אמיר ברנע: גדל הפער בתחום החברתי בין ישראל ל-OECD
פרופ' אמיר ברנע אומר כי ישראל הצליחה בשנים האחרונות לצאת מהמשבר הכלכלי של 2003-2000, אך בתחום החברתי היא לא הצליחה לקזז את המגמה השלילית שפקדה אותה בשנות המיתון. גדעון גרינשטיין, מנכ"ל מכון ראות: "הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות משכרת, משום שלמרות הצמיחה הקבועה ישראל בכל זאת אינה מצליחה לקפוץ מדרגה"
פרופ' אמיר ברנע, מהמרכז הבינתחומי, אומר כי מצבה היחסי של ישראל בתחום העוצמה הכלכלית השתפר במידה מסוימת בשנים 2006-1996, אולם לא במידה מספקת. לעומת זאת, בתחום החברתי גדל הפער בין ישראל לבין מדינות ה-OECD (ארגון המדינות המפותחות), כלומר העוני גדל וחלוקת ההכנסות נעשתה אי שוויונית יותר.
ברנע אמר את הדברים בכנס הרצליה השמיני שנפתח הבוקר (א') בכנסת, בראשותו של פרופ' עוזי ארד. הכנס נפתח בדיון בסוגית מאזן החוסן הלאומי של ישראל בשנת ה-60 למדינה.
לדברי ברנע, ישראל הצליחה בשנים האחרונות לצאת מהמשבר הכלכלי שפקד אותה בשנים 2003-2000, אז סבל המשק מצמיחה שלילית, בעוד יתר מדינות ה-OECD נהנו מצמיחה חיובית. עם זאת, בתחום החברתי ישראל לא הצליחה לקזז את המגמה השלילית שפקדה אותה בשנות המיתון.
"יש לאתר את נקודות החולשה של המשק ולטפל בהן, למשל מדד חלוקת ההכנסות או תחולת העוני", אמר ברנע. "אפשר להתמקד באותם המדדים ולראות בהם חלק מתוכנית פעולה לשיפור החוסן הלאומי של המשק הישראלי, כדי שיעמוד לפחות במרכז מדינות ה-OECD".
"צריכים 6% צמיחה ב-8 שנים לפחות"
גדעון גרינשטיין, מנכ"ל מכון ראות, הציג בפני באי הכנס את תוכנית המכון להפיכת המשק הישראלי לאחד מה-15 המפותחים בעולם ב-15 שנים הקרובות. "הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות משכרת, משום שלמרות הצמיחה הקבועה ישראל בכל זאת אינה מצליחה לקפוץ מדרגה", אמר גרינשטיין. מהנתונים שהציג עולה כי ב-20 השנים הראשונות לקיום המדינה, צמצם המשק הישראלי חלק מהפער בינו לבין ארה"ב, אולם משנות ה-70 ועד היום הוא מדשדש ואינו מצליח להתעלות מעל רמה זו.
על פי מכון ראות, בשביל להפוך את ישראל לאחת מ-15 המדינות המפותחות ביותר, המשק זקוק לצמיחה של 6% במשך 8 שנים לפחות. "קפיצת מדרגה מחייבת חזון, מנהיגות, שיתוף פעולה בין זרועי ויכולת להוציא אל הפועל את המדיניות הכלכלית. צריך לעשות הימורים אסטרטגיים, כלכליים וחברתיים, על מנת ליהנות מהפירות. אין מתכון ברור לקפיצת מדרגה, אבל מה שברור הוא שיש לסגור את הפערים החברתיים", אמר גרינשטיין. לדבריו ניתן לעשות זאת גם ללא פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, במידה שההוצאה הציבורית לבטחון אינה הופכת לנטל בלתי נסבל על המשק.
"המדינות כיום מתחרות על הון אנושי, טכנולוגיה ועל השקעות. היעד הלאומי, לפיכך, צריך להיות הגדלת יכולת התחרותיות של ישראל בתחום זה לעומת מדינות אחרות", אמר גרינטשיין. הוא הוסיף כי בעוד שבסקטור הפרטי מידת התחרותיות היא בין הגבוהות במדינות המפותחות, הרי שבסקטור הציבורי המצב הפוך. "ישראל נמצאת במקום הראשון בתחום המחקר והפיתוח, אולם אין דרג ביניים שיאפשר את יצור הטכנולוגיה בישראל ולא רק את פיתוחה. החברות מעדיפות למכור את הטכנולוגיה לחו"ל, משום שהמדינה אינה מעודדת אותן לייצר את הטכנולוגיה כאן", אמר גרינשטיין.
לאה אחדות, ממכון ון-ליר, ציינה כי מהשוואה שנערכה בין ישראל לבין מדינות ה-OECD וכן המדינות העתידות להצטרף לארגון בקרוב (צ'ילה, רוסיה, סלובקיה ואסטוניה), עולה כי במישור הכלכלי ישראל מוכנה להצטרף לארגון. עם זאת בתחום החברתי (תחולת העוני, אי שוויון בחלוקת ההכנסות), ישראל מפגרת מאחורי כל מדינות הארגון. "ישראל מובילה ברמת אי השוויון אפילו לעומת המדינות המועמדות להצטרפות. גם בתחום הפוליטי (יציבות פוליטית, היעדר אלימות פוליטית) סובלת ישראל מנחיתות לעומת מדינות הארגון, והיא דומה ברמתה בתחום זה לאינדונזיה", אמר אחדות.
לפנייה לכתב/ת 
