ולמפגשים עם בתי ספר ותלמידים דתיים וחילוניים, בכל הארץ.

רט: "העובדה שהספר נמכר גם בריכוזים דתיים וגם במקומות חילוניים, שקוראים אותו גם ילדים בני 12, גם תיכוניסטים בסוף שמינית וגם ההורים, המורים והמדריכים - היא שהוכיחה לנו שאכן הצלחנו ליצור גם ספרות טובה וגם לגעת באותן

נקודות שבר ואיחוי בחברה הישראלית, תוך אמירה שיש לכולנו יכולת ליצור תקווה מחודשת".